RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
 גברים לבנים לא יכולים
מה לעשות, והקליפ המשעשע הזה (שהוא בעצם מצגת תמונות) מציג בצורה מאוד נלעגת, מצחיקה ו(כנראה) נכונה את שחקני הכדורסל הלבנים.
אני צחקתי, גם בגלל המילים. והציפור של טוויטר שאפילו כאן התעקשו לדחוף אותה.
מוקדש באהבה לנדב הנפלד.
| |
התמנון שנגע בי
חודשים ארוכים לא טבלתי במי מלח. הפעם האחרונה היתה בחורף, עת ביצענו צלילת Scuba Surfing משעשעת ביפו. היה נחמד, אבל הבטיחו לי תמנונים. למעשה, מבטיחים לי צלילת לילה עם תמנונים בים התיכון כבר די הרבה זמן, ולאחר לחץ פיזי מתון, התקנת וירוסים זדוניים במחשב, ניגו'סים בלתי פוסקים והעמדת פנים שאני מתרגמת בשבילו תבנית של וורדפרס ללא חיוב, הסכים חברי הטוב אמיר לקחת אותי לצלילת לילה במכמורת, ולו רק כדי שיהיה לו קצת שקט.
היינו ארבעה, כולם צוללים ותיקים/מדריכים/וטרינרים/מצוידים במצלמה. הגענו למכמורת והתארגנו. צעדה קצרה עם הציוד עלינו, והיינו בתוך המים. צלילות לילה הן רדודות בדרך כלל. בים תיכון, כשהים מעט פעיל, המשמעות היא שמרגישים היטב את תנועת הגלים. זה ממש לא מפריע, בטח לא למי שמורגל בצלילות ים תיכון, אבל כשרוצים לצלם זה לא ממש נוח. לפחות לא לצלמים חובבנים כמוני. בגלל זה צילמתי חמש תמונות בדיוק, אבל לי זה הספיק (זה היה התירוץ שמסביר למה יש מעט תמונות. עכשיו אפשר להמשיך?).
ב-20 הדקות הראשונות זכינו לנוף ים תיכוני אופייני - קצת חול, כל מיני אצות ועלים מרחפים ושום דבר חי. בלילה, לאור הפנסים, הכל מאוד מתעתע. רואים תנועה כלשהי, מכוונים אליה את הפנס, ואז "שיט, אצה". או, לחלופין "סעמק. שקית". התחלתי לחשוב שסידרו אותי, ושתמנונים אני אמשיך לראות בסרטוני יו-טיוב ובחלומות. אבל אז התחילה החגיגה. ראשון ביקר אותנו תמנון תינוק, שלא לומר תמנונון. אני לא כל כך טובה באיתור חיות במים (למרות שנים של צלילה). אני יכולה להסתכל שעה על איזה דג נפוץ ומשעמם לכאורה, בעוד שסנטימטר לידו מתחבא איזה מיני-דולפין או לפחות דיונון או אטרקציה מעניינת יותר - ואני בכלל לא אשים לב. למזלי, חבריי לצלילה ניחנו בחוש ציד מפותח, וכל כמה דקות זכינו בנפנופי פנס עירניים, שמצביעים על אטרקציה כזו או אחרת בצלילה. אחרי התמנונון היו עוד שפע של אטרקציות מענגות - תמנונים, דיונונים, חשמלנים, דגים ועוד מיני מסרקניות ויצורים אחרים. היינו כמעט שעתיים מתחת למים, והיה שווה כל שנייה.
