יקיר הבלוג והאור היהודי בטניס הגברים, דויד נלבנדיאן הארגנטינאי, ניצח היום במשחק לא-קל, את תותח השחקים התמיר, מאראט סאפין. נלבנדיאן נזקק ל-4 מערכות לשם כך, וניצח בתוצאה 7:5, 6:4, 6:7 (שובר שוויון 5:7 לסאפין) ו-6:3. נלבנדיאן היכה 47 ווינרים ו-8 אסים והציג אחוז מעולה (72%) בסרב הראשון. כל הכבוד!

דויד עובד קשה

אוף. כואב לי. בחודשים האחרונים אני מוצאת את עצמי סובלת מכאבים פתאומיים ומשונים בכל מיני מקומות חשודים בגופי. אני לא מצליחה להסביר את העניין הזה, ועד עכשיו כל התפרצויות הכאב עברו מעצמן. אולי מדובר בכאבי גדילה? או כאבי התכווצות? אולי אני עומדת למות בכל רגע, ועוד לא כתבתי צוואה אפילו?!

הכאב הנוכחי מלווה אותי כבר יומיים, אם כי היום הוא דעך מעט. מיקום: בטן שמאלית תחתונה. מאפיינים: התקפות כאב נקודתיות ופתאומיות, כאב דוקר/כואב וכנראה קשור איכשהו למערכת העיכול. אולי גמדים קטנים נכנסו לי למעי והחליטו לכרות שם זהב. אין לדעת. הכל יכול להיות.

יש גם כאבים אחרים, שאינם קשורים למערכת העיכול, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. עליהם אפשר להתגבר בקלות יחסית, או להתעלם מהם עד שהם יגיעו לרמה בלתי נסבלת, שוב.

***

בלילה חלמתי שאני קונה סכין שפים במחיר מופקע, מדוכן מפוקפק במקום לא ברור. שערורייה. בכלל, אני חווה עלייה ברמת ההתעסקות שלי עם סכינים לאחרונה. או כמו שאומרים לילדים אצלנו במשפחה - סכין, סכנה!

***

כשאנשים שיקרים ללבי עד מאד מרגישים עצובים קלות, גם אני הופכת עצובה. ומצד שני, אני נמלאת אנרגיות חיוביות ומנסה לשמח אותם. לא תמיד זה מצליח. אני מקווה שזה יעבור.

***

יש מצבים שבהם צריך לנתק. אז ניתקתי. אני חושבת. ממילא הנסיבות יקלו את זה עלי בקרוב מאד.

***

ואיזה כיף שיש טניס איכותי בטלוויזיה, אם כי יש ימים (כמו אתמול) בהם לא הספקתי לראות ולו שבריר משחק. אני מחכה לראות מי יעיף את יואיט. חוץ מזה, לבי נקרע בין נלבנדיאן לסאפין. אבוי.

טוב, אחרי העין שפתח להם רפי רשף על הבוקר, ולאור העובדה שלא ניצחו מעולם את הצמד מזימבבואה, היה קשה להאמין שיוני ארליך ואנדי רם יצליחו להעפיל לרבע הגמר. המתחרים שלהם שלטו במשחק באופן חד משמעי, וניצחו ב-2 מערכות חלקות למדי.

לא נורא. אולי בווימבלדון.

טוב, זה לא בדיוק 10 דקות, אלא ספיישל מיוחד ששודר בטלוויזיה בארה"ב, כולל ראיונות עם הכוכבים וקטעים קצרים מהסרט.

מדובר ב-63 MB, ראו הוזהרתם. תעשו חיים.

עוד לא, אבל ממש עוד לא התרגלתי למספרים החדשים של הערוצים. איך אפשר לזפזפ ככה, למען השם?

הטלוויזיה שלנו על סף קריסת מערכות כוללת, אני יכולה להרגיש את זה. וכנראה שהפס המעוות בחלק העליון שלה הוא רמז די טוב לזה.

ערוץ 8 היקרים - גרמתם לנו להתאהב בתוכנית מצויינת ושמה "הפיצוחיה". ועכשיו אתם מאכילים אותנו בבולשיט מסריח. פישלתם בכמה סוגיות משפטיות, וכבר כמה שבועות אתם דוחפים לנו שידורים חוזרים של הפרקים הראשונים (לא כולל "האיטליז", שכנראה גם איתו יש בעיות פתאומיות ומיסתוריות), ומורחים אותנו בהסברים עלובים בפורום שלכם, על תקלות טכניות ושאר חרטא שקרית. חלאס, אנחנו לא מפגרים. יש לי הרגשה עמומה שאת פרק החברות הסלולריות אנחנו כבר בכלל לא נראה, אז אולי הגיע הזמן שתצאו באיזו הודעה אמיצה לעיתונות. נכון שהרייטינג שלכם עומד על 0.3% (או משהו), אבל יש כמה צופים שמגיעים להם הסברים, אתם לא חושבים?

גולדי הון היתה ונשארה כוסית עולם. להעריץ.

