RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
עוד מעט באמת יישאר רק הזיכרון
המסע לפולין בכיתה י"א השאיר עליי חותם עז. את רוב החוויות שלי משם אני נושאת בתוכי ולא משתפת, בטח לא בבלוג. רק אומר שמי שביקר במיידנק, ודאי לא יחזור הביתה בשלוות נפש, אבל אולי בשמחה רבה, כי למרות שהמדינה הזו מסריחה, מושחתת ונוראית - היא לפחות מעין בית, אולי אפילו די מוגן. מצד שני, הכל בסימן שאלה בימים אלה.
מה שבטוח, הוא שעוד מעט הזכרונות מהשואה יהפכו וירטואליים וזכרונות בלבד, מכיוון שהדור ששרד את האימה הולך ונעלם. יד ושם הקימו ערוץ ביו-טיוב, ובין השאר ישנם שם סיפורים של ניצולים, האחרונים שעוד נותרו בחיים מאז המאה שעברה. הסיפורים האלה בעיני הם הדבר הכי חשוב, הכי משמעותי - בני האדם שמראים לכם את הסיפור מזווית הראייה שלהם, אלה שחיו את הזוועות, ולא מזווית היסטורית כוללנית, פוליטית ומחושבת. האנשים הם אלו שחיו ומתו במחנות ההשמדה ובגיטאות. עוד מעט גם הם ילכו מאיתנו ואז התפקיד שלנו באמת יהיה לזכור.
לכו לראות.
| |
 לאכול זין
נו, זה בריא לעור הפנים, לא סתם. וזה גם מתגבר את האונות הגברית שלכם (לא שאתם זקוקים לזה, חלילה). אלה, בכל אופן, הם הטיעונים המרכזיים בעד אכילת אברי מין של יק, כלבים וכבשים. לא חייבים רק את הזין. אפשר גם את האשכים. איברו של היק, למשל, מוגש עם עיטור דרקון מרשים. כדי שתרגישו גבריים וחסונים, אני מניחה, וכדי להסיח את דעתכם מהעובדה שאתם טוחנים איבר מין של חיה גדולה במיוחד.
ואיפה מוכרים את המעדנים? כמובן, בבייג'ין. הכנה טובה לאולימפיאדה וכל זה.
בתיאבון.
| |
חמש שנים לבטחון בתנועה
ניסיתי לחשוב על כותרת מחוכמת יותר, אבל המוח שלי לא עובד כל כך טוב הבוקר. לא מספיק שעות שינה והרבה ניג'וסים. אפילו חופשה בסיני לא עוצרת את הנודניקים, תאמינו לי.
היו פה הרבה פוסטים חגיגיים ומיוחדים בזמן האחרון, ומוזר לי לעשות טררם שוב פעם, אז אני אעשה את זה בשקט. ממילא רובכם ישנים עכשיו, אז אתם לא תשימו לב.
הבלוג הזה חוגג היום חמש שנים. שינויים רבים עברו עליו, אם כי לא בעיצוב, שנשאר בערך אותו דבר לאורך השנים.
אני בקושי זוכרת למה פתחתי בלוג. אני זוכרת ששמעתי על זה משהו, היה לי משעמם בעבודה (אלא מה) רציתי לנסות כי הכתיבה היא חלק בלתי נפרד מחיי, ובאתי לישארבלוג - בתקופה שבה אולי 5% מהאוכלוסייה שמעו אי פעם את המילה בלוג, ורובם לא הבינו מה זה בכלל. הפוסט הראשון שלי (וגם חלק ניכר מאלה שבאו אחריו) הוא כל כך מטומטם, שאני לא מצליחה עד היום להבין למה באו לקרוא ועוד להגיב עליו. מאותו רגע נפתח סכר נורא ואיום של שטויות בלתי נסבלות, ובמשך תקופה ארוכה כתבתי המון - לפעמים עד כדי עשרה פוסטים ביום. אחר כך זה ירד לכתיבה כל יום (הכרחתי את עצמי) ובסוף זה התאזן על כמויות סבירות יותר, אם כי גם היום - כשיש לי מה להגיד, אני לא עושה חשבונות פוסטים.
הרבה בהיות בקאונטר ובסטטיסטיקות עברו מאז בישרא. כמה פעמים כמעט סגרתי את הבלוג. אנשים התחילו לגלות את זהותי וזה עיצבן אותי. הכרתי המון אנשים, נחמדים ופחות, פתחתי עוד בלוגים, עברתי תהפוכות אישיות ומקצועיות, שיחקתי טניס והטרדתי את אוכלוסיית האינטרנטים השלווה בכל הגיג שרק היה לי להשליך החוצה.
