RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2007
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: |
 7 מילים וביטויים שיש לבער מן השפה העברית
בחי אלוהים באמת התורה שאני לא סנובית. אני אוהבת סלנג וקללות. אני מאמינה באמת ובתמים ששפה היא דבר דינמי ומתפתח, ואני חושבת שזה נפלא שיש המון ביטויים ומילים שצמחו והתפתחו מעצמם ("החיים שלך דבש", "שכונה" ו"ישרוף אותך אלוהים" הם רק חלק מהחביבים עליי), והתווספו לשפה העברית הקלאסית.
באותה נשימה, תרשו לי להביע מחאה נוקבת וקולנית בנוגע למספר מילים וביטויים שהגיע הזמן שימותו מוות מהיר ובייסורים קשים - חלקם בגלל התיישנות, אבל רובם פשוט בגלל היותם בלתי נסבלים ומעצבנים באוזן. ולהלן המועמדים להוצאה להורג:
- "יפה לך פזור" - סליחה, אבל רוב הזמן אני הולכת עם שיער אסוף (בטח בקיץ), לא ברור מה המשפט הזה אמור להביע, ומצאתי שהוא לרוב נאמר כשלדובר אין משהו משמעותי לומר, ואז הוא פולט את השטות הזוועתית הזו. כמו כן, ממצאי מעלים כי המשפט הזה נאמר במקרים רבים על ידי חנונים שרוצים לצאת ערסים, או מינימום מאגניבים. אידיוטי.
- "חבל על הזמן" - חבר'ה, לא נעים לי לדכא אתכם, אבל שנות ה-90 נגמרו. מזמן. הגיע הזמן לקבור את הביטוי הזה קבורת חמור, במיוחד לאור העובדה שהוא אומץ בחום גם על ידי אנשים מבוגרים ומנומסים. והכי גרוע - זה יוצא לאנשים מהפה בלי שהם שמים לב בכלל. מספיק ודי.
- "ליגה" ו"אליפות" - תסלחו לי, אבל הכדורגל הישראלי מספיק מחורבן גם ככה, ואין צורך להשחיל אותו בכל משפט שני. הוא גם בטח לא מסמל מצוינות, כמו שהמילים האלה לרוב מנסות להביע.
- "משהו בסט" - טוב, זה בכלל מסוג הביטויים שעושים לי עוויתות הקאה. הניסיון לצאת קוסמופוליטי, צעיר ומטרוסקסואל בעת ובעונה אחת, מביא אנשים רבים להשתמש במשפט הזה, שכנראה צמח כתחליף ל"משהו משהו" (איפה רוביק רוזנטל כשצריך אותו?).
- "לפרוורד", "לאקטב", "לסמס" וכו' - כל המילים המזוויעות האלה, בנות כלאיים דוחות של עברית, אנגלית ודביליות מתקדמת, צריכות להעלם מהעולם, וכמה שיותר מהר. חוץ מ"לקפסט" הגאונית, כמובן.
- "הטמל", "סמס", "נרג'י" וכו' - עונש מוות לכל העצלנים שלא מוכנים לעשות Alt + Shift במקלדת שלהם ומתרגמים את האנגלית ישירות לעברית, בלי לחשוב פעמיים, ובלי לחשוב בכלל.
- כל משפט שמכיל בתוכו את צמד המילים "כוכב נולד" - חלאס!!! אין לי מילים לתאר כמה נמאס לשמוע על כל צעד ושעל את הניתוחים-הפסאודו-מעמיקים על כל גרעפס שתקע כל מתחרה בינוני בתוכנית המפגרת הזו. אפילו מי שלא רואה טלוויזיה סובל. צביקה, לך הביתה. כן, שניכם!
| |
 מבחן הנשיקות
לא מדובר בסרטון חדש, אבל היום ראיתי אותו לראשונה והיה לי קשה להפסיק לצחוק. לפעמים, הומור מטופש זה כל מה שצריך כדי לפתוח את היום:
| |
 הם גונבים לא רק שלטים
מההתחלה חשדתי, שמי שמתחיל בהסרת שלטים מדלתות של אנשים, לא יסיים שם.
היתה לי תחושה שיש סיכוי שגם הדואר שלי נעלם. וצדקתי.
שמתי לב שכבר הרבה זמן לא קיבלתי חשבונות בדואר. את הבזק אני משלמת אוטומטית, אז ניחא. אבל החשמל והארנונה לא הראו נוכחות. מזל שיש אינטרנט - הזדרזתי לבדוק באתר של חברת החשמל, רק כדי לגלות שנשארו לי עוד כמה ימים בלבד כדי לשלם את החשבון. עכשיו אני צריכה לבדוק גם ארנונה ומים - כי גם זה לא הגיע באופן חשוד.
