סופסוף לאחר בערך שבועיים הייתה לי מוזה !
אני יעלה פרק יותר מאוחר היום...או מחר
_______________________________________
שתיי נשים מבוגרות
יד ביד ברחוב צועדות
אחת לובשת שחור השנייה אדום
אחת מתאבלת
מנסה לחייך אך מבפנים נאכלת
שתיי נשים מבוגרת
יד ביד ברחוב צועדות
השנייה שבאדום הולכת, מחייכת
חושבת את האבל של חברתה חותכת
אחת מתאבלת
שנייה מחייכת
אחת מתאבלת על החיים שלא חייתה
והשנייה מחייכת אל כל מה שהשנייה אי פעם הייתה
אישה אחת מבוגרת
יד ביד עם הגורל צועדת....
________________________________
מקוה שאהבתם =]
גיבו לי!
שיהייה לכם חמ"ש מעולה ;]
__________________________________________
-עריכה-
זוהי עריכת פיצוי למישו....[המבין יבין XD]
הנה הפרק המובטח...P:
ייצא לי דיי ארוך...מקווה שתאהבו!
____________________________
פרק 6:
בפרק הקודם:
"צ'רלוש?!מה קורה איתך?קודם אתה עצבני בבית הספר ועכשיו אתה כזה מדוכא?מה קרה?" סוזי חיבקה אותו. צ'רלי וסוזי מכירים מאז הגן....הם תמיד הסתדרו בייחד.צ'רלי סיפר לה הכל ,מהמשפחה האומנת ועד לתחרות. "איזו תחרות?!" סוזי שאלה בהתלהבות. "סתם..תחרות שבה שתי כנופיות צריכות להעלות מופע...נגינה וריקוד..אנחנו אלופים בריקוד! כפי שאת יודעת..אבל מוזיקה?..מה לנו ולזה?" צ'רלי נהייה עוד יותר מדוכא,אך לסוזי עלה רעיון...היא חייכה וסיפרה לו.
ביום למחרת סוזי ביקשה ממר.בראון לבשר בשורה לכיתה.
_____________________________________________________
סוזי עמדה בקדמת הכיתה קורנת משמחה ומחייכת חיוך ערמומי ומסקרן... הכיתה הייתה רועשת במיוחד באותו הבוקר, כנראה שסוזי שידרה להם היפראקטיביות ואנרגיות חיוביות. סוזי ומר. בראון ניסו להשיג את תשומת הלב של הכיתה....אך ללא הצלחה. דלת הכיתה נפתחה לרווחה בחריקות, וצ'רלי עמד בפתח. הוא נראה עייף...רעב....ומזוודות היו מונחות לרגליו. הוא נכנס לכיתה ששקטה פתאום ותשומת הלב עברה אליו. הוא צעד, צעד ועוד צעד באיטיות רבה...עד שהגיע למקומו. סוזי נבהלה קצת, אך השתמשה בשקט בכדי לבשר את הבשורה. היא כחכחה בגרונה והמבטים הופנו אליה. חיוך שוב עלה על פניה "אז ככה...יש בפי כמה בשורות לבשר לכם. הראשונה היא שהכיתה שלנו, אנחנו, כולנו...עומדים להשתתף בתחרות כשרונות של כנופיות!" קולות התפעלות מעורבים בהתלחשויות ובהתלהבות נשמעו בכיתה, "כן, צ'רלוש שלנו חבר בכנופיה! הם אלופים בריקוד! פשוט אלופים! אבל במוזיקה הם גרועים...." סוזי הפכה את פרצופה ממאושר לעצוב...שקט השתרר בכיתה...ריי שבר אותו "אבל...סוז' איך אנחנו נעזור להם בדיוק?" סוזי שוב חייכה "איך אתה שואל? הא? אז בואו אני אגל לכם סוד, מר בראון זה קשור גם אלייך.." מר. בראון שמח והתקרב בכדיי לשמוע " אני עומדת להכיר לכם, להקה, מאוד מיוחדת שהולכת לאמן אותנו ולעזור לנו לנצח..בשם "האד האנטרס!!" " כולם היו בשוק, אך בו בזמן מאושרים עד הגג, בעיקר מר. בראון.