היום כבר כל אידיוט יודע מה זה בלוג, וכל בלוגר יודע מה זה אידיוט. לכל אחד יש בלוג, לטוב ולרע. כולם יודעים מה זהותי האמיתית (הא, נדמה לכם!) ואני כבר לא מטמינה פה את סודותי הטמירים. אני גם לא בוהה בקאונטר (עכשיו הסתכלתי רק כדי לראות מה המצב).
היה אולי נחמד להגיד שיש 3,000 פוסטים, מספר עגול כזה, אבל האמת היא שיש רק 2,940 כרגע. זה לא כולל כמה שנמחקו במהלך השנים, התקלות והצנזורה. יש בערך 160 מנויים, כשהוותיק ביניהם הוא איזה בחור אמיץ בשם עופר, שלדעתי נמצא פה ממש מהימים הראשונים. בין המנויים הטריים יותר נמנה גם איש יקר ואהוב עליי מאוד - שהיה האחרון שנחשף לבלוג כשזהותי עדיין היתה מוסתרת.
הקהל של בטחון בתנועה הוא מגוון להפליא. יש פה קוראים קבועים, שקטים ורועשים, וגם לא מעט שמגיעים מבחוץ - בעיקר מגוגל, כשהם מחפשים את הזין הגדול בעולם, את פמלה אנדרסון בעירום, פורנו חינם וציצי גדול (מזהים פה מגמה מסוימת?).
רציתי להגיד שאני כותבת פחות מאשר פעם, אבל זה לא בדיוק נכון. חוץ מהבלוג הזה יש לי עוד כמה וכמה, חלקם חסויים וחלקם ידועים בציבור, ובכל יום נתון יוצא שאני מייצרת לא פחות תוכן מאשר לפני חמש שנים. יכול מאוד להיות שאפילו יותר. כל הדפקטים יגידו שזה מעיד על גרפומניה וחוסר חיים. אני רק מצחקקת ומסבירה להם שהכתיבה היתה חלק נפרד מחיי עוד לפני שהם ידעו מה זה מודם, ועוד כשטיפקס על מכונת הכתיבה היה מקש ה-Delete. אחר כך גם עשיתי מזה קריירה ועסק עצמאי, אבל זה סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת.
הבלוגרים הם עם שספג השמצות פרועות, במיוחד בשנה-שנתיים האחרונות ובעיקר מאנשי המדיה הישנים והעבשים. "פוסט צחצוח שיניים" הפך לביטוי נרדף לקשקשת חסרת חשיבות ברשת. יש לי הרבה מה להגיד על זה, וכבר אמרתי יותר מפעם אחת. בסך הכל, כמו בכל מדיום אחר, גם ברשת יש טוב ורע, זבל ואיכות, עניין ושעמום. ההבדל הגדול הוא שעכשיו כל אחד יכול לפחות לנסות. ואם זה מפחיד כמה אנשים באליטה התקשורתית - מה טוב.
תזכרו, זה עסק מסוכן, לצאת ממפתן המחשב שלכם. אתם מניחים את ידכם על המקלדת, ואם לא תשימו לב, אין לדעת לאן יסחפו אתכם המילים.
אתם עלולים עוד להפוך לבלוגרים, רחמנא ליצלן, ולכתוב משך חמש שנים באופן רציף.
ושוב אומר תודה לכל קוראיי הנהדרים, שלא נוטשים את הבלוג וממשיכים לבקר בעקשנות בלתי נלאית, ככל הנראה תוך אמונה שמתישהו יהיה פה משהו מעניין. אני אמשיך לכתוב, לגזור, להדביק ולקשקש על ה-Scrap Book הכי מגניב שהיה לי אי פעם. אתם, אתם תעשו מה שאתם רוצים. אני חייבת ללכת עכשיו לצחצח שיניים.
| |
כך תצפו בסרטונים חסומים ביו-טיוב
מאז שגוגל שמה יד על YouTube, נהיה שם סדר. אפשר לומר גם שנהיה יותר מדי סדר. המוני סרטונים מעניינים וחשובים (כמו כל העונות של "בוורלי הילס 90210") נעלמו מהאתר וקשה מאוד למצוא שם חומרים מוגנים בזכויות יוצרים. אין מה לומר, גוגל מאוד אוהבים סדר. וניקיון. וחוקים. לא חשוב.
יש כל מיני פתרונות לעניין המטריד הזה - קליפים מסוימים עולים לאחר המחיקה באתרים אחרים, אפשר לשמור מהר-מהר לפני שזה נעלם מהאתר ויש גם טריק קטן שמוסבר עכשיו ברשת, המאפשר לראות סרטונים חסומים. באופן אירוני, הטריק הזה מוסבר בבלוג בלתי רשמי על גוגל.
טריק, מה הוא אומר?
מה לכם כל החסימות והצנזורות האלה?
במילים אחרות, אם הקלקתם על לינק לסרטון, ופתע אתם מקבלים את ההודעה "This video is not available in your country", שעוד צבועה בוורוד, למען השם, אתם יכולים לעשות שינוי פשוט ב-URL ולצפות בקליפ בכל זאת.
אם תקליקו על הלינק הזה, למשל - http://www.youtube.com/watch?v=I9ciR9qR1dU - תגלו שהוא חסום.
אבל, אם תשנו את סימן השאלה וסימן ה"שווה" ללוכסן כזה - / - נקבל את ה-URL הבא: http://www.youtube.com/v/I9ciR9qR1dU
אם תעתיקו אותו לשורת הכתובת בדפדפן, אתם אמורים לראות את הקליפ-הלא-משהו של מדונה - "4 דקות".
לא שוס גדול, אבל רעיון טוב באופן תיאורטי. עד שגוגל יסגרו גם את הדלת הזו, כמובן. איזה כיף שיש אינטרנט חופשית באאאאארצנו, ארץ צנזור וירושאלאאאאאיייים.
| |
יאללה, עוד בלוג
תגידי, השתגעת? אין לך מה לעשות? עוד בלוג?!? אין לך חיים? אין לך עבודה???
יש לי אחלה חיים והמון עבודה, אבל בלוגים זה כיף, רציתי לנסות את WordPress (ותודה לשרון על העזרה בענייני וורדפרס בכלל) בצורה מסודרת פעם אחת, והיה חסר לי בלוג אחד שכל-כולו לינקים בלי תירוצים ועמאיית. בקיצור - יש עוד בלוג וזהו. תתמודדו.
כן, הוא באנגלית.
לא, הוא לא יעבור תרגום.
כן, צפויים עוד אתרים ובלוגים בהמשך.
האינטרנט גדולה, חבל לבזבז את כל המקום הזה.
בברכת חג שמח ומלא פירורים!
| |
 תמונות מן הספסל
רעיון חביב מאוד עלה במוחו של בעל עמוד האינטרנט הזה.
הוא קשר מצלמה בחוט לספסל, והשאיר פתק לכל מאן דבעי, בו הוא מבקש מהאנשים המתיישבים על הספסל לצלם תמונות. בערב של אותו היום, הגיע הבחור ולקח את המצלמה, ומה שרואים בעמוד הזה הן התוצאות.
מעניין לראות שהאנשים צילמו בעיקר אנשים אחרים ואת עצמם. וכמובן שהניסוי הזה לא בוצע בישראל. אתם יכולים לדמיין לבד מה יקרה למצלמה שמשאירים אותה לבד, בחושך, על ספסל. גם אם היא מחוברת בחוט. או בשרשרת טיטניום. עם רוטוויילר ליד. וגדר חשמלית. טוב, הבנתם את העיקרון.
| |
קוד התנהגות לבלוגרים
מאז ומתמיד הבעתי את התנגדותי הנחרצת לשטות שנקראת "קוד אתי לבלוגרים". אני חושבת שיופיה של האינטרנט הוא בפראותה ושבסופו של דבר קהילות מקיאות מתוכן אנשים שבאמת עוברים את הגבול של אותן קהילות. בסופו של דבר, אני מאוד בעד פלורליזם, אני בעד שכל מי שרוצה לומר משהו - יוכל לאומרו ללא חשש ואני מאוד בעד שלא יזיינו לנו את המוח ויתנו לנו ליהנות מהרשת, כל עוד אפשר.
יחד עם זאת, אני מאוד בעד הסברה וחינוך. אני בעד תרבות דיבור בסיסית, ולטעמי דווקא היא מאפשרת את העברת המסרים הקשים יותר. במלים אחרות, אם אתה רוצה להיות מניאק, לפחות תעשה את זה בנימוס.
קוד ההתנהגות הזה, בו נתקלתי כעת והמכתיב כללים בסיסיים לכתיבה ברשת, מסכם את זה לא רע בכלל. בתרגום חופשי לעברית:
אמור כל דבר כאילו אתה מדבר ל כולם(כי אתה באמת מדבר לכולם) אם אתה מוכרח להיות חלאה, אל תהיה חלאה אנונימית(כי זו פשוט פחדנות) עודד אנשים אחרים להתנהג על פי הקוד הזה (כי זו שכנות טובה) אם אחרים לא מתנהגים על פי הקוד, התעלם מהם (כי הם לא שווים את הזמן שלך, ואני אוסיף: "כי לריב עם אנשים באינטרנט זה כמו להשתתף באולימפיאדת האוטיסטים - לא משנה מי ניצח ומי הפסיד, בכל מקרה יצאת מפגר") * הקוד נכתב בלשון זכר, כי לנשים לא צריך להסביר דברים כאלה אלמנטריים.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
