בחיפושי אחרי הדרך המדוייקת לומר "בן זונה" בצרפתית, במיוחד לכבוד בארטז, יימח שמו ושם זכרו, נתקלתי באתר הבא, המציע מילון מקוצר לקללות בכל שפה אפשרית כמעט, כולל ערבית, ארמנית, עברית, יוונית וקוריאנית.

שפרו את השכלתכם! מבחן בקללות בצרפתית ייערך בהמשך. הבוחן הראשי יהיה נארקיס ירום הודו.

שלשום בלילה התעוררתי בבהלה, והיה נדמה לי שאני שומעת משהו מתנפץ בבית. התעצלתי לקום ושכנעתי את עצמי שאני חולמת או שסתם היו לי הזיות קשות. חזרתי לישון.

אתמול בערב הגעתי הביתה, רק כדי לגלות שהעוזרת לא הגיעה (הכל בטיפולו המסור של הסירחון. יש עוזרת פעם בשבוע, אז הוא לא מרים אצבע כדי לנקות את המשטחים עליהם הוא שורץ). החלטתי לקחת יוזמה ולהרביץ ניקיון מז'ורי. ספונג'ה זה דבר מאד משחרר, אני חייבת לציין. אז ככה, עשיתי אבק, שטפתי רצפות, גיהצתי, עשיתי כלים, ניקיתי אמבטיה ושירותים - ממש עקרת בית למופת.

הסירחון הגיע וראה אותי מתרוצצת ומנקה. האם הוא הציע לעזור? האם לקח החלאה המטונפת סמרטוט והתחיל לנקות את הסלון המצחין מנוכחותו? מובן שלא. אלה הן סתם שאלות רטוריות ואידיוטיות. אז מה הוא כן עשה, תשאלו? אה, נורא פשוט - הוא הלך לישון.

בעודי מנקה את המטבח ומאחלת לסירחון שימות בייסורים קשים ולצלילי שירים של דניאל סלומון, מצאתי משהו מוזר במטבח - ידית פלסטיק שטבעת מתכת מחוברת אליה. לקח לי כמה שניות להבין שמדובר בקנקן הזכוכית של מכונת האספרסו המהוללת שלי, רק בלי הקנקן.

פלאש בק ללילה הקודם מתעוררת. זכוכית. נשברת חוזרת לישון. סוף פלאש בק

הבנתי ששברו לי את קנקן האספרסו, לא טרחו לבוא ולהגיד על זה משהו, להתנצל ו(חס וחלילה) להציע לשלם.

רציתי להעיר אותו ולצווח עליו, אבל החלטתי לחכות. היה לו יום קשה, אחרי הכל, וצריך לצבור כוח כדי לבהות בטלוויזיה 8 שעות. בסוף התעורר המניאק. לקחתי את טבעת המתכת המיותמת ואמרתי לו: "סירחון, בזמנך החופשי, תקנה לי קנקן חדש למכונת האספרסו". הוא כמעט ניסה להכחיש, אבל לא נתתי לו צ'אנס - כי אף אחד לא היה בבית חוץ ממני וממנו ביום האתמול.

"איפה משיגים כזה?", הוא שאל.
"לא יודעת", אמרתי, "תשבור את הראש, תמצא. אני רוצה כזה. חדש".

אני אתן לו שבוע. אחר כך, יש מצב שמשהו אחר יישבר בבית.

מה שכן, לפחות הבית נקי עכשיו.

** חיסכו ממני תגובות "חפשי שותף/דירה אחרים". כרגע זה לא רלוונטי והניג'וסים לא עוזרים.

הולכת לשים מסיכת בוץ.

אורך השיער המוצהר: 4.2 מטר. תעשו את החשבון לבד.

יש אחת, לא משנה מאיזה סוג, שעובדת איתי באותו מקום עבודה. אין בינינו מערכת יחסים של ממש, אבל אני אומרת לה שלום בבוקר, שזה יותר ידידותי מהיחס שכמה אנשים אחרים מקבלים ממני. בסך הכל מדובר בבחורה נחמדה, שאיך לומר, אלוהי האינטיליגנציה לא בירכו אותה בנדיבות יתרה. אין לי שום דבר נגדה, באמת, אבל היא פטפטנית איומה, שעלולה לתפוס אותך ולא להניח לך דקות ארוכות, בשיחה חסרת טעם ותועלת על נושאים שלא מעניינים אף אחד. אלופת הסמול-טוק, היא, ובנוסף לכך היא גם חושבת שיש לה תובנות מבריקות על נושאים רבים.

היום, בדרכי לארוחת צהריים, היא תפסה אותי, בדיאלוג כדלקמן. לא נגענו:

היא: "הנה, הנה, 'האחתי' (עיוות ידוע של שמי, שתמיד מרגיז אותי ותמיד  נעשה על ידי פרחות ואנשים טיפשים במיוחד), היא בטח תדע".

אני: "אדע מה?".

היא: "אטילה שומפלבי - מי הוא?".

הנחתי  שהיא לא שואלת שאלה פילוסופית מעמיקה על מהותו של האדם הזה, ועניתי, תוך שאני פונה לדלת היציאה: "הוא כתב ב-YNET".

היא: "נו, זה אני יודעת לבד. את חושבת שהוא גרוזיני?".

היות ושומפלבי מעולם לא טרד את מנוחתי, מלבד בדיחה דלוחה כזו או אחרת עם חברים לעבודה הקודמת שלי, אמרתי לה שאני באמת לא יודעת, אבל שיכול להיות.

היא התעקשה שאדון איתה האם הוא גרוזיני, אוקראיני או כל דבר אחר, כי "אמריקאי הוא בטח לא", לדבריה.

אחרי כמה שניות של דיון מרתק, הבנתי שהרבה כבר לא ייצא לי מהשיחה הזו, במיוחד לאור העובדה שהיא טרחה לציין בפני בגאווה, שהיא קוראת לבחור "אטילה שומכלום". מדהים.

בכל אופן, החלטתי לתת לה את תשובת ה-default שלי למקרים שבהם אנשים מטרידים אותי בשאלות מטופשות: "חפשי בגוגל, אולי תמצאי מה המוצא שלו".

והיא, בהחלטיות, ענתה לי: "מה פתאום?! אני לא רוצה שיחשוב שאני איזו מעריצה שלו".

נמלטתי בבהלה.

לא יודעת מה איתכם, אבל זו אחת התמונות הכי מטרידות שראיתי לאחרונה.

שבועיים לא שמעתם ממני קיטורים על הסירחון, המתקרא גם (לצערי) השותף שלי.

וכל זאת למה? האם משום שהוא התחיל להפיץ ניחוחות שושנים לפתע פתאום?

Nay.

פשוט משום שהגועל נפש לא היה שבועיים ומשהו בבית, בגלל כל מיני סיבות שלא ממש מעניינות אותי.

אתמול... אתמול הוא חזר. The Horror!

והסירחון חזר לשכון בסלון, וביחד איתו צחנת המחנק התמידית, גם בחדר שלו.

"היה משעמם פה?", הוא שאל בנימה מתיימרת למאגניבה היום בבוקר. "לא", עניתי באדישות, "למה שיהיה?".

היה נקי, היה מאוורר וריחני, היה נעים.

אולי תלך שוב, לבלי שוב?