אני באתי לצלילה הזו בעיקר בשביל התמנונים. זהו יצור מדהים בעיני. אפשר לבלות איתו שעות ולהסתכל עליו. הם חכמים וסקרנים, וזה פשוט תענוג. מבחינת מד האטקרציה, לטעמי, תמנון אוכל כריש בכל רגע נתון. בצלילה הזו ראיתי תמנונים יותר מאשר בכל צלילה אחרת בחיי, ועם אחד, חברותי במיוחד, אפילו פיתחתי מערכת יחסים. זה התחיל מכך שהוא שלח זרוע לבדוק את המצלמה שלי, ובלי להתבייש המשיך ונדבק לי לאצבע, כדי לבדוק מה זה לעזאזל היצור הגדול והמבעבע הזה. למותר לציין שרוב הדגים בסביבה בטח נבהלו מצווחות האושר וההתרגשות שלי. הייתי יכולה להישאר שם כל הלילה ולשחק עם התמנון טאקי אם הוא היה רוצה, אבל בסוף היינו צריכים להמשיך הלאה. לפני שעזבנו אותו, הוא עוד עשה לנו כל מיני ריקודים, פוזות, שינויי צבע ופרישת זרועות. היו עוד הרבה תמנונים בצלילה הזו, אבל אף אחד לא היה חברותי ומדהים כמו זה. היה מעולה.
הצלילה הזו נכנסה לפנתיאון 10 הצלילות המשובחות ביותר שאי פעם ביצעתי, והיא ניצבת בגאון ביחד עם צלילות כמו הג'קפיש אלי, השירה, ראש הנקרה וצלילות לילה אחרות בסיני.
היה אפשר לסיים את הפוסט הזה פה, בנימה אוטופית, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל. אז הנה תוספת לקינוח: סיימנו את הצלילה שמחים אך רעבים. למרות הבטחות סרק ומצגי שווא, שדיברו על המבורגר מדוגם בבר ברמת השרון, החלטנו להסתפק ברול אנטריקוט ורול עוף ב"קרנף". ירדתי מהר מהטנדר כדי להביא לנו אוכל. בבואי לשלם, פתחתי את הארנק וגיליתי לתדהמתי שלא נשאר לי אפילו שטר מזומן אחד, מה שהיה מוזר ביותר, שכן באותו יום ממש קניתי ושילמתי בשטר של 200 ש"ח, וקיבלתי עודף - אירוע שאני זוכרת בבירור. קיללתי את עצמי על טיפשותי, שלכאורה בגללה איבדתי את הכסף, ושילמתי באשראי, כשאני תוהה כל הזמן מה קרה לכסף שלי.
חזרתי לטנדר וסיפרתי לאמיר על מוזרותו של האירוע. למרות העייפות, לאמיר יש מוח בלשי הרבה יותר טוב משלי, והוא נזכר שבעל המכונית שבה שמנו את כל התיקים (בבגז'), מצא שריטה על מנעול תא המטען וחשב שניסו לפרוץ. מכיוון שבדקנו והכל היה במקום, הנחנו שלא הצליחו והמשיכו הלאה. כמו שאתם כבר יודעים, Assumption is the mother of all fuckups. אמיר בדק בארנק שלו, וגילה שגם לו נעלמו כל המזומנים. טלפון מהיר לחברינו הצוללים, גילה שגם הם איבדו כל טיפת מזומן, וגם אייפון אחד. כל השאר - ארנקים, תעודות זהות, כרטיסי אשראי וצ'קים - נותרו במקומם ולא נגעו בהם. ממש גנבים מתחשבים וחמודים.
כן, הגנבים במכמורת חיכו שניכנס למים, פרצו בניחותא את תא המטען, מצאו את כל הארנקים, ניקו אותם ממזומנים, והחזירו הכל למקום, כאילו לא היו שם. משהו כמו 1,300 שקל לחצי שעת עבודה. לא רע, ואפילו לא צריך לשלם מס הכנסה.
