RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
 מתחת לאף שלכם 5 - פוסטים ובלוגים מומלצים
בלוג הזוי במיוחד, שלא ברור לי אם הוא באמת חושב שזו אומנות, עושה פרודיה על אומנות, או סתם נדפקו לו המקשים במקלדת.
בבלוג "החיים על קקטוס", עשו כפתור מאד נחמד, לכל מי שעבר את רף ה-1000 כניסות.
מרוב בלוגים פיקטיביים שנפתחו כאן, אני כבר מתקשה לדעת מה אמיתי ומה לא. בכל אופן, היהודי שהתפכח, מציע לכם 5 דרכים בטוחות לזיהוי סמולני (כך במקור). אני אישית התפקעתי מצחוק, במיוחד מהתגובות. מומלץ בחום, לצורך העברת מספר דקות משועשעות בחיים. אם זו פרודיה - זה נחמד. אם זה אמיתי - זה עוד יותר מצחיק.
הבחורה הזאת, שאיני יודעת בת כמה היא, שונאת את אבא שלה. תקראו את הבלוג ותבינו למה.
טל ממשיכה במסעה נגד העולם, והפעם בשני פוסטים מצחיקים במיוחד, שבהם היא מצטטת קטעים שכתבה ביומן כשהייתה קטנה ופרועה. הקטעים מכונים "וידויים מפתיעים משנות הנעורים". נעורים זה בגיל 12, זה ידוע. אלוהים, אני זקנה.
Shiny Happy Person מפציץ בפוסט מלא בציטוטים מ-Bumper Stickers בארה"ב.
תמשיכו לכתוב!
לפוסט ההמלצות הקודם
| |
 זה ספורט זה?!
כבר אמרתי יותר מפעם אחת שאני מתעניינת בסוגי ספורט שהם לאו דווקא ב-main stream. אני אעדיף ערב של החלקה על הקרח על פני משחק כדורגל של נבחרת ישראל - בהחלקה על הקרח יש לנו מתמודדים הרבה יותר ראויים. טניס עדיף בעיני על כדורסל, קפיצה למים עדיפה בעיני על חיים רביבו. ככה זה אצלי.
יחד עם זאת, יש כמה סוגי ספורט כל כך משונים, כל כך הזויים, כל כך משעממים, כל כך לא אטרקטיביים, שלמרות נסיונות חוזרים ונשנים (שלא יגידו שאני צרת אופקים ולא מנסה כלום, מספיק יש לי את הבעייה הזו עם סמים), אני לא מצליחה להתחבר אליהם. מסוג הדברים שגורמים לך לשבת ולבהות בטלוויזיה, ולתהות "למה שמישהו ירצה לעסוק בספורט כזה, ועוד באופן מקצועני?".
למשל:
Curling - זה גילוי של הזמן האחרון. מדובר בספורט המשוחק בקבוצות, ונראה על פניו כמו שילוב הזוי של כדורת דשא וקליעה למטרה, עם נגיעה של "המדריך לעקרת הבית". המשחק מתבצע על קרח (כבר רחוק ולא מתאים לנו. פה חם מידי לקרח), על מסלול ארוך שבקצהו יש מעין עיגול מטרה. המשתתפים נמצאים מאחורי קו ושולחים בעדינות עיגולי אבן חלקלקים לעבר המטרה. ומה מנסים לעשות? להגיע לאמצע, אני חושבת, ולהעיף את האבנים עם הידיות של המתחרים מהמטרה המסומנת. עד שהאבן מגיעה למקומה, רצים 2 משתתפים נוספים מהצוות של זורק האבן, ומקרצפים את הקרח במה שנראה כמו מגב לעשיית ספונג'ה, כשהזורק צורח עליהם הוראות בשבדית, דנית או פינית (או קנדית). מטורף.
קריקט - כביכול בן דוד של הבייסבול, או "תחנות" כמו שקראו לזה כאן. אבל, בשם האלוהים, למה כל משחק יכול לקחת שבועות? מה החוקים? למה הוא כ"כ פופולרי בהודו? האם מישהו באמת מבין מה קורה שם? תהיות קשות.
מירוצי אופניים (outdoors) - מילא פורמולה 1, שם יש כסף. מילא אופנועים, יש מה להעריץ, יש רעש, מהירות, התרסקויות מטורפות. אבל אופניים? חבורת צנימים מגויידים, ללא ישבן או צורה אנושית, יושבים על אופניים במשקל 20 גרם שאפשר להכין מהחומרים שלהם מטוס, ומדוושים. ומדוושים. ומדוושים. ומדוושים. זהו. למה?
