פרק 5
הצלצול נשמע כמו בכל בוקר....התלמידים התאספו בכיתה....מר.בראון נכנס לכיתה.... "אוקיי שקט בבקשה! שבו במקומותיכם והכניסו את הציוד שלכם, יש מבחן אתם זוכרים?" קולות בוז ואנחות נשמעו בכיתה...כולם התיישבו במקומם והשתתקו... צלילי גיטרה נשמעו בכיתה...צ'רלי ייצא בכעס מהכיתה וטרק את הדלת...מר.בראון שלא מבין את המתרחש חילק את המבחן וייצא לבדוק מה קרה. הוא מצא את צ'רלי יושב על המדרגות מחוץ לבניין,מר.בראון ניגש אליו.."עזוב אותי! מה אתה רוצה ממני??" צ'רלי שאל כשהבחין בו. "צ'רלי,אל תצעק עליי...אתה רוצה לספר לי מה קרה? למה אתה ככה? אתה יודע שאתה יכול לסמוך עליי..." צ'רלי השפיל את מבטו "הוא עוזב אותי...." דמעות נראו בעיניו...מר.בראון הרשה לעצמו לחבק את צ'רלי והוא אימץ אותו אליו..
צ'רלי איבד את הוריו כשהיה רק בן שנתיים...הוא עצמו,ייחד איתם עבר תאונת דרכים לא קלה...כל חיו הוא עבר ממשפחה למשפחה...כל חודש משפחה אחרת זרקה אותו...כבר שנה שהוא חיי אצל משפחה...האם שם נפטרה..והאב לא יוכל להמשיך לתחזק אותו...הוא חייב למסור את צ'רלי.... צ'רלי מאוד נקשר למשפחה הזו..כך שנורא קשה לו לעזוב אותם.הוא מפחד שהוא יחזור לחיי הכנופיות. לפניי שנה...ובכל המשפחות הקודמות שלו הוא היה חיי בחוץ...מסתובב בכנופיות...גונב..פושע... הוא שנא את זה..אבל שיכנע את עצמו שלא הייתה לו ברירה...
הוא ביקש אישור לצאת מוקדם וייצא לשוטט ברחובות....
סאלי קלואי וסוזי, סיימו את המבחן וניגשו לשער ללכת לקניון ביחד. סוזי הבחינה במישהו מוכר ורצה אליו. סאלי וקלואי לא הבינו מה קורה,והלכו אחרי סוזי... לאחר נשיקה לוהטת סוזי הציגה את הבחור המסתורי בפניי סאלי וקולואי "תכירו, זה ריצ'רד!!" היא חייכה וקפצה מרוב אושר. ריצ'רד חייך לבנות. הם טיילו ברחובות,צחקו ביחד, דיברו, ולבסוף החשיך..."טוב קלואי, נראה לי שהגיע הזמן שנלך..." סאלי אמרה וכחכחה בגרונה."לא!אבל כ"כ כייף לי...בואי נישאר עוד קצת..." ריצ'רד צחק על ההתנהגות המצחיקה שלהן.. "קלואיי?..אמא שלך לא תכעס עלייך?.." סאלי כבר דיברה בתוקפנות... קלואי סוף סוף הבינה את הרמז קמה והלכה עם סאלי.
"חברות חמודות מאוד יש לך" ריצ'רד חייך חיוך ערמומי. "כן,הן כאלה שטוטניקיות לפעמים..אבל איין כמוהן!" "איין כמוך!" ריצ'רד אמר וחיבק את סוזי.
_________________________________________________
מר.בראון לא יכל להפסיק לחשוב על צ'רלי...הוא הרגיש שהוא חייב לעזור לו... הוא ייצא לטייל.... באחד הרחובות הוא שמע צעקות. הוא עקב אחרי הרעש ולבסוף הגיע לפינה שבה עמדה קבוצה גדולה של נערים! צ'רלי עמד באמצע. חבורה עמדה מסביבו....הם איימו עליו באגרופים. מר.בראון היה אבוד...הוא לא יידע מה לעשות.
פתאום...משום מקום צצו עוד המון נערים...והתנפלו על הקבוצה שהייתה מסביב לצ'רלי. צ'רלי התחבק עם כמה מהם ופתאום החיוך שוב מצא את עצמו על פניו. שתי הקבוצות עמדו אחת מול השנייה וצעקו! ככה שאי אפשר היה להבין שום דבר.מר.בראון לא יכל לשמוע את עצמו חושב,הוא התחבא מאחוריי הקיר והציץ כל כמה דקות במתרחש.
"אל תדאגו!! אנחנו עוד ננצח אותכם! השירים שלנו יהיו הרבה יותר טובים!!!" צ'רלי צעק, הם הסתובבו והלכו....
"אוףףףףףףףף.. מה נעשה עכשיו?! צ'רלי הכל בגללך! למה הצעת בכלל את התחרות המפגרת הזאת?אתה יודע שאיין לנו סיכוי! אף אחד מאיתנו לא מנגן!"סטייסי אמרה בזמן שכולם יישבו על המדרגות.צ'רלי הרגיש מגעיל...לא רק שהוא שוב צריך לחפש משפחה אומנת אלא עכשיו גם התחרות המפגרת הזאת על הראש שלו. הוא עזב את החברים שלו והלך להיפגש עם הידידה הכי טובה שלו, סוזי.
"צ'רלוש?!מה קורה איתך?קודם אתה עצבני בבית הספר ועכשיו אתה כזה מדוכא?מה קרה?" סוזי חיבקה אותו. צ'רלי וסוזי מכירים מאז הגן....הם תמיד הסתדרו בייחד.צ'רלי סיפר לה הכל ,מהמשפחה האומנת ועד לתחרות. "איזו תחרות?!" סוזי שאלה בהתלהבות. "סתם..תחרות שבה שתי כנופיות צריכות להעלות מופע...נגינה וריקוד..אנחנו אלופים בריקוד! כפי שאת יודעת..אבל מוזיקה?..מה לנו ולזה?" צ'רלי נהייה עוד יותר מדוכא,אך לסוזי עלה רעיון...היא חייכה וסיפרה לו.
ביום למחרת סוזי ביקשה ממר.בראון לבשר בשורה לכיתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
meeeee_XD