RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
 Drama Cats ועוף צלוי
חתולים בהחלט יכולים להיות דרמה קווינס. הם אלופי העולם בהצגות והתחנחנויות, והאמת היא שהרבה פעמים זה מצליח להם. כאמור, הם טובים בזה. הסרטון שלפניכם גרם לי לשאגות צחוק ודמעות היסטריה. כל מי שאי פעם פתח קופסא של אוכל משומר לחתולים שלו, יודע בדיוק למה, אם כי אני חייבת לציין ששני אלה שבסרטון לוקחים את האוסקר של הדרמה קאטס.
נ.ב. למי שחיפש "עוף צלוי מעולה" - רחוב ברזילי, תל אביב. בפינה של לבונטין. לכו לפי הריח. מקום קטן. אי אפשר לפספס. העוף הצלוי הכי טעים בארץ.
ועכשיו, הסרטון (שבו אין עוף צלוי):
| |
שנה ל-The Shark Lady
בימים אלה ממש חוגג העסק שלי את השנה הראשונה להקמתו. ממש תינוק זערורי, אבל כזה שכבר יודע ללכת, לדבר ואפילו להקליד על מקלדת :)
את כל הסיפור של הקמת העסק, הסיבות והשאיפות, כתבתי בפוסט דאז. מאז, הרבה דברים התרחשו, השתנו, השתפרו וגם הורעו. כן, נו, מיתון וכאלה. זה ככה אצל כולם.
חלק ניכר מהדברים שהספקתי לעשות בשנה האחרונה - מבחינת פרויקטים ולקוחות - מתועד בצורה די ברורה באתר החברה שלי. אני חושבת שהכיף הכי גדול שלי בלהיות עצמאית הוא העובדה שסוף סוף אני יכולה להיות פילוסופית אמיתית - ולעסוק בשלל תחומים, פרויקטים ועניינים. יום אחד אני כותבת טקסטים לאתר של חברה טכנולוגית וביום אחר אני בונה אתר וורדפרס לווטרינר של ספייק. הכל סביב התוכן, הטכנולוגיה והאינטרנט, כמובן, אבל אין ספק שיש לי אפשרות ליהנות מהעיסוק במגוון רחב של תחומים ולקוחות.
העצמאות מוציאה ממני את המקסימום כמו שאף עבודה כשכירה לא יכולה - אני מנהלת את הזמן של עצמי, יכולה לעבוד בשעות שבהן אני הכי יעילה (וזה לא ב-8 בבוקר), יכולה לעבוד לא-לינארי ולעשות כמה דברים במקביל, יכולה לטפל בהמון חומר ופרויקטים במקביל ויכולה גם ללכת לשוק כשאין לי כוח יותר לשבת מול המחשב :-)
ההתחלה היתה באמת מוצלחת. זו היתה תקופה טובה מכל הבחינות, לפני שהיכה בנו המיתון, והיה לי ממש כיף להיפגש עם אנשים, לייעץ לחברות גדולות וקטנות ולהקליד הרבה על המקלדת. בזמן הזה גם למדתי להכיר את מערכות ניהול התוכן בקוד פתוח. התחלתי עם דרופל והמשכתי לוורדפרס - שהיום היא מבחינתי הכוכבת בתחום הקמת האתרים (במילים אחרות - אם אתם צריכים אתר, דברו איתי :) ).
שואלים אותי המון שאלות על ניהול עסק ופתיחת עסק בכלל. אני לא חושבת שאני יועצת עסקית או איזו מומחית בכלכלה, אבל מה שלומדים בשנה של ניהול עסק עצמאי, אין הרבה בתי ספר או קורסים שיכולים ללמד אתכם. עושים המון טעויות - קטנות וגדולות, ולומדים המון לקחים - מאיך לכתוב הצעת מחיר, דרך גביית כספים ועד דרכים לשווק את עצמך בצורה הטובה והיעילה ביותר.
הנה כמה דברים שלמדתי משנה של ניהול עסק עצמאי:
- הבירוקרטיה הממשלתית פחות נוראית ממה שחשבתי. הליך פתיחת עוסק מורשה הוא קל ופשוט יחסית. עם מע"מ ומס הכנסה גמרתי בכמה דקות. ביטוח לאומי היו קצת יותר איטיים, אבל בכלל לא הייתי צריכה להראות שם את פרצופי והכל נעשה בדואר. ועוד יותר מפחיד - הם עונים למיילים. כל פנייה שלי למע"מ או למס הכנסה נענתה בצורה די יעילה. לא מיידית, אבל זה עובד.