מירוצי אופניים (indoors) - זה אפילו עוד יותר קיצוני. אולי אני אהבלה, אבל אני מבינה שבמירוץ, עומדים כולם על קו ההתחלה, מחכים להזנקה ואז נותנים גז (או מה שזה לא יהיה) ומנסים להגיע ראשונים, כמה שיותר מהר וכן הלאה. אבל לאאאאאאאאאא. כאן זה משהו אחר לגמרי, ספורט שגורם לשדרני יורוספורט הרגועים בדרך כלל, להגיע לאקסטזות שוות ערך לאלו של ילדה בת 13 שנשמה את הבושם של בנחמין. המשתתפים מתחילים לנסוע. לאט. נורא לאט. סיבוב אחד או שניים, לא ברור. בהתחלה חשבתי שמדובר במעין סיבוב חימום, לייצב את האופניים, אבל נראה כאילו זה רנדומלי לגמרי, שכן פת-אום הם מתחילים להרביץ מהירויות והמירוץ מתחיל בהפתעה. אני לא יכולה לסבול ספורט שבו הכל נראה מקרי כל כך. עוד מעט מישהו יגיד לי שזה בעצם ספורט נורא מתוחכם, וזה עניין של אסטרטגיה וחישובים. בסדר.
התעמלות מכשירים - בגיל 12 נורא אהבתי את זה. היה לי חלום להיות נדיה קומנצ'י. לאט לאט, הספורט הזה התחיל להפחיד אותי - נערות בנות 16 שנראות כאילו הן נולדו לא מזמן, בלי ציצי, בלי שום סממן נשי, עם מבטים מורעבים ומרוכזים וסימנים כחולים על הירכיים (נטולות הצלוליטיס וכל סימן אנושי אחר). כמו ילדות מוכות, אבל על ידי המאמן, לא ההורים. מצמרר.
דיג - אם זה לא לצורך הזנת המשפחה הרעבה שלך, למה זה טוב? אני קרניבורית ידועה (או קניבלית, לדברי אבא שלי), אוהבת גם דגים וגם בשר(יאם!), אבל לדוג דג חרב ענקי ויפהפה (ונדיר), לפצוע אותו מהקרס ולהחזיר למים, ואח"כ עוד לקבל על זה פרס - זה לא ספורט. אין כאן יחסי כוחות, אין כאן התמודדות, אין ערך ספורטיבי, זה רק עניין של מזל. וזה מגעיל.
לוחמת שוורים - לוקחים שור מסומם ומסכן, מבולבל וזועם, שאין לו שום סיכוי מלכתחילה, ומתעללים בו לאט-לאט, טיפת דם אחת אחרי השניה, עד שהוא גמור, ואז הורגים אותו. וואלק, תעשו ממנו סטייק - זה הרבה יותר הומני ומשתלם. בקיצור - ספורט זה לא. מסורת ורוע - כן.
איגרוף - 2 גברים מיוזעים שמנסים להחטיף אחד לשני, לבושים רק במכנסיים קצרים. תיאורטית זה נשמע כיף. מעשית, זה יכול להמשך הרבה מידי זמן, ללא דם וללא נוק אאוט. 12 סיבובים והשופטים קובעים מי ניצח בנקודות? חלש. את אותו הדבר אפשר לראות בשכונה ד' בבאר שבע, בחינם. חוץ מזה, זה ספורט שנשלט על ידי 2-3 מטורפים-נושכי אוזניים וחובבי פרסום עם שיני זהב - אין כאן ערך ספורטיבי של ממש.
גולף - ללמדכם שלא כל מה שהעשירים עושים זה מעניין. שלא לדבר על כך שאני לא ממש מבינה למה קוראים זה ספורט. אם אתה יוצא מזה כשאפילו טיפת זיעה לא מנצנצת על גופך, כשבגדיך נקיים ולא מסריחים, וכשהידיים שלך נקיות (כי היית עם כפפות) - זה לא ספורט. גם לשמוע את הקהל עושה "אווווווווווווווווווווווו" כשטייגר וודס מכניס איזה Hole in One, לא עושה לי את זה. גם לא הנעליים עם השפיצים והלבוש המהודר. רק את ניק פאלדו אהבתי. מי יודע למה.
