RSS: לקטעים
לתגובות
<<
יולי 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
מסע וידיאו נוסטלגי אל המחשבים של פעם
זר (ותינוקות מתחת לגיל 25) לא יבין זאת. אבל אין מה לעשות - אלה הדברים שגדלנו עליהם. לפחות חלקנו. אלה היו הימים, בהם מחשב היה בעיקר מחשבון כיס, הדיסקים היו קסטות או דיסקטים פגיעים, ארבעה צבעים על המסך נחשבו להישג טכנולוגי חסר תקדים וג'ויסטיק היה רק לילדים המגניבים באמת (כמוני). בבלוג שלי באנגלית, ריכזתי כמה סרטוני וידיאו מגניבים, שמראים את עולם המחשבים הנוסטלגי מכל מיני זוויות - בעיקר זווית המשחקים (ואם אתם בעניין - בקרו ב"מסע אל העבר" המשובח).
אז הנה לינק.
נ.ב. 5 שנים הבלוג הזה קיים, ורק אתמול אבא שלי ביקר בו לראשונה. ונכנס להלם עמוק, כמובן. "כמה את כותבת?" (הרבה) ו"מי לימד אותך לדבר ככה?" (אתה) היו רק חלק מהשאלות שנשאלתי היום בטלפון, בשיחה מאוד משועשעת. וכן, הוא גם קרא את פוסט הציצי הגדול. ברוך הבא לאינטרנט שלי, אבא. כוס מים קרים יכולה להועיל. גם שוט וויסקי לא יזיק... :)
| |
בלונדינית אחת יצאה לדוג בקרח...
בלונדינית אחת החליטה שבא לה לדוג בקרח, כמו אסקימואית, או משהו. הלכה, קנתה חכה, קנתה משור לניסור קרח, מצאה אגם מגניב, התיישבה על שרפרף והתחילה לחצוב חור בקרח, כדי שיהיה לה איך לתפוס דגים.
הבלונדה מנסרת, ופתאום שומעת קול נישא ברמה ועמוק יורד אליה מן השמים ואומר "אין דגים מתחת לקרח!".
הבלונדינית נבהלה עד עמקי נשמתה, אבל התעשתה, זזה למקום אחר על הקרח, ניערה את שערותיה וניסתה שוב לנסר חור בקרח. ושוב, כמו קודם, התגלגל לעברה הקול המפחיד מן השמים: "אין דגים מתחת לקרח".
מפוחדת באמת, הבלונדינית זזה ממש לקצה המרוחק של השטח הקפוא, שתתה קצת מהתרמוס עם השוקו, ושוב התחילה לנסר את הקרח, בניסיון לחצוב בו חור. וגם הפעם, הפתעה-הפתעה, נשמע קול מאיים מן השמים: "אין דגים מתחת לקרח!!!".
הבלונדה, כבר על סף התקפת לב, הרימה את הראש ולחשה ביראה: "אלוהים? זה אתה?".
והקול ענה לה: "לא! זה המנהל של ההחלקה על הקרח!".
| |
רגעים בהיסטוריה של האולימפיאדה
נשיונל ג'יאוגרפיק העלו מצגת תמונות חביבה, המראה כמה רגעים חשובים בהיסטוריה של האולימפיאדה.
במצגת יש בסך הכל 12 תמונות ואפשר להתווכח שעות אם מדובר ברגעים הכי חשובים ומשמעותיים מהאולימפיאדות במהלך השנים.
ואני אומרת, אם אפשר לסכם את כל האולימפיאדות ב-12 תמונות, אז אפשר גם בתמונה אחת. אישה אחת. אגדה אחת, שנויה במחלוקת אבל לנצח אגדה, שפרצה בסערה ונעלמה בלהבה, ובשבילי היא תמיד תהיה המייצגת של האולימפיאדה - כל הדרמה, האושר והכאב - הכל בגברת אחת, שידעה לרוץ כמו שאף אחת לא ידעה. ועשתה את זה בסטייל: פלורנס גריפית' ג'וינר ז"ל.
| |
הכחול הקטן
את הטריילר של Endless Ocean ראיתי כבר מזמן, וכבר אז הוא עורר בי חשדות עזים. משחק שלם שבו רק צוללים ורואים דגים? מאז EcoQuest לא היה דבר כזה! ועוד ל-Wii?
