פשוט מקסים. מומלץ לצפות ב-HD ובמסך מלא.

אפשר לכתוב ספר על המיילים המוזרים שקיבלתי במהלך חיי האינטרנטיים (כולל תקופת ה-BBS). למעשה, אולי גם אעשה את זה יום אחד. מה לא היה לנו שם - הצעות עסקיות מפוקפקות, טרולים המאיימים לחשוף את זהותי (בימים שבהם עוד היה עניין כזה של פרטיות ברשת), איומים וקללות, אנשים זרים שרוצים ממני תמיכה טכנית כי הם קראו איזה פוסט שכתבתי על משחקי מחשב, בקשות ללינקים להורדת תוכנה וכמובן - הצעות מגונות.

כל בחורה באשר היא באינטרנט, עם או בלי תמונה, עם או בלי משקפיים, עם או בלי ציצי גדול, קיבלה מתישהו הצעה מגונה במייל. לאחרונה, ככה מספרים לי, ההטרדות עברו בעיקר לפייסבוק, והן כבר כמעט לא נעשות בצורה אנונימית, כי כבר מזמן אין פה בושה.

ההצעות המיניות הן לפעמים מגעילות, לפעמים מעוררות עניין, לפעמים מרומזות מאוד ומעודנות ולפעמים כל כך דביליות וקורעות מצחוק, שאין ברירה אלא לפרסמן קבל עם ועדה. וזה מה שאני עושה עכשיו.

ככה סתם, כאילו כלום, קיבלתי היום הצעה מאוד מאוד מפתה במייל, מאחד שטוען שהוא בן 14 וחצי, אולם כתובת המייל שלו מציגה את הכינוי "אילנית". נושא המייל הוא "את שווה לזיון". האמת, בהתחלה קצת נעלבתי. מה זאת אומרת אני שווה לזיון? זה הכל? זה כל ערכי בעולם הזה? זיון אחד וזהו??? איזו אמירה פוגענית ולא נאותה!

בכל מקרה, להלן נוסח ההצעה. לא נגעתי (וגם לא אגע, כדי שלא אחטוף איזו מחלה מנוונת של המוח):

"תגידי פעם אמרו לך שאת שווה לזיון בלי קונדום אז מה עם אני רק בן 14וחצי בכל זאת אני רוצה להקים איתך יחסיי מין בלי קונדום... ואולי גם אני יעסה לך פרפרררר רק עם את רוצהה סבבה?!"

ורק כדי שלא תחשבו שהמצאתי את זה (אם כי באמת קשה להאמין שיש לי כזה דמיון וכשרון), הנה צילום מסך של המייל המרגש:

הבה ננתח את הטקסט הספרותי המעמיק הזה, כדי שנבין את כוונת המשורר הצעיר והמיוסר.

1. אני לא סתם שווה לזיון, אני שווה לזיון בלי קונדום - שזה ללא ספק שדרוג משמעותי, שמשמעו שהרב-שגל הקטן הזה מוכן ממש להסתכן ולא להשתמש באמצעי מניעה.
2. ואם סקס עם ילד בן 14 וחצי לא נשמע לכם מפתה מספיק, אל תשכחו שהוא גם לא ממש יודע עברית. אולי הוא משוודיה או משהו.
3. לא סתם יחסי מין הוא רוצה. הו, לא. לילד יש סטנדרטים - הוא רוצה להקים איתי יחסי מין. אני לא בטוחה שאני יודעת מה זה אומר בדיוק, אבל זה נשמע לי מאוד רציני ומחייב. כמו להקים אנדרטה.
4. ולא רק הקמת יחסי מין מוצעת לי פה, אלא עיסוי. באמת, תראו, כתוב: "יעסה לך".
5. ולא סתם עיסוי! עיסוי פרפר! עם הרבה רררררררררררררר בסוף. זה חייב להיות משהו מיוחד.
6. ורק אם אני רוצה! כלומר עם. עם מי?
   

אז בטח, חמוד. רוצה, בטח רוצה.

סבבה.

אני אוהבת חתולים. מאוד מאוד, למעשה. אני בכלל אוהבת בעלי חיים, אפילו כאלה שאחרים לא כל כך מסמפטים, כמו עכבישים ונחשים, אבל אין ספק שחתולים מקבלים אצלי מעמד מועדף.

לצד קהילות של אוהבי חתולים (במיוחד גיקים אינטרנטיים), יש בארץ איזו שנאה יוקדת כלפי החיה הזו, שנאה שמופנית הרבה פעמים גם כלפי אלה שאוהבים ומטפחים חתולים. למי שמצליח לקרוא את הכתבות האיומות על התעללות בבעלי חיים, לא קשה לראות שברוב המקרים הקורבנות הם חתולים. אולי כי הם יותר נפוצים ברחובות לעומת כלבים, אולי כי קל יותר להציק לחתול קטן מאשר לכלב גדול, ואולי כי באמת החתולים כל כך שנואים, שיש לגיטימציה להתעלל בהם.