וכך, חווינו את אחת מצלילות הלילה המשובחות והיקרות בהיסטוריה של הצלילה בארץ ישראל. לפי החשבון שלי, שילמנו משהו כמו 100 שקל לתמנון. האמת, היה יכול להיות די מדכא, אבל בגלל שהצלילה היתה כל כך מוצלחת, עוגמת הנפש הפיננסית התעמעמה מעט. בפעם הבאה - לא מביאה מזומן בכלל, לא מחביאה תיקים בבגז' ומשתדלת לצלם קצת יותר. התמנון שבאדם ינצח.
| |
משחק השבת: צמחים נגד זומבים
אנשים רעים יש שם ב-PopCap. הם אלה שאחראים על אובדן של ימים ושבועות מהחיים שלי ושל אנשים אחרים. PopCap Games הם חברת פיתוח משחקים שאחראית על כמה מלהיטי המשחקים הקטנים והקז'ואלים (Casual Games) של השנים האחרונות. בין היתר, הם אחראים למחדלי זלילת זמן כמו צ'אזל, Bejeweled, Insaniquarium וכמובן - זומה.
המשחקים של פופקאפ מצטיינים בדרך כלל בפשטות וצבעוניות, אבל שלא תטעו - המשחקים שלהם ידועים כממכרים ואוכלי שעות שלמות, אם לא ימים. הם לא ממציאים משחקים בתדירות גבוהה, אבל כשהם כבר מוציאים לאור משחק, בדרך כלל מדובר בלהיט היסטרי.
עם זאת, נראה שקשה להם לשחזר את ההצלחה של זומה וצ'אזל. המשחקים האחרונים שיצאו לאור היו נחמדים, ממכרים ופופולריים, אבל בטח לא להיטים היסטריים כמו המשחקים הראשונים.
יכול להיות שצמחים נגד זומבים - Plants VS Zombies - יהפוך להיות להיט היסטרי. בינתיים הוא מצליח להעסיק אותי כמה שעות טובות, אם כי אני לא בטוחה שזה יחזיק מעמד הרבה מדי זמן. המשחק מבוסס על עיקרון ה-Tower Defense - משחק שבו האויב מגיע בגלים ואתם צריכים להגן על הטריטוריה שלכם. זומבים הם לא דבר חדש בסצינת משחקי הקזו'אל, וזוללי המוחות האלה אחראים על כמה מההצלחות של השנים האחרונות בתחום משחקי הפלאש למיניהם. מה שכן, כרגיל, פופקאפ מביאים טוויסט ומוסיפים דווקא פרחים וצמחים לכל העסק.
הפרחים שלכם די תוקפניים ועוזרים לכם לשמור על הגינה, המותקפת ביום ובלילה על ידי זומבים. ה"כסף" פה נצבר דווקא באור שמש, ואינו מושג על ידי הריגת התוקפים, כמו בהרבה משחקים אחרים, אלא דווקא על ידי גידול פרחי חמניה, המספקים לכם אור שמש, שמאפשר לכם לקנות צמחים נוספים ומשוכללים יותר. העסק, כמובן, הולך ומסתבך, ודי מהר אתם מבינים שלא תוכלו להסתפק ביורי אפונים (הצמח הפושט ביותר) וחייבים להשתדרג. בין היתר, עומדים לרשותכם צמחים היורים אפונים קפואים, מוקשי תפוחי אדמה, פטריות רעילות (למשחק בלילה) וכל מיני צמחים מתפוצצים ונשרפים.
צמחים נגד זומבים הוא משחק עם כל האלמנטים הנחוצים להפוך אותו לממכר - הרבה שלבים, הרבה שדרוגים, הרבה זומבים ופשטות מתעתעת.
המשחק חמוד ומשעשע, עם הברקות וקריצות מכל הסוגים (חכו כמה שלבים ותראו קריצה ענקית לאלביס ומייקל ג'קסון גם יחד), וגם התכתבויות עם המשחקים הקודמים של פופקאפ. זיהיתי צלילים ואלמנטים ממשחקים ישנים יותר, כמו Insaniquarium ומה שנראה כמו גניבה בוטה של סאונד מ-Dolphin Olympics, שהוא בהחלט לא משחק של פופקאפ. המוזיקה נעימה ולא מציקה. מצד שני, הגרפיקה לא מושקעת יותר מדי ויש קצת הרגשה של חיפוף לעומת משחקים קודמים.
המשחק ניתן להורדה ולרכישה באתר של פופקאפ. אם אתם לא רוצים לקנות אותו, אני מניחה שאתם יודעים טוב מאוד מה לעשות בעניין (ללכת לישון רעבים?).
שבת שלום!
| |
 לשיר במקלחת
יש אנשים שפשוט לא כדאי לתת להם גישה לאינטרנט. או לחברים שלהם. או למי שהעלה את 24 השניות האלה, שמכילות דביליות אנושית טהורה. וכרמינה בוראנה.
נ.ב. למנהלי ישראבלוג היקרים: שכחתם רק לציין שכל החידושים, ההפתעות והפיתוחים המרגשים במסך העריכה נועדו רק לעבדי מיקרוסופט המשתמשים באקספלורר. נו, טוב, הפריקים המוזרים שמשתמשים בפיירפוקס... כמה יש כאלה? בקטנה. כמה משוגעים. לא צריך להשקיע בהם. צודקים.
| |
כך תגדילו את הזין שלכם
זה בסדר, כולם רוצים זין יותר גדול. הנה שיטה אחת מני רבות להגדלת הזין - מכונת מתיחה. בהצלחה.
(ממתינה לתגובות המזועזעות של הגברים הקוראים בלוג זה).
| |
שש שנים לבטחון בתנועה
אני לא מאמינה ששוב עשיתי את הפדיחה - שכחתי את יום ההולדת של הבלוג הוותיק ביותר שלי! שערורייה!
טוב, היו לי כמה תירוצים טובים: זה היה יום לפני יום הזיכרון, יומיים לפני יום העצמאות, אני עסוקה, אבא שלי היה בחו"ל (מה הקשר), היו לי מלא פגישות ואני מקימה מלא בלוגים לאנשים אחרים. ונו, שכחתי. שכחתי! קורה. מזדקנים. הופכים סניליים. יש פחות זמן לכתוב פוסטים - בטח שאין זמן ל-10 פוסטים ביום, כולל סיפורים מוזרים על דברים מוזרים ואנשים מוזרים.
האמת היא שהחיים מוזרים יותר מכל הסיפורים המוזרים שהבלוג הזה ראה גם יחד, אבל בסך הכל לטובה.
נכון שאני לא כותבת פה כל יום, לפעמים גם לא כל שבוע. אבל זה עדיין הבלוג הוותיק ביותר שלי, שלא חייב שום דבר לאף אחד, לא יושב בפלטפורמות מתוחכמות כמו וורדפרס וסתם נהנה לעשות חיים ולהעביר פה את הזמן. שש שנים, כאמור.
הייתם חושבים (ומקווים) שאחרי 3,103 פוסטים, ועוד כמה אלפים בבלוגים האחרים שלי, יימאס לי ואניח לכם לנפשכם. אך, אויה, אין לכם כזה מזל. הנני כאן, ונראה לי שאמשיך להעלות לכאן תמונות של עופות בקופסא, נחשים, מחשבים ישנים וכל מיני שטויות וקשקושים.
אין לי משהו דרמטי לומר לכבוד חגיגות השישייה, האמת. מיציתי את כל הניתוחים המעמיקים על הבלוגוספירה, הקאונטר המקלדת וה-Scrap Book שלי. יש עכשיו כל כך הרבה בלוגים ובלוגרים, שבטח בכל דקה מישהו חוגג יומולדת לבלוג שלו.
ומה שהכי יפה בכל הסיפור, זה שכבר חמש פסקאות אני כותבת על כך שאין לי משהו בעל משמעות מעמיקה לכתוב. וזו, רבותי וגבירותי, היא מהות הבלוגינג במשפט אחד.
יום הולדת שמח לבלוג בטחון בתנועה!
היו ברוכים ולהת' בפוסט הבא.
| |
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
