Fifteen hundred years ago, everybody knew the Earth was the center of the universe.

Five hundred years ago, everybody knew the Earth was flat.

And fifteen minutes ago, you knew that people were alone on this planet.

Imagine what you'll know tomorrow.

 

בספר "העולם האבוד" של מייקל קרייטון, מילות הסיום שייכות לת'ורן, המהנדס המעולה שמחובר למציאות ולא אוהב שמבלבלים לו את המוח. הוא מסביר לילדה, קלי, שכל המדע זו בעצם פנטזיה אחת גדולה, ושכל פעם אנחנו פשוט מאמצים לנו פנטזיות מדעיות חדשות ונוצצות. וכמו שאנחנו צחקנו על האלכימאים או על אלה שחשבו שהעולם שטוח, יש סיכוי די טוב שבעוד כמה שנים טובות יצחקו עלינו מדעני העתיד, מפני שחשבנו שאנחנו יכולים ליצור מחדש את רגע בריאת העולם, או משהו.

כל מיני צקצקני לשון ומנידי ראש בוודאי יצקצקו בלשונם וינידו בראשם על שבחרתי דוגמאות מבידור פופולרי ונחות כדי לדון במשהו כל כך רציני כמו מדע. אבל עשיתי את זה בכוונה, כי לפעמים נראה לי שאנחנו באמת לוקחים את עצמנו ואת האמונות ה"מדעיות" שלנו קצת יותר מדי ברצינות. ולא צריך ללכת 1,500 שנה אחורה כדי להבין את זה. מספיק להסתכל על ספרים שנכתבו לפני כמה עשרות שנים בלבד, כדי להבין כמה אנחנו לא מבינים.

שלא תבינו לא נכון. אני אדם שמחשיב את עצמו כרציונאלי, לפחות רוב הזמן. אני מעדיפה להאמין במדע ובטכנולוגיה מאשר בכוחות אלוהיים שנשלטים על ידי אנשים בשר ודם פה בכדור הארץ. אני נהנית לחיות בתקופה כל כך סוערת ומעניינת מבחינת מדע וטכנולוגיה - בה כל יום יש גילויים והפתעות, המצאות ופטנטים חדשים. אני אפילו די מחבבת את האינטרנט הזותי וכל זה. אבל אני גם אדם ספקן מטבעו, שאוהב לשאול כל הזמן "האמנם". ואני אכן עושה זאת, ועל ידי כך מגלה שהדברים אינם כל כך ברורים, פשוטים ומדויקים כמו שאנחנו חושבים שהם.

לפני זמן מה מצאתי את אנציקלופדיית "מכלל" משנות ה-60', זרוקה על הרצפה ביפו. לקחתי איתי את כל הכרכים והפכתי את הכרך הראשון לספר השירותים שלי (כבוד גדול!). כל פעם אני פותחת אותו באופן מקרי באיזו ערך וקוראת. יש דברים מעניינים ומשעשעים, השפה ארכאית וחביבה, מתנשאת ומגוחכת ויש גם ערכים שמעניין מאוד לקרוא אותם בפרספקטיבה של 50 שנה.

אחד מהערכים האלה הוא "בריאות".

"הבריאות היא אושרו של האדם", נפתח הערך בדרמטיות ובקלישאה עממית נוסח "העיקר הבריאות". "אמנם קשה להמליץ על כללים קבועים בהלכות שמירת הבריאות", מצטדקים ב"מכלל" וממשיכים לאחר מכן ב"אף על פי כן אפשר להמליץ על סדר יום קבוע, שכלליו טובים בשביל כל, ועלינו להכיר כללים אלה ולקיים אותם". תזכרו, מדובר באנציקלופדיה. ספר רשמי ומצוטט, כמעט אורים ותומים. ותראו מה הכלל הראשון שמציע לנו הספר המוערך הזה:

"קרני השמש והאוויר הצח הם ידידינו הטובים ביותר. האדם המבלה את ימיו בחדר אפל ובלתי מאוורר, הולך ונחלש וגופו נעשה נטול כוח התנגדות למחלות. לעומת זאת, האדם הנהנה ממידה רבה של אור השמש והאוויר הרענן, גופו מתחסן ומתמלא מרץ וחדוות חיים. אל נשב אפוא בחדרים מחוסרי אור ואוויר צח, אלא נימצא הרבה בחוץ, כדי שגופנו יספוג את קרני השמש המבריאות וריאתנו תקלוט מן האוויר הרענן את כמות החמצן הדרושה לדמנו".

