סיינפלד היה מגניב. יש פרקים שהם קלאסיקות אמיתיות וביטויים שאפילו אני משתמשת בהם מדי פעם. אומרים שהסידרה היתה אבן דרך בתרבות ויש הרבה יותר מדי אקדמאים שמתייחסים אליה קצת יותר ברצינות. ואחרי הכל, זו סידרה בידורית בטלוויזיה - לא צריך לחפש בה משמעויות לחיים, למרות שזה מאוד אופנתי.

על כל פנים, מי שממש רוצה לבחון טקסטים ואולי למצוא מסרים נסתרים, יכול ליהנות מהאתר הזה, שמציע את כל התסריטים של סיינפלד. אפשר לחפש לפי שם ואפילו להוריד את כל התסריטים - ויכול להיות שכדאי לעשות את זה, שכן מהאתר הזה נודף ריח עז של הפרת זכויות יוצרים.

תיהנו, ו-No soup for you, כמובן.

אוח, זה גאוני. ריצפה שהיא פאזל ענקי.

רציתי לכתוב מלא התחכמויות על ספונז'ה, הרכבת פאזלים והחתיכה החסרה, אבל אני עייפה מדי בשביל זה. אז הנה תמונה:

כזה באמת הייתי רוצה לגדל:

צילום: AP

הטפה, שטיפה, נזיפה. זה מה שחטפתי ביום שישי בערב, ובאמת בלי הצדקה. זה הרגיז אותי נורא, זה היה לא במקום, וזה קורה יותר מדי ממנו בזמן האחרון. אולי אתה יודע הכל, אבל האמת שלך לא תמיד נכונה לשאר היקום. התעייפתי מזה. יש רק איש אחד בעולם הזה שיש לו זכויות הטפה כלפי, וזה לא אתה.

***

וחוץ מזה, יום ראשון, אני עייפה וכואב לי הראש, מרגיזים אותי בעבודה ומשקרים לי בפנים. לא טוב.

***

אתמול ראיתי לראשונה את Super Size Me וזועזעתי עמוקות. זה לא שאני אוכלת מקדונלדס, אבל עדיין אפשר להניח מכמויות הזבל שאני צורכת, שגם הכבד שלי לא במצב כל כך טוב. ואני עוד לא שותה אלכוהול בכמויות משמעותיות. זהו? עוברים לקינואה? סביר להניח שלא, אבל זה בהחלט גורם לי לחשוב פעמיים לפני הוופל הבא.

***

שיהיה שבוע טוב.

אין כמעט יצור בעולם שאינו חמוד יותר כשהוא קטן מאשר כשהוא גדול ובוגר.

ועל זה אמרה סבתא שלי ז"ל: "קטנים סוכר, גדולים מלח".

אח, איזו כותרת זולה ועלובה. אין כמו גימיקים דביליים כדי למשוך קוראים (ראו, למשל, אתר וואלה).

ובכל זאת, כשראיתי את הגאדג'ט (?) הזה, שועשעתי, בעיקר כי בל"ג בעומר הזנתי את כל המשפחה בנקניקיות, כשבתמורה גם זכיתי לידיים צלויות היטב - הקומבינה עם השיפודים פשוט לא הצליחה.

ובכן, אם אתן אוהבות נקניקיות, המכשיר המשובח הזה מתאים לכן בדיוק - ויעזור לכן לצלות אותן כמו שצריך על מדורה לוהטת.

בשביל נקניקיות מסוג אחר תצטרכו לפנות למקורות המתאימים.

אין כמו קלישאה טובה כזו, כמו "העיקר הבריאות", כדי להזכיר לי לפעמים מה באמת חשוב. כן, עבודה, כסף, אהבה (לאו דווקא בסדר הזה - לכל מחפשי המשמעויות הנסתרות) - הכל נורא נחמד.

ואז אתה שומע איך מישהו צעיר, בגילך בערך, חוטף את אחת המחלות הנוראות מכולן. ככה סתם משום מקום, איש בריא וצמחוני ולא מעשן. סתם פתאום.

ואני אומרת ונושאת תפילה, רק תנו לי בריאות, גופנית ונפשית.

רק תנו לי גוף מתפקד ברמת הסביר - כאבי ראש מזדמנים וגזים זה בסדר. גם Sheen Splints מדי פעם אני מוכנה לסבול.

רק שיהיו כל החלקים, ושכולם יעבדו כמו שצריך - מבפנים ומבחוץ.

שלא ישתכנו בתוכי יצורים, תאים או חיידקים שלא צריכים להיות שם.

שרק אוכל להמשיך לראות, לחוש, לנסות וליפול - גם אם זה נעשה יותר קשה עם השנים.

רק שנהיה בריאים. כי עם כל השאר נסתדר.

מלבד הקלדה על המקלדת, לא זכור לי שניחנתי בזריזות ידיים מופלאה, לכן תמיד הדהימו אותי כל אוחזי העיניים והקוסמים למיניהם, המבצעים טריקים שנראים בלתי אפשריים - ולו רק עם חבילת קלפים.

איך הם עושים את זה? בלוג חביב מרכז כמה קסמים פופולריים ומסביר איך עובדים עלינו בעיניים.

***

ואם כבר ענייני עיניים ומראה, באתר המגניב הזה מראים איך עושים כל מיני אפקטים בסרטים ויש דוגמאות בסרטונים. חביב. ככה, לשטוף את העיניים.

ימים כגון אלה גורמים לי לתהות אם אכן האימרה העממית שטוענת כי "צרות באות בצרורות" אכן נכונה.

ייתכן כי אכן מדובר באקסיומה.

הכל קורה לא טוב בבת אחת, וזה מדאיג אותי. אולי צריך לעשות טקס טיהור.

***

ולמרות הכל - שומרים על חוש הומור, ולכן אנקדוטה מהחיים: איזה מישהי מוואלה פנתה אליי ושאלה אם אני מעוניינת לכתוב על גאדג'טים באתר שלהם. אותי זה מאוד הצחיק, מסיבות פנימיות שרק מעט אנשים יוכלו להבין בכל מקרה. מה שבכל זאת יותר משעשע, זה שמי שבאמת קורא את הבלוג, יודע בדיוק מה אני חושבת על וואלה ולמה אין סיכוי שאני אשים את הטקסטים המשובחים שלי באתר הזה.