שר הטבעות, גם בצפייה רביעית, הוא עדיין סרט נהדר, ובוודאי עולה על כל שאר האופציות של שבת בצהריים בטלוויזיה.

חבל מאד שיש הפרדה בין יורוספורט אינטרנשיונל לבריטיש יורוספורט, וחבל שלא נתתם לי לראות את כל המשחק בין גוגה לפדרר. ואל תגידו לי ESPN. הם מעצבנים אותי.

"חייו של דיוויד גייל" עם קווין ספייסי האליל - סרט טוב מאד. עכשיו בהום סינמה הקרוב לביתכם.

הגעתי לרמת מיומנות גבוהה למדי בבישול אורז, שגם יוצא עם טעם. ואולי הוצאתי כסף שאין לי על מתנה שכבר לא תגיע לאדם המקורי אליו היא היתה אמורה להגיע (כי ככה החלטתי פתאום), אבל רק טוב יצא מזה. וזה לא קשור לטלוויזיה. אז מה?

רולאן גארוס. שלשום, היום ואתמול סיפקו כמה אטרקציות. המדורגים ממשיכים לעוף, וכוכבי העבר הלא-רחוק זוהרים בשמי הטורניר הצרפתי.

ביום הרביעי של הטורניר, שלשום, נפרדנו לשלום מאלוף השנה שעברה, חואן קרלוס פררו. פררו, כך נטען, סובל מפציעה, מה שמסביר את יכולתו החלשה, ואת העובדה שהוא נוצח על ידי אנדרייב, רוסי בלתי מדורג בעליל; גם סבסטיאן גרוז'אן (10) קוצץ על ידי סטאראס, עוד בלתי מדורג מאיטליה; האור היהודי, נלבנדיאן, עשה את דרכו לסיבוב השלישי ונאחל לו בהצלחה בהמשך הדרך.

ביום החמישי, כלומר אתמול, סיים מאראט סאפין את המשחק שלו מול מנטילה, שהופסק בשל החשיכה. זה היה משחק מותח מאד, ואת האתנחתא הקומית הבלתי מתפשרת, סיפק תותח השחקים בעצמו עוד ביום הקודם, כאשר הוריד את מכנסיו (אך לא את תחתוניו) לאחר נקודה מוצלחת במיוחד. אולי היה לו חם. הוא חטף על זה נקודה ומחיאות כפיים סוערות מהקהל. בכל אופן, כל כותרות החדשות המתייחסות למשחק הזה, מכילות בתוכן איכשהו את המילים Cheek, Moon ו-Bum. מקורי.

ואת הסנסציה היומית המופלאה סיפק לנו לא אחר מאשר קוארטן האליל, שאחרי התספורת שעשה נראה כמו ילד-טוב-ירושלים, שהטיס את פדרר המדויק, מס' 1 בעולם ובטורניר, היישר אל מושבי הצופים בסיבוב השלישי של הטורניר, ב-3 מערכות חלקות. לכל מי שמופתע מזה, אסור לשכוח שהברזילאי היה פעם מדורג מספר אחת בעולם. נקווה שהוא בדרך חזרה לצמרת.

אצל הנשים אין יותר מדי עניין, אם כי ראוי לציין כי שאראפובה הצורחת עושה חיל וניצחה את זבונרבה בת ארצה, עלתה לשמינית, ומי יודע מה יהיה הלאה.

לא חשבתי שסמאשנובה יכולה לנצח את דימנטייבה, גם לא אחרי שהיא לקחה מערכה ראשונה בתוצאה המפתיעה 6:0. במערכה השניה, כשאנה התחילה להיראות כאילו טרקטור עבר עליה, הבנתי שזה ייגמר בקרוב. וטוב שכך, כי למרות הרצון שישראל תיוצג בכבוד, זה היה משחק משעמם ונוראי, ולא ברור מי שיחקה גרוע יותר. זו לא פעם ראשונה שסמאשנובה פורשת בגלל התכווצויות שרירים. כנראה שזו לא פעם אחרונה.

ואני שואלת בפעם השניה - אם הטקטיקה (המעצבנת והמשעממת) שלך היא להתיש את המתחרה שלך מהקו האחורי, לא הגיוני שלפחות יהיה לך את הארסנל המתאים? כלומר, לא נראה לך חכם שתהיי בכושר המתאים בשביל זה? אל תעשי תחרויות השתנה אם אין לך זין, במלים אחרות. מילא להפסיד, זה קורה. אבל לא לגמור משחק בטורניר גראנד-סלאם? עצוב.

הנה כמה אנימציות בודדות ואומללות. תנו להן בית חם!

באזזזז. של אלכוהול. של Good Food. של Good Company. של יום ששי אחה"צ, שעה שבה הכל מתכנס לעבר השינה המתוקה.

ועוד דאגתי היום לגור כלבים, שיהיה לו בית טוב.

רק דברים שמחים. אפילו הזיופים לא יוכלו לקלקל לי היום.

שבת שלום. זמן לישון.