- האינטרנט הזותי זה משהו משהו - אני מתכוונת הפעם לעובדה שאפשר לשלם את כל המסים באינטרנט בקלי קלות, כולל ביטוח לאומי, ולא צריך ללכת לדואר וכל מיני דברים איומים שכאלה.
- לא להתבייש - כשמנהלים עסק עצמאי לבד, אתם גם אנשי השיווק והמכירות של עצמכם. אז אי אפשר להצטנע יותר מדי, או להיות אובר-עדינים בניסיונות המכירה שלכם. אם יש לכם כישורים - Strut it. אם יש לכם מה להציע למישהו אחר - תציעו לו. אם אתם טובים - תגידו את זה. בקיצור - לא ענוים יירשו ארץ.
- לירות לכל הכיוונים - הדבר הכי קשה זה לבנות תיק עבודות התחלתי. כולם רוצים לראות מה כבר עשיתם. לי היה מזל, והמילים "ערכתי את אתר TheMarker" הרשימו די הרבה לקוחות פוטנציאליים. אבל גם זה לא תמיד מספיק. אז עד שתצברו תיק עבודות מרשים ומגוון - צריך לפנות לכל מי שאתם מכירים, לכל מודעת דרושים שנראית לכם רלוונטית ולהציע את מרכולתכם. יתעלמו מכם הרבה, אבל גם יש סיכוי טוב שייצא לכם מזה משהו.
- חובה להחזיק אתר אינטרנט - אבל הכי משתלם להחזיק בלוג שמתוחזק באופן קבוע. זה נושא לפוסט בפני עצמו. בהזדמנות.
- המחזוריות אחרת לגמרי מזו של שכירים - כשאתם שכירים, יש משכורת כל חודש. באותו תאריך. זה ריטואל קבוע ומאוד מרגיע בהרבה מובנים. בחיים העצמאיים זה משתנה באופן רדיקלי. המחזוריות שלכם הופכת לשנתית, וצריך להפנים את זה. יש חודשים של ים עבודה וכסף - ויש חודשים מתים ומדכאים (קוראים לזה Feast or Famine). אני חושבת שזה הדבר שהכי קשה לי להתרגל אליו, ועדיין לא הפנמתי אותו באופן מושלם.
יש עוד כל מיני, אבל לא באתם לפה בשביל שאזיין לכם את המוח, מן הסתם. אז אלה היו הנקודות החשובות ביותר.
זה לא קל להיות עצמאית. זה הרבה יותר קשה ומסוכן מלהיות שכירה בחברה בינונית-אך-מצליחה. מה שבטוח, זה שהדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לחזור להיות שכירה. טוב לי בעצמאות, אני רוצה לגדול ולהתפתח, לעשות עוד המון דברים חדשים ומרגשים ולהמשיך ללכת בדרך הזו.
לשמחתי, וזה פקטור מאוד חשוב, אני לא הולכת בדרך הזו לבד. התמזל מזלי, ואיתי הולך בדרך החתחתולים הזו חבר טוב, שלגמרי במקרה הוא גם שותף עסקי, שאיתו אני עושה כל מיני פרויקטים - אמיר גור, הבעלים של סטודיו ג'ירפיקה. אמיר ואני הקמנו את העסקים שלנו במקביל, ואנחנו נעזרים זה בזו וזו בזה עד היום. זה מאוד כיף ומאוד עוזר כשיש מישהו ללמוד איתו, לנסות איתו ולהצליח איתו. אי אפשר להיות חבר של כל מי שעושים איתו עסקים, ובהחלט אי אפשר לעשות עסקים עם כל חבר שלכם - אבל במקרה הזה, אני חושבת שמדובר בשותפות מוצלחת במיוחד, מכל הבחינות - ורוצה להגיד לו שוב תודה גדולה על הכל.
אז זהו. The Shark Lady הגיעה לגיל שנה. נדבר שוב בחגיגות השנתיים.
והשלוש.
והארבע.
וכו'.
אינשאללה.
| |
סושי אובמה
פסטיבל אובמה עוד לא נגמר. האמריקאים עדיין מבסוטים. והשטויות באינטרנט ממשיכות לזרום. והפעם - סושי אובמה. מגניב!
| |
 טוב, תרגיעי!!!
אישה בהיסטריה בשדה התעופה. לא כי היה פיגוע טרור. לא כי גנבו לה את המזוודה. לא כי רצחו את הבן שלה. כי היא פיספסה את הטיסה. איזו דרמה! איזו היסטריה!