מר. בראון השאיר את הכיתה לתכנונים עם סוזי וייצא עם צ'רלי החוצה. "ילדי, מה עובר עליך? תתעשת! תתאפס על עצמך...יש תקופות לא טובות בחיים אתה יודע, לא תמיד הכל מתוק ומחייך. לפעמים גם החיים מראים לך פרצוף חמוץ..אל תחזיר להם! תחייך להם! " צ'רלי ניסה לחייך אך מבפנים זה אכל אותו. "יופי, ככה אני אוהב אותך ! כשאתה מחייך....ועכשיו בוא, יש לי הפתעה בשבילך." מר. בראון הוביל את צ'רלי למכוניתו והוציא ממנה צרור מפתחות, ונייר כלשהו. "מ...מה זה?ואיך זה קשור אליי?" צ'רלי שאל בסקרנות, מר.בראון חייך ונתן לצ'רלי מפתח ומעטפה עם מכתב. לאחר שעיניו של צ'רלי סרקו את המכתב כמה פעמים בתדהמה צ'רלי קפץ מרוב אושר וחיבק את מר. בראון! "אתה תהייה אבא נפלא! בזה אני בטוח". מר. בראון התנתק מצ'רלי והם התקדמו לעבר הכיתה.
"אז ככה! עכשיו מבקשים ממר. בראון אישור ל....." סוזי לא הספיקה לסיים את המשפט ומר. בראון קטע אותה "לבקש ממני אישור למה?" סוזי חייכה חיוך מתוק, "מר. בראון הייקר, האם אנחנו יכולים לצאת לחזרה והיכרות עם הכנופיה של צ'רלי ועם ריצ'רד?בבקשה!" כולם עשו עיניי עגל וצעקו "בבקשה מר. בראון!" מר בראון צחק למראה המגוחך של כיתתו "הבוגרת" ואמר" כמובן יקיריי בואו נזוז!"
בדרכם למקום המפגש שקבעו עם הכנופיה ועם ריצ'רד הם נתקלו ברועי. "יו , רועי! מה נשמע? אתה בדרך למפגש?" צ'רלי אמר בזמן שחיבק אותו. "אממ...כן אבל החלטתי ללכת לקראתכם כדיי לפגוש אותך לפניי כולם!"
"שלום, שלום! " סוזי אמרה וחיבקה את רועי "שלום שלום סוזי! איזה כיף שאת פה !" הם המשיכו להתקדם...ורועי וסוזי המשיכו להתקרב...הם החזיקו ידיים הלכו מחובקים חצי דרך, צחקו, שרו, צעקו.....וכאשר הגיעו וסוזי הבחינה בריצ'רד היא קלטה מה היא עושה. היא התנתקה מרועי ורצה אל זרועותיו של ריצ'רד. " שלום ילדה יפה שלי....." סוזי הדביקה לריצ'רד נשיקה לפניי שסיים את המשפט. "כולם תכירו! זה ריצ'רד מההאד האנטרס!" קולות התלהבות נשמעו! רועי היה הראשון שניגש אליו לחץ לו את היד ואמר "ואוו, אחי אני מת על המוזיקה שלכם! אתם גאוניים!" ריצ'רד לא ציפה לכזאת תגובה "נחמדת" ומופתע ושמח לחץ את יידו והם הלכו לצד לדבר. בנתיים צ'רלי הציג את הכנופיה שלו לכולם.... מר. בראון ביקש מהכנופיה של צ'רלי לרקוד להם, וכולם התלהבו ונשארו לצפות. חוץ מריצ'רד וסוזי שהתחמקו בשביל לטייל...
"אוווחחח! איך התגעגעתי אלייך " ריצ'רד אמר ונישק את סוזי..."גם אני אלייך נסיך.." הם טיילו קצת, וריצ'רד היה צריך ללכת. "ילדה יפייפיה שלי? אני צריך ללכת...מצטער.." סוזי השפילה את מבטה..."טובב...ככה תנטוש אותי? אין בעייה..." "לא! אל תהייה עצובה...אני הולך ל10 דקות וחוזר טוב!?" סוזי שוב חייכה. הוא נשק לה והלך.
סוזי התיישבה על הגדר וזמזמה שיר של ריצ'רד....רועי בדיוק עבר בסביבה. "היי רועיקוש!" סוזי קראה וחייכה. "היי סוזוש!" רועי ענה לה והם צחקו. "אז..אממ...מה מעשייך כאן? על...הגדר?" סוזי צחקה וענתה "אני מחכה לריצ'רד שלי..." מבט מאוהב נראה בעינייה... רועי השפיל את מבטו.."אז..כנראה שיהיה לי קשה להשיג אותך...הא?" סוזי נבהלה.."מ...מה?!" רועי התקרב אל סוזי ונישק אותה...היא נעמדה...וניסתה להתנתק ממנו...למרות שאיפושהו בתוכה היא נהנתה מהנשיקה.. רועי התנתק ממנה...הסתכל לה בעיניים...הסתובב והלך... דמעות התחילו לשטוף את לחייה של סוזי.... מישהו חיבק אותה מאחורה "בו! יפה שלי?!"
_____________________
מקווה שאהבתם!! :)
סוף שבוע מושלם! ^ ^
אוהבת 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
meeeee_XD