חולה על ספורט, אבל לא חולת נפש. בעצם יש לי כמה חברים שיגידו דברים אחרים. מזל שאתם לא מכירים אותם...muahahahahaha.
| |
סחר בנשים - עכשיו באינטרנט!
כמה שווה אישה? 200 גמלים ו-2 חביות נפט? 300 כבשים? מיליון דולר? איך זה הולך היום? שמעתי שאפשר להשיג אישה די בזול. היום, במיוחד, הדרך מאד קלה למציאת המציאה. יש אינטרנט. יש אתר שקוראים לו eBay, שמרוב רצון ליחצ"נות, כבר לא אכפת למנהלי האתר מה מוכרים שם. נכון, לרוב מדובר בספרים, דיסקים ושטויות שאף אחד לא ממש רוצה (אבל קונים), אבל לפעמים צצים פריטים אחרים. למשל, אנדי הויל, בן 35 מרקסהאם, הציע למכירה באתר את אשתו. לא מדובר באיזה מוסלמי פרימטיבי, אלא בבריטי נאור, כנראה משועמם עד דמעות, שהחליט לנסות ולראות מה יקרה, כמו ילד שדוחף אצבע לשקע. לראות מה יקרה. הרעיון, אגב, היה של אשתו. המחיר ההתחלתי היה 1 ליש"ט. הויל תיאר את אשתו בת ה-30 כאחת ש"מצבה טוב יחסית לקילומטרז' (!) ואחריות תינתן בתוספת תשלום". זמן קצר לאחר שהעלה את ההצעה לאתר, החלו לזרום ההצעות, שעלו למאות ליש"ט, ואף התקבלו הצעות לחילופי זוגות. שמור לי ואשמור לך. ההצעה האטרקטיבית ביותר, לדבריו, הייתה של אדם שהציע את האופנוע שלו (בשווי 8000 ליש"ט) ואת אשתו, בתמורה. הויל החליט לבסוף שלא למכור. אשתו אמרה שזה היה מצחיק בטירוף, ושהיא נהנתה מהמחמאות ומהסכומים שהוצעו. שאלות טורדניות: האם המילה "שוק בשר" מקבלת כאן משמעויות חדשות ומטרידות? כמה זמן יעבור עד שמישהו יעשה את זה ברצינות? לא נראה להנהלת eBAY קצת מטריד שנשים נמכרות אצלהם באתר? מה הלאה? ילדים? חלקי גופות? כליות? אלביס פרסלי? עבדים? עם אישה כזו מטומטמת, שבשבילה מחמאה זה אופנוע ב-8000 ליש"ט, אני בהחלט הייתי מנסה להפטר ממנה, אבל באמת. מה היה המחיר הגבוה ביותר שהוצע עבור הפוסטמה? אולי היה יותר יעיל להעמיד אותה מחוץ לבית ולהדביק עליה בסלוטייפ פתק "יד ראשונה, במצב טוב, סוחבת בעליות, קילומטרז' נמוך, לא מתחממת מהר". "אבא, איפה אמא?" "מכרתי אותה באינטרנט" "אוף, מתי תביא לי חדשה?" "כשתצא הגרסה המשופרת. בינתיים נסתדר בלי".
| |
 ערש הדמוקרטיה, השוטר של העולם
לא יודעת מה איתכם, אבל לי נראה שהאמריקאים מתחילים להיות תקועים לעצמם בתחת קצת יותר מידי. הם מרשים לעצמם הכל, כולל הכל. עכשיו, לי אין שום בעיה עם זה שהם סיבכו את עצמם בויאטנם 2 בעיראק, ושהם שורפים עשרות מיליארדי דולרים בחודש (!) כדי לעזור לעם העיראקי הסובל (גם כן מטרה נעלה), אבל נראה לי שהם כבר לא שמים לב כמה הם נפוחים ומלאים בחשיבות עצמית, והשטויות שיוצאות לבכירים שלהם מהפה, מביכות ברמה שקשה לתאר. להלן:
פאוול: סדאם הוא זבל שמחכה להיאסף
יום רביעי, 30 ביולי 2003, 19:30 מאת: רויטרס, מערכת וואלה!
מזכיר המדינה האמריקאי סירב להמר על הזמן שייקח עד שהנשיא העיראקי יילכד; לדבריו, הלולאה סביב צווארו הולכת ומתהדקת...
(מוכר לכם מאיפשהו? משהו עם בן-לאדן אולי?)
