מר. בראון לא צעיר במיוחד, לא גבוה במיוחד וגם לא יפה תואר. הוא שטני עם עיניים ירוקות שאפשר להביט בהן שעות, שיער כמעט ואין לו, הוא נוהג ללבוש אוברול חום, חולצה לבנה מכופתרת ופפיון. את הגרביים הוא לובש עד הברכיים, ונעליו פשוטות וחומות.
באותו היום כשהוא הגיע הביתה, הוא שתה כמו תמיד את כוס הקפה שלו מול הטלויזיה, בישל לעצמו ארוחת ערב ,אכל אותה ונשכב לישון.
השעה 01:40 ומר. בראון עדיין מסתובב מצד לצד במיטתו ולא מצליח להירדם. הוא לא מפסיק לחשוב על הלהקה הזו שהתלמידים שלו דיברו עלייה בכיתה. הוא נזכר בימים הטובים ההם ,כמו שאומרים. הוא נזכר איך הוא היה בלהקה בצעירותו, הוא אף פעם לא יישכח את התקופה הזו. התקופה הכי יפה בחייו. "שלום לוס אנג'לס!!! אנחנו כאן כדיי לעשות רוק!! מוכנים?! " המשפט הזה הדהד בראשו שוב, ושוב. הוא נזכר בהיילי. הוא נזכר איך פעם הוא זכה לאהבה. כמה שהוא התגעגע לרוך שלה, ולמבטים שלה, ולנשיקות הרכות על שפתיו, על הלילות הקסומים שלהם ייחד, לנגיעות שלה..... השעון המעורר קטע את הפנטזיה של מר. בראון. הוא התיישב וניסה להתעשת.
כאשר מר. בראון ייצא מבייתו הוא מודעה על כמה עצים. הוא התקרב אליה "בואו בהמוניכם! להופעה חד פעמית של "האד האנטרס" בבר הרוק ב26.1.83 שלא תעיזו לפספס אותם! והזמינו כרטיסים מהר כי יש רק 30 והם אוזלים!"
נלהב מאוד קרע מר. בראון את המודעה ורץ למכונית שלו, נרגש לבשר לתלמידיו את תוכניתו.
כמו תמיד הצלצול נשמע ברחבי בית הספר וכולם התכנסו בכיתות. מר. בראון נכנס נרגש מתמיד לכיתה! "תלמידים! בפי בשורה מרגשת במיוחד בשבילכם! לחשושים נשמעו בכיתה. " אני, ואתם..... הולכים....להופעה חייה של ההאד האנטרס!!" קולות התלהבות נשמעו בכיתה כולם היו מאושרים עד הגג!.. אך למר. בראון הייתה עוד הודעה לבשר להם " כן, אבל תלמידים אתם יודעים שזה למען הפרויקט שלנו נכון? ואתם יודעים שנצטרך למצוא דרך להגיע אל מאחורי הקלעים ולפגוש אותם נכון? " כל הכיתה צהלה מרוב אושר. ומר. בראון? הרגיש פעם ראשונה בחייו שהוא סוף סוף עושה משהו נכון!
___________________________________
"ג'ו תעביר לג'יימס את המשאף של דויד, הוא חושש שיהיה לו התקף בזמן ההופעה!" עוד 20 דקות להופעה... הבנים מתכוננים, ג'יימס דואג לאחיו דויד... לאחר ההתקף בהופעה לפניי שנתיים, לפניי כל הופעה ג'יימס דוחף לתוך דויד את כל התרופות שלו, ומתפלל עבורו.
"הארולד?! למה לעזעזל אתה צריך איפור?! הם גם ככה לא רואים אותנו!" שאל ריצ'רד בהתפעלות ובלעג בזמן שג'ון האמרגן הכין לו את התה שלו כמו לפניי כל הופעה. "מה שכחת?! הארולד הוא הדיווה שלנו הריי!" כולם פרצו בצחוק, קמו ממקומם התחבקו חיבוק קבוצתי, וירדו לבמה. ג'יימס ירד אחרון עם אחיו.
תלמידי הכיתה עמדו נרגשים בחוץ...."נראה שרק אנחנו באנו להופעה! זה כ"כ מגניב הופעה פרטית!!טוב..כולם כאן?!אני מת להיכנס כבר..." ריי לא הפסיק לדבר מרוב התרגשות."כן, כולם כאן חוץ ממר. בראון, זה מוזר, חשבתי שהוא יהיה הראשון שיגיע" סוזי אמרה בזמן שהיא מנסה להרגיע את ריי. צעדים נשמעו מאחור. כולם הסתובבו. "מר......?!" צ'רלי רצה להגיד משהו אבל התדהמה עצרה אותו.....
______________________________________
מקווה שאהבתם...גיבו לי בבקשה =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
meeeee_XD