בראש של אף אחד. אבל הרבה סרטנים באזור מלבורן. 50,000 ליתר דיוק. וזה כל כך מפחיד את כל שאר היצורים בים, שהם פשוט בורחים מהנחיל המוזר הזה.

טוב, אם לא לישבן, לפחות למכשיר שתקוע בו רוב הזמן.

מתישהו באמצע הלילה התעוררתי לרגע, ושמעתי קול מוכר ומרוחק - שטף של מים היורדים מהשמים. חשבתי שאולי אני מדמיינת, חולמת או סתם חולה ב-Wishful Thinking ומתרגמת חריקות גלגלי מכונית על אספלט כגשמי ברכה.

כשהתעוררתי בבוקר, לאוויר צח שלא כהרגלו, שמחתי לגלות שלא חלום הוא, אלא מציאות. יורד גשם, ככה סתם בסוף מאי. בדרך לעבודה הגשם כבר שטף במלוא עוזו, ולרגע, רק לרגע, הרגשתי הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי בזמן האחרון. האוויר הנקי, רעש הגשם, המים המנקים את הכל. כמעט חורף. תיכף תצא השמש. צריך ליהנות מזה כל עוד אפשר.

נ.ב. ראיתי שחנות החזיות המצויינת, מירל, עשתה לינק לפוסט שלי, בו תיארתי בשמחה את רכישת החזיות המשובחות שלה. מה שמזכיר לי שעבר הרבה זמן מאז, ושאולי צריך לחדש את המלאי. רק צריך כסף בשביל זה. פרט שולי. בחודשים האחרונים בזבזתי את מה שהיה לי על דברים אחרים. עניין של סדרי עדיפויות. כמו הרבה דברים אחרים.

צריך לשמוח. רק לא בכוח.

תמיד אמרתי שאין פה טיפת פרטיות - נחשפה פרשת הריגול התעשייתי הכי גדולה בהיסטוריה של ישראל, ובה כלולות חברות כמו פרטנר, סלקום, פלאפון, מי עדן, YES, HOT ועוד ועוד.

תקראו ותהנו.

אם מישהו יצליח להסביר לי איך כל הפיירוולס של החברות הגדולות נכשלו בעניין הזה במניעת יציאת המידע החוצה, אני אשמח.

למיטב ידיעתי, איש לא ניבא את מותו של אבנר שאקי.

אפשר להמשיך לנחש.

שיטוט קצר בבלוגוספירה, משהו שכבר הרבה זמן לא עשיתי ברצינות, הבהיר לי שאני לא בעניינים. יש פה מריבות, מכות, פוסטים מתלהמים, אנשים ממורמרים, בלוגים לעזרת בלוגים... אני מרגישה ממש מיושנת.

מה שכן, אני מרגישה גם יותר מדי חשופה פה בזמן האחרון. יותר מדי אנשים יודעים על הבלוג, יותר מדי שלא בשליטתי. זה מביא אותי לסינוני-יתר בתכנים, ומרגיז אותי עוד יותר שאותם אנשים לא אומרים לי שהם יודעים על הבלוג ואני צריכה לגלות את זה לבד. נדמה לי שמישהו הציע לי לסגור ולפתוח חדש. ועל זה אני יכולה רק להגיב באינטיליגנטיות-על: AS IF! אני לא זורקת לפח יצירה בת שנתיים רק בגלל שכל מיני קרציות מסתובבות פה. אז מתגרדים קצת, אז מה? אז מוצצים את דמי, אז מה?

ואנשים ממשיכים לעשות מנוי על הבלוג הזה, בעוד שאני ציפיתי ("אני אומרת לא ציפייייייתיייייייייייייייי", קרולינה וסוליקו) שבחודשים האחרונים תהיה מגמת ירידה חדה. כל העניין מאד מוזר בעיניי. אנליסטית אני כבר לא אהיה. לך תנבא התנהגות של אנשים.

אפשר להתנחם בכך שמאמצי להתחפף מטבלת המאגניבים בעמוד הראשון נושאים פרי לשם שינוי. את האלגוריתם לא הצלחתי לפענח, אז אולי זה סתם מזל.

יאללה, שניצלים!

לא רעיון טוב, איך שלא תסתכלו על זה: