אין כמו להרוג ג'וק בגודל של שאול יהלום על סטרואידים במטבח כדי לסיים את היום.

אני רואה המון דיווחים על גאדג'טים ביום, וזה די נחמד בדרך כלל. אבל בגלל עומס היתר שמספקת האינטרנט, בשלב מסוים מפסיקים להתלהב מכל דבר. נו, עוד משהו שמתחבר ל-USB, עוד דיסק און קי בצורת ברווז, עוד מקלדת זוהרת - זה כבר לא מדליק כמו פעם (שגרה זה רע?).

והנה, בסקירת הקשקושים היומית שלי, מצאתי את הדבר המגניב הבא: שעונים שהם ווקי-טוקי. יש בזה משהו חדשני מצד אחד, ומאוד וינטג'י מצד שני - מה היה יותר מגניב מלדבר עם הילד של השכנים בווקי טוקי, ולפעמים לשמוע בטעות מכשירי קשר של מוניות עוברות והרמוניות מוזרות, כולל צפצופי מורס. פעם, השמים היו באמת פתוחים.

אחר כך עברנו לסקנרים מתקדמים יותר והקשבנו לכל מקשקשי הסלולרי באשר הם (800-900 מגה הרץ, למי שלא ידע). אבל מתישהו באה האינטרנט וכל חגיגת הרדיו נגמרה. אז אולי זו הזדמנות לחדש אותה.

היצרנים טוענים לטווח של 3 קילומטר - שזה לא רע בכלל. וזה גם שעון - ממש אמריקה. הבעיה הגדולה עם המוצר הזה היא המחיר השערורייתי - 60 ליש"ט, שזה לא מעט לשתי חתיכות של משהו שעוזר לנו לדבר אחד עם השני.

המון המון רשימות מסתובבות עכשיו באינטרנט. הבלוגרים עלו על העניין הזה, בעיקר, והם מפרסמים רשימות "10 ה-XXX הכי טובים" בלי הכרה, זוכים ל-20 דקות ורבע של תהילה ב-digg ובבניין ציון ננוחם.

אז הנה, עוד בלוגר שרוצה להיות בטופ של אתרי הסימניות הקהילתיים, ריכז רשימה של 10 הרשימות הכי טובות. מיחזור זה דבר מאוד חיובי, והאמת - זו רשימה נחמדה מאוד. במיוחד אהבתי את "10 הגאדג'טים לאנשים עשירים בטירוף".

לקח לי שלוש דקות להגיע לכותרת הזו. זה התחיל מ"הפשרה" והגיע גם ל"המסה מלאה", עד שנזכרתי במינוח המדויק.

אני יכולה לתרץ את זה בעוד יום מעצבן במיוחד, אבל אני לא נוהגת לפנק את עצמי בתירוצים, אז נרד מזה.

וכך המצב - Total Meltdown. סוג של עייפות מנטאלית מכל הגועל נפש שמסביבי, שמתווסף לעובדה שאין דבר מרתיח יותר מאשר לבוא הביתה, לגלות ששוב השותף המטומטם שלי לא סגר טוב את המקפיא ולזרוק שתי שקיות זבל מל-אות בבשר מופשר, ארטיקים שהפכו למיץ ופיתות שהפכו לעיסת בצק מגעילה אחרי יום שלם בחדר חם.

איך אני יודעת שזה הוא לא סגר? פשוט, מאז האפיזודה הקודמת שבה זה קרה, אני מאוד מקפידה לסגור את המקרר והמקפיא היטב לאחר השימוש. והיום בבוקר רצתי לעבודה ובכלל לא עברתי דרך המטבח.

עוד חמישה חודשים אני מסיימת את החוזה בדירה הזו. שוק הדירות התל אביבי הפך בלתי אפשרי לחלוטין, אבל אני מקווה שאצליח למצוא דירה לבד ואסתלק מכאן. הסירחון יושב ומפליץ בסלון, ובא לי להקיא עליו את הסלט המשובח שאכלתי בצהריים, חצילים והכל. הלוואי שג'וקים יאכלו את בשרו. גועל.

לפחות היה אימון טניס סביר, אם כי אני חייבת להזכיר לעצמי בהזדמנות חגיגית זו - לא לנמנם לפני האימון!!! מה שנדמה לי כשעת שינה מועילה הופכת בעצם לעייפות גרועה יותר ולשיעור עצל. כוס קפה זה בדרך כלל הפיתרון. נא להפיק לקחים.