נחמד להיות פרנואידית לפעמים. מסתבר שגם לי יש אויבים. אני לא מודאגת מהחשבונות באופן מיוחד, אבל מכתבים אישיים ודברים שמגיעים מהקניות שלי ב-eBay - אני מקווה שאף אחד לא ישים עליהם יד. אם זה יקרה, יגיע הזמן ללכת למשטרה או לפחות להציב מארבים מתוחכמים ליד התיבה.
כוסאמק.
ערס.
| |
 20 דברים שצריך להתרגל אליהם כשגרים בדרום תל אביב
שמעתי הרבה אומרים שהדרום זה הצפון החדש. אפילו נדמה לי ששמעתי את עצמי אומרת את זה. ויש בזה משהו - דרום תל אביב, באזורים הנכונים ולמי שיש מכונית או טוסטוס, זה פתרון נהדר למגורים הבעייתיים בתל אביב. שכר הדירה זול יותר, יש חניה בשפע ודי שקט במהלך הסופ"ש בגלל האוכלוסיה הדתית. אני אפילו די נהנית לגור פה.
אבל, כמו בכל דבר בחיים, לא הכל פרפרים וציפורים (יותר לכיוון של עורבים, במקרה של השכונה שלי). בשביל לגור בדרום תל אביב צריך להיות קצת יותר נועזים מהרגיל, כי יש פה הרבה תופעות שצריך להתרגל אליהן. ואני אומרת את זה אחרי מאבק נמרץ של כחצי שעה בסתימה אלימה במיוחד באמבטיה שלי, ולאור העובדה שמשחיתי שלט-הדלת שלי טרם נחשפו (אבל החקירה בעיצומה והוטל עליה צו איסור פרסום).
אז הנה, 20 דברים שצריך להתרגל אליהם כשגרים בדרום תל אביב:
- השכנים חברותיים. לפעמים הרבה יותר חברותיים ממה שנעים לכם. כל כך חברותיים, שלפעמים אתם מרגישים שאתם גרים באותה דירה, כי כל ערב שומעים על מה בדיוק רב הזוג שגר ממול, הילדה שלהם חושבת שהסט תופים שלכם זה המשחק הפרטי של הכושלאמא שלה ויש חשד שרוצחים את התינוק בבניין ממול, כי צרחות כאלה לא יכולות להיות נורמליות.
- אז זהו, שצריך גם להתרגל לצרחות. צרחות זה חלק מהחיים בדרום תל אביב. זו פשוט צורת תקשורת אחת מני רבות.
- שיחות בין שכנים מתנהלות, ממש כמו בסטריאוטיפים הנוראים ביותר, בין המרפסות והחלונות. זה לא שאין להם סלולריים. יש בדרך כלל שני מכשירים על בן אדם בממוצע. פשוט, מהמרפסת, כל השכונה יכולה לשמוע - זה יותר חסכוני.
- לאור כל האמור לעיל - "חיים פרטיים" אפשריים, אבל יש לקחת את המושג הזה בערבון מוגבל. כך למשל, במידה שתזמינו הדברה ביום שישי בבוקר, כשרוב העולם הנורמלי עוד ישן, כעבור 10 דקות ייפתח החלון של השכנה מלמעלה שתשאל בקולי קולות (ראו סעיף 3): "עשו אצלך ריסוס? מה, יש לך ג'וקים בבית?" (לא, יש לי קרציות).
- החברים שלכם מסרבים להגיע אליכם בחושך.
- ה"חברים" שלכם מסרבים להגיע אליכם גם באור.
- ה""החברים"" ה""מקסימים"" שלכם לא יוכלו להתאפק, ולמרות שיש לכם אחלה דירה של 3 חדרים, שתמורתה משלמים במרכז תל אביב לפחות 950 דולר, הם יעירו בחיוך ציני: "לא ידעתי שאת גרה במעברה", או שפשוט יגידו לכם שזו שכונה מזעזעת והם לא מבינים איך אתם גרים פה. ב-400 דולר ספייר שיש לכם כל חודש, תוכלו לקנות חברים חדשים. או לפחות פלייסטיישן ומסך פלזמה ממש גדול. ימותו כל הקנאים כולם.
- מוזיקה מזרחית. בפול ווליום. בדיסטורשן. קלישאה, אבל אמת. מזל שאני אוהבת מזרחית, ועוד יותר מזל שדלת סגורה אצלי בבית ממסכת את רוב הזוועות.
- ביום שישי, בשעה 14:35, בדיוק כשאתם מרחפים לכם לעבר שנת הצהריים שעליה פינטזתם כל השבוע, הילדה של השכנה מקומה 4 תרד בריצה וקפצוצים במדרגות, כשהיא נועלת כפכפי ים פלסטיים, מהסוג שעושים "סקההה, סקההה, סקההה" על המדרגות, בהדהוד מושלם.
- בשעה 14:50, אחרי שגמרתם לקלל והצלחתם לשקוע שוב בשינה, היא תחזור הביתה, ותשיר בקולי קולות כל הדרך למעלה.