עכשיו, עקרונית הרעיון שעומד מאחורי הפסקה החביבה הזו הוא טוב, תיאורטית: צאו החוצה, שחקו בשמש, אל תשבו על התחת כל היום. אבל אם תראו את הטקסט הזה לאגודה למלחמה בסרטן, הם יקבלו שבץ על המקום. היום מדברים על כך שמספיקה חשיפה של 15 דקות ביום לשמש - ושזה די מסוכן להיחשף יותר מזה בלי מסנני קרינה למיניהם. ב-1960 ידעו שטוב להיות בשמש. ב-2008 אנחנו יודעים שלא טוב להיות בשמש (עם ובלי קשר לחור באוזון, שקשור או לא קשור להתחממות גלובלית שיש או אין בכלל וכלום לא ברור). מעניין, באמת, מה נדע ב-2060.

הכלל הרביעי שמביאה "מכלל", קשור באכילה ובתזונה. אם אתם רוצים להפחיד את הדיאטנית שלכם, תראו לה את רשימת המזונות המומלצים של האנציקלופדיה הזו: "לחם, בשר, סוכר, ביצים, חלב, חמאה, גבינה, דגים, תפוחי אדמה, שמן, מרגרינה, אורז, שקדים, אגוזים, קטניות, תרד וכן ירקות ופירות אחרים". כן, בדגש על המרגרינה והסוכר והאורז - מאכלים שהיום נחשבים לחטא שאין לו כפרה, גם עבור מי שאינו בדיאטה. שלא לדבר על מוצרי חלב, שנמצאים במרכזה של אחת המחלוקות הגדולות בתחום התזונה, כמעט כמו צמחונות. ברור שהדברים האלה נכתבו לפני שגילו את הסושי והקינואה, ובכל זאת. פעם מרגרינה נחשבה למאכל בריא, חלק מתזונה ראויה. היום אנחנו מתייחסים אליה כאל רעל. מה נאכל בעוד 50 שנה?

ומה המסקנה? המסקנה היא שנדמה לנו שאנחנו יודעים. נדמה לנו שיש דברים מוכחים וברורים שאין בהם צל של ספק. נדמה לנו שאחרים יודעים יותר טוב מאיתנו, רק כי מצורף לשם שלהם איזה תואר רשמי. נדמה לנו שאנחנו יודעים איך לחיות נכון, כי יש מישהו שאומר לנו איך לעשות את זה, או אפילו שיש כזה דבר - לחיות נכון. אנחנו מקשיבים הרבה מאוד למדענים ולקריינים בטלוויזיה, נכנסים לפאניקה בכל פעם שיש איזה אסון, משבר פיננסי או חומר מסרטן חדש באוכל שלנו, ובסופו של יום מוצאים את עצמנו מבולבלים ומלאי חרדה (הכניסו כאן שורה קולעת הקשורה בניאו-מרקסיזם) - אבל בלי תשובות ממשיות.

אין לי איזה פתרון קסם. אני גם יודעת שאני לא יודעת. כנראה שאמשיך להיות ספקנית, אמשיך לשאול "האמנם" עד שאקבל תשובות שמניחות את הדעת, או לפחות מניחות אותה עד הספק הבא. בכל מה שקשור לבריאות ותזונה, נראה לי שכדאי גם להקשיב למה שהגוף שלנו אומר לנו, כי הוא כנראה באמת יודע קצת יותר טוב מאנשים זרים. השאלות ימשיכו להצטבר, והפנטזיות יוחלפו בפנטזיות מוצלחות וסקסיות יותר.

לגבי דבר אחד אין לי ספק - אתם תראו שבסוף יוכיחו שתזונה המבוססת על פסטרמה היא הבריאה ביותר!