ובינתיים, אולי מקלחת פושרת תצנן את ההתכה.

לילה טוב.

הוא בטח חושב שאני מטומטמת, הצבוע. מה שיפה, זה שהוא לא יודע עד כמה אני יודעת. הכל. כל הלכלוכים, כל הטינופים, כל השקרים. יש לי את כל המידע. יש לי מקורות שהוא לא מדמיין. ואני מסתכלת עליו ובזה לו. הוא חושב שאני לא יודעת, שהוא יכול להמשיך לשקר לי. אבל זה לא יקרה יותר, כמובן.

זה בסדר מבחינתי. הכעס יעבור. יש אנשים שאין להם חברים, אלא אינטרסים, ואני מוצאת את זה, במקרה הזה, מאוד מאוד משעשע. Birds of a feather flock together. ואין לי כוונות לפתוח חזית עימות. זה מיותר וטיפשי ולא מצדיק את האנרגיות. הוא לא שווה את זה. יש לי בעיות יותר גדולות על הראש.

היה כבר מי שהטיף לי שאני צריכה רק לשמוח. כנראה שהוא צודק. שמחה זה דבר מאוד בריא.

(כן, שוב אני קריפטית. יש לי את הסיבות שלי. נחזור לשגרה בפוסט הבא)

"איך היה סוף השבוע?", שאלה אותי איזה אחת בעבודה. "ארוך", עניתי לה, וחסכתי ממנה את ה"מייגע". היא הסתכלה עליי כאילו אני לא שפויה. הטרחתי את עצמי והסברתי לה שישנתי יותר מדי והיא פערה את עיניה עוד יותר. נו, לכו תסבירו לאנשים שגם מנוחה רבה מדי יכולה להיות מזיקה לגוף ולנפש.

כאב ראש צווחני ליווה אותי כל השבת, עקב עשיית-מעט-מדי וצפייה מרובה מדי במסכים מרצדים. הרבה מים לא עזרו. התפתיתי לקחת אקמול אבל ויתרתי על זה.

בין הדברים שמטרידים אותי: העבודה והשקרנים שבה, העבודה  והעצבים שבה, מקום לא טוב שבו נמצא איש שמאוד יקר ללבי, אכילת יתר של פסטרמה (אין כזה דבר! אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה!!!), המצב הכספי המשפחתי וארוחת ערב שיכורה מיין שלא ברור מה יהא בהמשך דרכה, כאבים בברך.

פתרונות שבינתיים עלו כאופציונאליים: להפסיק לדאוג, להיזכר שעם היכולות שלי אני לא תלויה באף אחד בעבודה, לאכול פחות פסטרמה (אהם), לתת כל מה שאפשר לאיש היקר ולנסות להקל (גם אם אני לא יכולה ממש לעזור), לישון פחות ולשתות יותר מים, לא לבנות מגדלים פורחים באוויר על ארוחות ערב עם אנשים שכוונותיהם לא ברורות בעליל (למרות שהיה כיף), קרח לברך, לתופף יותר.

ולא לשבת בבית יותר מדי בסופי שבוע. עדיף להיות בחוץ, בשמש, בג'יפ, על סוסים ובכלל - רק לא להתייבש בבית. אולי אי אפשר למות משעמום, אבל שמעתי שכאב ראש זה לא הכי בריא.

רץ עכשיו במייל:

זה אמנם מצחיק, אבל זו גם תוצאה עצובה של פרסומת מחורבנת.

אין ספק שהאינטרנט מלאה בשטויות חסרות תועלת ומטופשות לחלוטין. וזה אחד מהם: הוראות מפורטות ומדויקות איך לייצר יודה על ידי קיפולי אוריגמי.

האמת? להרכיב טיל גרעיני נראה לי יותר פשוט. וגם יותר שימושי. אבל, Too each his own.

אין כמו האינטרנט, בחיי. עכשיו אתם יכולים להתארגן על זהות מזויפת, כמעט קומפלט, באתר הזה. כל רפרוש ייתן לכם נתונים חדשים.

שימושים אפשריים:

1. מילוי פרטים בטפסים מעצבנים באינטרנט.

2. שליחת קורות חיים מפוברקים לחברות מעצבנות.

3. פתיחת כרטיסים מזויפים באתר הכרויות מעצבנים.

4. (נמחק, מהווה עבירה פלילית).