- "דניייייייי!!!!! תעלה הביתה!!!!!!!".
- "דניייייייי!!!!! תעלה הביתה עכשיו או שאני יורדת לפרק לך את הצורה, יא חתיכת בן כלב, כמו אבא שלך יצאת!!! ישרוף אותך אלוהים, תעלה הביתה כבר!!!!".
- צריך ללמוד להיות קצת מכל דבר - קצת אינסטלטורים, קצת חשמלאים, קצת טכנאי מחשבים, קצת אנשי מזגנים, קצת שיפוצניקים, קצת צבעים. זה לא שתקלות ביתיות לא קורות באזורים אחרים בתל אביב, פשוט בדרום הן קורות הרבה יותר פעמים.
- מבטים מזרי אימה כשאתם (רחמנא ליצלן) נוסעים באוטו בשבת, טפו, ועוד עוברים ליד בית כנסת. אתם יותר גרועים מהנאצים, תאמינו לי.
- מבחר משלוחי המזון הביתה מצטמצם באופן דרמטי. תבשלו בבית, עצלנים (טפו, תודה לאל על ביג מאמא ופילדלפיה).
- התרגלו להכרות אינטימית עם השליחים של הפיצה, כי אחרי שעה של המתנה מורעבת, הטלפון שלכם יצלצל והשליח המבועת, המשוכנע שעוד רגע חוטפים אותו נרקומנים זומבים, יהיה על הקו ויבקש הכוונה מדויקת לרחוב הקטן וההזוי שלכם, שלפעמים אפילו אין לו שם, אלא רק מספר.
- ריחות של אוכל ביתי. כל יום. כל היום.
- התשלום לוועד הבית מאוד נמוך (גם הארנונה), אבל כל חודש מתווסף אליו סכום לא מבוטל תמורת דברים שגרתיים כמו החלפת כל הצנרת של הבניין, תיקון הגג או גיזום כל השכונה על ידי גנן שהוא חבר של ראש הוועד.
- רשת אלחוטית חינם לכל דורש. ואני מדברת על עשרות נקודות רק ברחוב הפצפון שלי. מי אמר שהדרום לא מפותח?!
- ג'וקים? הייתם רוצים. בדרום תל אביב אין ג'וקים. הו, לא. בדרום תל אביב יש תיקן מערות מצרי.
| |
 פארודיה על Dune
רק קיטרתי שאין לי מה להגיד לאומה, ומצאתי את היצירה הגאונית הזו, בעלת ההומור הנמוך והרדוד, שגרמה לי לצחקק בקול רם. פארודיה על Dune - למרות ובגלל אהבתי העזה ליצירה הזו:
| |
 שובן של הנבלות
מדובר במלחמה, לא פחות. אחרי שהתנכלו שוב לשלט שעל הדלת שלי, החלטתי ללכת על טקטיקת הביצורים. עשיתי שלט חדש והדבקתי אותו עם המון Super Glue לדלת. היה נראה שהפעם השלט ישרוד. אבל החיים מלאי הפתעות - וגם הפעם השלט הותקף באלימות.
והיה צריך לא מעט אלימות כדי להוריד את השלט הזה, ואתמול בערב כשפתחתי את הדלת, גיליתי שמישהו ממש-ממש-ממש רוצה להעביר פה איזו נקודה. האמת, החשד הוא יותר על מישהי, אבל לא משנה. וכך, גם את השלט המודבק היטב הזה התאמצו הנבלות ותלשו. לא עד הסוף (מעניין למה), אבל מספיק כדי לגרום נזק, כדי להעביר איזה מסר.
הדבקתי אותו בחזרה, הפעם עם דבק מגע. בדרך לעבודה עוד פינטזתי על נקמה כלשהי, או לפחות מעקב. אולי איזו מצלמת רשת קטנה מעל הדלת. לראות מי זה הבן זונה הזה, שכואב לו שאני שם. אולי איזה חומר רעיל על השלט. ארסן. סודה קאוסטית. לא יודעת, אני לא כל כך טובה בכימיה. אני מתה לתפוס אותם בשעת מעשה. כבר הרבה זמן לא צעקתי על מישהו באמת.
***
חוץ מזה, שמתי לב שאני לא מעדכנת את הבלוג הרבה בזמן האחרון. הרבה עבודה, מעט זמן, והאמת היא שאין לי הרבה מה להגיד לאומה בעת האחרונה - מצב בלתי אופייני בעליל. אל תיהנו מזה יותר מדי, זה יעבור לי בטוח.
מה שכן - בקרוב חופש מושחת, מלא שמש, ים וצלילה. יש למה לחכות.
שיהיה שבוע משובח!
| |
 סתם צחוקים
מיליון סרטוני וידיאו יש כאלה באינטרנט, ואין פה שום דבר יוצא דופן. סתם מצחיק. טמטום זה דבר מצחיק.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בת: 47 Yahoo:
one_end_all
תמונה |