עכשיו רק נשאר לברר אם זו פרסומת לשדה התעופה, לחברת התעופה או לכדורי הרגעה. אין כבר שום דבר אותנטי באינטרנט, תאמינו לי.
| |
האישה שהיתה בעלת הציפורניים הארוכות בעולם
לאישה הזו, לי רדמונד, היו פעם הציפורניים הארוכות ביותר בעולם, על פי ספר השיאים של גינס. בשבוע שעבר היא איבדה אותן בתאונת דרכים. הציפורניים שלה, שאותן לא גזרה מאז 1979 (!) התרסקו במהלך התאונה. מלבד זאת היא נפצעה באורח קל וכנראה תמשיך לחיות ולגדל ציפורניים.
שאלות והערות טורדניות במיוחד:
1. מי נהג במכונית כשהתרחשה התאונה? אולי מישהי עם ציפורניים ארוכות?
2. איך מנקים ציפורניים כאלה. או שלא מנקים? איכס.
3. כמה עולה לה לק בחודש?
4. מי המניקוריסטית שלה?
5. מה קרה ב-1979 שגרם לה להפסיק לגזור ציפורניים?
6. אם היא היתה כוססת ציפורניים, כמה זמן היה לוקח לה להגיע לסוף?
| |
 15 הסרטים הטובים ביותר שנוצרו מספרי סטיבן קינג
את החיבה והעניין בסטיבן קינג איבדתי מתישהו אחרי התיכון. אחרי כמה יצירות מופת כמו It, "העמדה" וכמה אוספי סיפורים קצרים, נמאס לי ממנו. הסיפורים היו שונים, אבל כל הזמן היה נדמה שהם חוזרים על עצמם. ובכלל - התעייפתי מהגועל נפש, הדם והאימה, ובעיקר מלשמוע את הגיבורים חושבים בסוגריים. שני ספרים שלו בלבד חזרתי וקראתי שוב במהלך השנים - הקמיע ו-Black House - שניהם ספרים שנכתבו בשיתוף עם פיטר שטראוב, ואולי בגלל זה גם היו טובים יותר מהשאר, בעיניי. הם גם ספרי פנטזיה ולא רק אימה, וזה בהחלט הז'אנר החביב עליי.
הסרטים שנוצרו מספריו של קינג היו, ברובם, מאכזבים. "בית קברות לחיות" היה לא רע בשביל בני נוער, כל מיני זוועתונים סטייל "ילדי התירס" היו גרועים למדי והרבה אחרים בכלל עברו מתחת לרדאר ולא שמעתי עליהם. אבל היו גם הברקות - "אני והחבר'ה" המשובח וכמובן - "חומות של תקווה".
אם אתם עדיין בעניין של קינג, או סתם רוצים להיזכר, הנה רשימה נחמדה של 15 הסרטים הטובים ביותר שנוצרו מספרי סטיבן קינג.
שבת שלום!
| |
כריסטיאן בייל והילד המסומם
עוד בקושי הספיק דיוויד לחזור מרופא השיניים ולהירגע מהסטלה, וכבר חוגג עליו מאש-אפ - קבלו את כריסטיאן בייל חוזר עם דיוויד מרופא השיניים.
למי שלא מעודכן - הצרחות של בייל באות מהסט שבו הוא מצלם את שליחות קטלנית החדש. הוא נכנס לתקל עם איזה עוזר במאי, מכוון אורות או נער מים - או מה שזה לא יהיה, והאומלל שנכנס לו לפריים ראה את שערי הגהינום נפתחים לפניו.
| |
שומן ואש ותמרות עשן
לא פריקית של בריאות אנוכי. לא תתפסו אותי לועסת נבטים ואומרת שאני נהנית מזה. אני לא מבינה את ההתנגדות המופרעת לבישול מזון. אני מעדיפה סטייק על פני מרק ירקות, והתזונה שלי כוללת בתוכה הרבה עוף ומוצריו - וגם שם, אני לא רואה צורך בכך שהוא יהיה "אורגני" ויעלה פי שניים. עוף מת זה עוף מת. ועם כל זאת, לפני שנה ומשהו עשיתי כמה שינויים מהותיים בתזונה שלי - לא סתם דיאטה, אלא תזוזה של כל ההתנהגות שלי סביב אוכל, לפאזה אחרת לחלוטין. המטרה המשנית היתה להוריד במשקל. המטרה הראשית היתה לשנות את ההרגלים המגונים שצברתי במשך השנים.
אם אתם רוצים את הפאנץ' ליין - הורדתי 20 קילו, והיד עוד נטויה (כי צריך עוד). זה לקח לי זמן. זה לא קרה "מייד, שאל אותי כיצד" אבל זה היה הרבה פחות קשה ממה שחשבתי. בכל אופן, הפוסט הזה לא יעסוק בעניין הקילוגרמים. אולי בפעם אחרת.