...קולין פאוול, כינה היום את סדאם חוסיין "חתיכת זבל שמחכה שייאספו אותה", אך סירב לומר כמה זמן יעבור בטרם יילכד על ידי כוחות הברית...
(שנה, שנתיים, חמש שנים... כמה חיילים אמריקאיים ייהרגו עד אז? אה, שטויות, אלה ממילא כל מיני ילדי כנופיות מהגטאות, שבאו למארינס כי לא היה להם מה לעשות, והם בכל מקרה היו נהרגים במלחמת כנופיות מתישהו. עדיף למות למען המולדת)
...לצד זאת, אמר מזכיר המדינה כי אינו מאמין שארה"ב תצטרך לוותר על בעלות על השטחים שהובטחו לה בהתאם להחלטה 1483 של האו"ם, שאישרה כיבוש של שטחים בעיראק על ידי ארה"ב ובריטניה. "ברגע זה אני לא רואה צורך לוותר על הבעלות על השטחים שהובטחו לנו, בהם אנו פועלים בעיראק"....
(לא, כי ברור שלהם מותר לכבוש שטחים ולנו אסור. להם מותר לכבוש מדינה ריבונית שלמה. מזל שהאו"ם פתאום גם מקבל משמעות וכוח בעיני ארה"ב, שזלזלה בו לפני היציאה לעיראק, שאגב חשפה את העובדה שלא היה שום נשק להשמדה המונית, ושום הצדקה ממשית לבזבוז המשווע של משאבים וחיי אדם, שהיו יכולים להאכיל כמה עשרות אלפי רעבים באתיופיה. חכו, זה עוד לא נגמר...)
...במסיבת העיתונאים הראשונה מאז הסתיימה המלחמה, אמר בוש כי "אני לא יודע כמה אנחנו קרובים לתפיסתו. יותר קרובים משהיינו אתמול, אני מניח... אנחנו מתקדמים"...
(תענוג לשמוע מלים כה חותכות ומדוייקות מפיו של מנהיג העולם החופשי. אפשר לישון בשקט, יש מי שמטפל בה-כל. הוא בהחלט בשליטה).
...בעניין הפלתו של סדאם, אמר בוש כי "אין כל ספק שסדאם חוסיין היה מסוכן לעיראק ולעולם כולו, והפלתו עשתה את אמריקה למקום הרבה יותר בטוח"....
(שימו לב לדקויות - סדאם היה מסוכן לעיראק ולעולם, אבל הפלתו עושה את אמריקה למקום בטוח יותר. כה אמר בוש, זמן מה לפני המגה-פיגוע הבא בארה"ב).
תענוג. ערש הדמוקרטיה. מנהיגת העולם החופשי. אין ספק שהמנהיגים שם מנצלים את העובדה שרוב אוכלוסיית ארה"ב היא חבורה של דבילים, שיותר מוטרדים אם יעלו להם את מחיר הביג-מק.
אני הולכת להקיא בצד. לא סובלת מק'דונלדס.
| |
בדיחות עורך דינים
יש כנראה סיבה למה האמריקאים שונאים כל כך עורכי דין. כאן בארץ לא נתקלתי בכזו תופעה, אבל בארה"ב, נראה כאילו עריכת דין הפכה לשם נרדף לנוכלות, תככנות, עשיית כסף ועיוות הצדק המשפטי, אם בכלל היה דבר כזה מלכתחילה. אני לא מבינה גדולה בתחום, אבל כנראה שיש בזה משהו, וכנראה שאנחנו מתקרבים לשם, מפני שכל שנה יש יותר מסיימי משפטים בארץ, ופחות עבודה. מה שאומר, שעורך דין רעב יעשה הכל כדי לפתוח תביעה משפטית, והמערכת המשפטית שלנו עלולה לקרוס תחת תביעות קטנוניות, תביעות שווא וסתם נסיונות של עורכי דין לעשות כסף על חשבון משלם המסים.
מובן מאליו שצריך משפטים ועורכי דין, ושלכל אחד תהא הזכות לתבוע, אם הוא מרגיש שנעשה לו עוול. מצד שני, האיום בתביעה הופך מפחיד פחות, כיוון שלוקח המון זמן לכל תביעה להגיע ולהתגלגל בבית המשפט, והרבה פעמים השופטים לוחצים על הצדדים להגיע לפשרה ביניהם, בלי להטריד את בית המשפט. כל זה לא קשור לעובדה שתמיד יהיה מי שינסה לנצל את חולשתם של אחרים כדי להרוויח עוד כסף.