אבל גם בלי דם ורגליים שבורות של חתולים, אפשר לראות את השנאה והתיעוב כלפי החיות האלה בכל מקום. ויותר מכך, גם את הלגלוג והמשטמה כלפי אלה שאוהבים, מגדלים ועושים מעשים טובים למען החתולים. ובכל פעם מחדש אני נדהמת לגלות את השנאה הזו, דווקא אצל אנשים שחשבתי שיש בהם יותר חמלה, אכפתיות והומניות. אלה האנשים הצבועים, שהכי מרגיזים אותי. אלה האנשים שיודעים לדבר ולברבר, לשפוך מילים ולארגן הפגנות על כל הנושאים הכי חשובים בעולם - מזכויות אדם וגדר הפרדה ועד שוויון מגדרי והומאופתיה. הם יכתבו בבלוג, בטורים שלהם בעיתון, בפייסבוק ובטוויטר. הם ייכנסו מאוד חזק בכל מי שלא חושב כמותם, ויקראו לו פאשיסט, ימני או סתם בור ועם הארץ.

לא תמיד אני מסכימה עם האנשים האלה, אבל אני בעד זכותם המלאה להביע את דעתם מעל כל במה, להפגין ולהגיד כל מה שעולה על רוחם.

זה לא הופך את האג'נדה שלהם ליותר חשובה או פחות חשובה ממה שמטריד אנשים אחרים. הפגנה נגד גדר ההפרדה היא לא יותר חשובה מהפגנה נגד התעללות בבעלי חיים; תרומה ל"תנו לחיות לחיות" אינה פחותה בערכה מתרומה למוסד חינוכי כלשהו; ויותר מהכל - דיון בנושא בעלי חיים אינו נחות מדיונים בנושאים חברתיים כאלה ואחרים. למעשה, אין צורך שתהיה סתירה בין הדברים, אבל משום מה אוהבי החתולים מתויגים כפסיכים, פנאטים ורווקות זקנות, שיש להתעלם מהם ולצחוק עליהם - כי בעלי חיים זה לא חשוב כמו לכתוב נגד ליברמן.

"מה את רוצה, באמא שלך?"

ונמאס לי לראות ולשמוע את זה. אותם אנשים שמתיימרים להיות בעלי חמלה ואכפתיות כלפי יצורים חיים (זה כולל אנשים, כלבים וציפורים, אבל חלילה לא חתולים), מגלים את פרצופם האמיתי ואת עולמם הצר כעולם נמלה - חשוב למחות כנגד עוולות, כל עוד העוולות הן מה שהם הגדירו לנכון. כל מה שמחוץ למנהרה הצרה של ההשקפות שלהם הוא לא מעניין.

כמשתתפת פעילה בפורום שעוסק בחתולים, אני דווקא הראשונה להודות שלעתים יש שם סממנים של הגזמה. אני מבינה מצד אחד את האהבה לחתולים, אבל זה לא כל מי שלא אוהב אותם הוא מפלצת. זה בסדר לא לאהוב חתולים. אבל זה לא בסדר להתנפל על כל מי שכן אוהב את היצורים המקסימים האלה, ולתייג אותו כמופרע, רק משום שהוא לא מתאים לפרדיגמות החברתיות הנעלות שלך.

הבריונות והאלימות (ברשת ומחוצה לה) כלפי מה שאותם הומניסטים נעלים מכנים בבוז "חתולאים" בוודאי לא ירתיעו אותי ושכמותי, מה גם שמעולם לא הטרידו אותי תיוגים שאנשים אחרים המציאו כדי להרגיש נעלים יותר ("חתולאית", "אישה", "גיקית", "חסרת חיים", "בלוגרית" :) ). אני אמשיך לגדל ולטפל בחתולים ובכל בעל חיים הזקוק לעזרה, אמשיך לתרום לעמותות שמסייעות לבעלי חיים (כולל דולפינים), ואמשיך להזכיר לכולם שאייל שני ומירי חנוך זרקו את החתול שלהם, חתול מבוגר בן 10, מהבית לרחוב בגלל שהוא עשה פיפי במיטה.

ברור שזה לא מעניין את כולם, ברור שלא חייבים להסכים איתי ואפשר גם להתווכח, אבל אני בטח לא אתן לעוד איזה הומניסט בלירה להגיד לי מה להגיד. את זה תשאיר לליברמן.