אחד הדברים החשובים ששיניתי, היה לצמצם באופן משמעותי את צריכת המזון המוכן והתעשייתי שלי. את זה למדתי מכרמית - אם כי לא יישמתי באותה אדיקות שנראה שהיא מצליחה בה. העובדה שהפכתי לעצמאית, כזו ששולטת בזמן של עצמה וגם עובדת מהבית, הקלה עליי מאוד לעבור לתפריט של הרבה יותר אוכל ביתי ומותאם להרגלים החדשים שלי - והרבה פחות אוכל שבא בקופסאות ומחממים אותו בטוסטר.
אני לא ממש פנאטית בקטע הזה - יש לי תמיד איזה נקניקיות ומאמא עוף בפריזר, כי לפעמים אין זמן, אין חשק ואין עצבים לבשל או לחתוך סלט (במיוחד אם כבר אכלתי אחד באותו יום, מה שקורה בכל יום) - ועדיף שניצלון בטוסטר שמרגיע את הרעב ולא עושה הרבה נזקים, על פני זלילות בלתי מבוקרות של מזון אחר (מי אמר פיצה??? איפה יש פיצה???). מצד שני, הרבה יותר בריא והרבה יותר טעים לבשל אוכל לבד. אפילו כמה חתיכות כנפי עוף בטוסטר עם קצת תבלינים מעל יוצאות מעדן בהשוואה לדברים אחרים שמוצאים בפריזר של הסופר.
ואחרי כל ההקדמה הארוכה, אני מגיעה לסיפור שלשמו כינסתי אתכם כאן עכשיו. לפני זמן מה, עשיתי את השטות וקניתי מוצר מזוויע שנקרא "סטייק עוף" בסופר. הקנייה היתה בעיקר מטעמים נוסטלגיים. כשהייתי קטנה ופוחזת, אבא שלי נהג להכין לי את הדבר הזה על מחבת כבדה מברזל, ואני זוכרת שדי אהבתי את ה"סטייק". עם השנים למדתי להכין את המוצר הקפוא הזה בעצמי, והוא היה מאכל לא רע. מתישהו הוא נעלם מהמדפים. לפני כמה ימים, מאחר שהופתעתי לגלותו שוב בפריזר של הסופר, החלטתי לקנותו ולשים בפריזר שלי. שיהיה. לשעת חירום, כשנהיה רעבים ולא יהיה זמן.
היום הייתי רעבה ולא היה לי הרבה זמן. כלומר, בעיקר לא היה לי חשק לחכות שכבד העוף יפשיר, כי חיכיתי יותר מדי עד שעת הכנת האוכל וגוועתי ברעב. בסיר אחד זרקתי בזריזות במיה ורוטב עגבניות. והחלטתי לאזן את זה עם ג'אנק פוד - סטייק עוף. עלק סטייק. ועלק עוף, גם.
לא שציפיתי להרבה ממוצר שהוראות ההכנה שלו מציינות שיש להניח אותו קפוא על המחבת, ובכל זאת - אלוהים אדירים, לא זכרתי כמה לכלוך, עשן ושומן זה מפזר בכל הבית ועל המשקפיים שלי.
למרות נסיונות נואשים שלי לשפר את הטעם עם תבלינים, פטרוזיליה והרבה סבלנות - המוצר המוגמר והצלוי עד דמעות היה לא טעים. אולי לא מגעיל מאוד, אבל בטח לא טעים. סטייק זה לא היה. והאמת היא שגם לא ממש היה לזה טעם של עוף - ואני צריכה לדעת. אני אלופה בעוף. זה היה הטעם הקלאסי של בשר מעובד, מלא במים ובדברים מוזרים אחרים, ועטוף בשכבת שומן-עוף שהיתה יכולה להיות טעימה, אם לא היה לה טעם של קרטון. אפילו ספייק, החתול השובב ביותר ביקום, לא ממש התלהב מהביסים שקיבל בנדיבות. הוא אמנם אכל, אבל כמוני - בלי הרבה חמדה. מזל שהיתה הבמיה ליד, אחרת בכלל כבר היה עדיף פיצה (פיצה???? איפה????).
אני לא אוהבת שבועות ונדרים. החלטות הן דבר הרבה יותר מוצלח ויציב. אז אני לא נשבעת שבחיים לא אגע באיכסה הזה יותר, אבל אני בהחלט אשתדל לחזור למקורות - עוף (אמיתי), ירקות, פשטידות בלי קמח, פירות, ביצים, שוקולד מריר וכמובן - פיצה (פיצה??!?! מי אוכל פה פיצה!??!).
כמו כן, יש לי קרייב קבוע לפיצה. זה מורגש?
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