זו הייתה הקדמה לכמה בדיחות עורכי דין שמצאתי:
למה כרישים לא תוקפים עו"ד?
אדיבות מקצועית.
איך מצילים 5 עו"ד שטובעים?
למי אכפת?!
מה אתה עושה אם אתה דורס עו"ד?
לוקח רוורס, כדי לוודא הריגה.
מה ההבדל בין עו"ד לבין דלי של חרא?
הדלי.
מה מקבלים כשמכליאים את הסנדק עם עורך דין?
הצעה שאינך יכול להבין.
איפה אפשר למצוא עורך דין טוב?
בבית הקברות.
מה ההבדל בין זונה לעו"ד?
זונה תפסיק לזיין אותך כשאתה מת.
למה עורכי דין טובים במיטה?
הם מומחים בלזיין אנשים.
אישה אחת באה לרופא שלה, מבוהלת עד עמקי נשמתה.
"דוקטור, אפשר להכנס להריון ממין אנאלי?", היא שואלת.
"בוודאי", עונה הרופא, "איך את חושבת שעורכי דין באים לעולם?".
| |
שיכור משקר - פטור?
עוד פעם נורבגיה. אתם רואים? זה מה שקורה במדינות משועממות. אנשים משועממים. שופטים משועממים. הכל אותו דבר. וגם קר. מי צריך את זה? יחי המזרח התיכון! איש אחד נהג שיכור בנורבגיה. השוטרים תפסו אותו, ו-6 שעות לאחר התפיסה, הוא חתם על הודאה שנהג שיכור. אולם, לאחר מכן, בטח בהוראת עורך דין ממולח כדג הרינג, הוא משך את הודאתו בטענה שהיה שיכור כשחתם עליה, לכן היא אינה תקפה! בית המשפט המקומי זיכה אותו מכל אשמה, שכן לאחר שמשך את ההודאה, אין נגדו הוכחות. עורך דינו של האיש ביקר את המשטרה על כך שבזבזה את זמנו של בית המשפט... הוא אמר: "המשטרה הייתה צריכה לפחות לוודא שיש להם הוכחות שמרשי נהג תחת השפעת אלכוהול. אני מרוצה מהחלטת בית המשפט". שאלות טורדניות: הבלבול גובר עלי: האם האיש קיבל בירה בחדר המעצר ולכן חתם על ההודאה כשהיה שיכור? האם יש בנורבגיה שיטות השתכרות שאני לא מודעת אליהן? אם כן - הייתי שמחה ללמוד עליהן. עורכי דין. אין בושה, אין אלוהים - זו הדרך לחיות! האם מעתה כל פושעי נורבגיה יחתמו על הצהרות כשהם שיכורים, ובכך יבוטלו נגדם כל ההאשמות? הם לא שמעו על בדיקת אלכוהול בדם, שם בנורבגיה? האם עצם העובדה שהנהג חתם על ההודאה כשהוא שיכור אינה הוכחה מספקת לכך שהיה שיכור גם קודם לכן, בנהיגה? לזכות הנורבגים לפחות ייאמר שהם מקפידים על זכויות האזרח. מעניין מה היה קורה לו האיש גם היה דורס מישהו כשהוא שיכור. האם הוא היה טוען שהיה שיכור בעת הדריסה, ולכן לא ניתן להאשימו? ולסיום: מה זה אלף עורכי דין בקרקעית הים?... התחלה טובה.
| |
יום התאוששות
אירוע גדול, מסיבה גדולה, חגיגה. רקדתי עד הסוף, עכשיו כואבות לי הרגליים ואני בקושי יכולה לזוז. היה נחמד. פחות או יותר.
ביטלתי את אימון הטניס להיום. הרגליים שלי לא יעמדו בזה. האמת? בכלל עוד לא התעוררתי. אני עוד ישנה...
אז היום יום התאוששות. לשבת בבית. לא לעשות כלום. לחשוב על כל מיני דברים. לנסות לא לחשוב על כל מיני דברים אחרים. ולקוות שהמשאלות שלי יתגשמו. לתהות אם הנבואות שלי יתגשמו.
וללכת להסתרק. ללכת לישון עם שיער רטוב - יש לזה תוצאות ביזאריות.
בינתיים.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בת: 46 Yahoo:
one_end_all
 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