האמת היא שאקו-קווסט היה משחק חמוד מאוד. הוא היה חינוכי, היה מאוד קשה להיפסל או למות בו והיה בו דולפין מדבר. אבל הכי כיף - בחלקים גדולים מהמשחק הדמות היתה צריכה לצלול. ואז, בשיא קריירת הצלילה שלי, הייתי תקועה בבאר שבע. לא היו תחליפים. לא ממש היה נשיונל ג'יאוגרפיק. וכשאני וידיד טוב שלי כבר לא היינו יכולים לשאת את הגעגועים לים, היינו משחקים באקו-קווסט ומרגיעים את הקריז עם קולות הווסת והאוויר הדחוס, שהיו אותנטיים להפליא. העובדה שהדמות היתה בת 10 וצללה לבד לא הטרידה אותנו במיוחד.
ממבט קצר במשחקויות של Endless Ocean (בשביל זה המציאו את יו-טיוב - כדי שלא נקנה משחקים לפני שנראה מישהו אחר משחק בהם), הקונספט מאוד דומה, רק בלי האלמנטים של הקווסט המותח-משהו (בכל זאת, באקו-קווסט היתה דרמה!). ב-Endless Ocean פשוט צריך להסתובב במעמקים ולמצוא דגים. או משהו.
אין ספק שהגרפיקה והסאונד התקדמו מאוד מאז - ויש כאן מוצר די מרשים. מצד שני, יש פה גם הרבה שטויות (דגים לרוב בורחים מהצולל, וכל הקטע הזה של להאכיל אותם הוא רעיון גרוע ואף אסור. גם לגעת אסור - והמשחק מאוד מעודד את זה). מצד שלישי, הים האמיתי הרבה יותר יפה. מה שכן, יש סאונד הורס של וסת ואוויר דחוס, וזה בהחלט עושה נעים. לא שווה 400 שקל, אבל נעים. רק אולי שמישהו יכבה את המוזיקה?
משחקים זה כיף. אפשר ליצור עולם אידאלי בו בצלילה אחת רואים פטישן, דולפין וכריש לווייתן, והצולל מאוזן באופן מושלם, לא נגמר לו האוויר והוא לא מרחיף חול אפילו פעם אחת. מי צריך חיים אמיתיים?!
| |
יעלי?
שני יעלים ברחו מהספארי ברמת גן, ושוטטו להנאתם ברמת חן וגבעתיים. אחד נתפס, אחד עדיין לא.
סיפור חדשותי מרתק, ללא ספק.
אני מתה על אייטמים כאלה - מסיבה אחת פשוטה. הטוקבקים בהם תמיד פי אלף יותר מצחיקים ומעניינים מהכתבה עצמה. לחשוב שיש כל כך הרבה אנשים מצחיקים ושנונים בישראל. איפה הם מתחבאים כשהם לא כותבים תגובות לכתבות?
חבל שלא ברחה איזו בת יענה. זה היה עשוי להיות מעניין במיוחד.
| |
שחיתות
שימו לב, לפניכם מוצגת מנת הג'אמבו-שרימפס הטובה בארץ, וייתכן כי גם בכל העולם כולו:
זוהי מנה שיכולה לעשות חור בכיס אפילו לאנשים כמו אולמרט, שיש להם הרבה מעטפות עם דולרים בכיסים. זו מנה מיוחדת, שאוכלים באירועים מיוחדים, בפאב מיוחד וביתי שאנחנו מאוד אוהבים ונקרא "עמירם". היום היתה חגיגה שכזו, והיא נחגגה בשחיתות מענגת שאנשים שפויים לא מרשים לעצמם כל יום. "עמירם" זה ה-מקום, למרות המחירים היקרים. מעולם לא יצאנו משם ללא חיוך שבע ומפונק על הפרצוף. אין נפילות. אין אכזבות. אין הפתעות. הבירה משובחת ונמזגת במקצועיות נדירה, האוכל מעלף והמחירים בשמים. ככה זה. לדברים טובים באמת יש גם מחיר, אבל בחיי שהחוויה שווה כל שקל ויותר. ל"עמירם" אני מזמינה רק חברים קרובים באמת, שיודעים להעריך את האוכל והחוויה. הנה תמונה של המקום. קצת חשוכה, אבל זה פאב. ככה זה.
והנה חלק קטן ממדפי המשקאות: שחיתות, כאמור. היה כיף.
רק בשמחות.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
תמונה |