| 1/2009
הברז שוב נשאר פתוח...
הברז שוב נשאר פתוח,דמעות לא מפסיקות לנזול מתוכו
הר געש של מחשבות מתפרץ בכל כוחו...
אכזבות שונות מפוזרות במקום
ואני שוב נפצעתי...דרכתי על שריד של חלום...
הכל נראה כל כך לא אמיתי...
ולהבין אני לא מצליחה הלב עם הראש,או איתי?
טיפת הדם האחרונה הכתימה את בגדיי...
ואני שניסיתי לקום כשלו אותי רגליי...
החיוך מת לפרוץ..
אך השרירים מסרבים...
החיוך שלי כבר מת...את הכל כבר ממנו הצלחתי למחוץ...
הברז שוב נשאר פתוח, ומאגריי הדמעות רק גדלים..וגדלים...
_______________________________________
היה לי חרא מצב רוח...תקופה לא קלה..שונאת את גיל ההתבגרות הזה..>.<''
___________
| |
פרק 9
שלום לכל הקוראים הנחמדים :)
ע"פ בקשה אני עושה עדכון היום P:
פרק 9 לעיונכם D:
מקווה שתאהבו =]
_____________________________________________________________
הפרק הקודם:
"היה קר והתחיל לרדת גשם ולשטוף את גופה. הרוח העיפה את שערה, וליטפה את פנייה. היא הורידה את המעיל שלה וזרקה אותו למטה.הוא התנופף עם הרוח ולבסוף נחת על האדמה,בשקט...ללא כל רחש.סוזי פרשה את ידיה ועצמה את עיניה."
"לפתע באמצע שיר כלשהו שדיבר על לב שבור,ועל התאבדות עקב הלב השבור... דויד החל למלמל כל מיניי דברים ונהייה עצבני....הוא חזר על אותה המילה שוב,ושוב. "
"כולם נתרמו למשימה,וייצאו בריצה החוצה."
"סוזי הרגישה טוב פתאום,חופשייה,היא הרגישה שמה שהיא ברחה ממנו סוף סוף עזב אותה...אך היא טעתה ובגדול.רועי וריצ'רד כבר היו בתוך הבניין והחלו לטפס למעלה במדרגות"
"הדלת שוב נפתחה בחריקות רועשות ודמות לא מזוהה עמדה בפתח. צעקה נשמעה מאותה הדמות....."
_____________________
פרק 9:
"לא!!!בוגדת!אני,חומה אנשים...להציל בוגדת!אסור בוגדת!אסור!"....ריצ'רד שתפס את סוזי הרים אותה על ידיו והתקרב אל הדמות בכדיי לזהות אותה.ג'ו פרץ אל הגג פתאום ותפס את הדמות המסתורית "הנה אתה!דויד!מה קרה לך?!כולם מחפשים אותך?!" ריצ'רד הופתע לראותם "דויד?!?!" ג'ו הרים את פניו "ריצ'?!גם אתה פה?!..מה יש לכם היום?כולכם נעלמתם..!" דויד התקרב לסוזי, שבאותו הרגע התאוששה.הוא הסתכל עלייה, והחל למלמל משהו. "מה הוא רוצה הפעם?" ג'ו שאל מיואש והתקרב אל דויד כדיי לשמוע. "מוזיקה...מוזיקה...מנגינה..." דויד חזר על מילים אלה שוב ושוב..."מוזיקה?!דויד?..השתגעת?מאיפה אני אשיג לך מוזיקה כאן?" ג'ו נאנח, ושם את ראשו בין שתי ידיו. ריצ'רד הסתכל סביבו, המון אנשים עמדו בפתח הדלת וצפו במתרחש.מישהו פילס את דרכו דרך האנשים,כשהוא צועק "דויד!!דויד!" בקולי קולות. כאשר הוא הגיע למעלה, הוא ראה את דויד ורץ אליו, תפס אותו ואימץ אותו חזק אל עצמו. "דויד, אתה לא קולט כמה דאגתי לך! למה עשית לי את זה?היית חייב?" דויד הסתכל עליו כמה שניות הנהן בראשו בחיוביות והמשיך לבקש מוזיקה. "ג'יימס, הוא כבר 10 דקות עומד פה מעל סוזי, ומבקש מוזיקה! אנחנו חייבים למצוא משהו." ריצ'רד הסתכל למטה, הוא ראה בחור הולך עם גיטרה. "ג'ו, תראה! יש לו גיטרה!" כל המבטים הופנו מטה. ג'יימס ביקש מהאנשים שעמדו בתוך המבנה במדרגות ובמסדרונות, שיבקשו ממנו את הגיטרה. כולם נתרמו למשימה.לאחר כ 10 דקות, הגיטרה הושגה. דויד רעד, הוא לא היה מסוגל לעמוד על רגליו. הוא התמוטט, אך עדיין המילים מוזיקה, ומנגינה, לא עזבו את שפתיו.ג'ו לקח את הגיטרה והחל לנגן אקורדים.מנגינה שבנויה מכמה אקורדים. לפתע, דויד הצליח לקום, ואף לחייך. הוא התיישב ליד סוזי, שרק התאוששה ולא הבינה מה קורה סביבה, והחל לדבר. " בוגדת, אני רק רוצה להגיד לך, שבכל מה שתעשי, אני איתך..אלא אם כן, תנסי לעשות את מה שניסית, שאני אתן לך להתאבד זה לא ייתכן. אהבה היא יפה, כמוך, אבל היא גם כואבת..לרוב, רק בתוך...בתוך הלב..זה יושב בבטן ולא עוזב, אחח הכאב...בוגדת, אני צריך שתשמעי אותי, אני צריך לדעת שאת לצידי...שאת מרגישה אותי. אני אקח ממך את כל הכאב...אם רק תפתחי בפניי את הלב. אני אקח ממך, את כל הכאב, רק אם תבטיחי, שלאחר מכן תעלי על פנייך את אותו החיוך המלבב. אותו החיוך שבו התאהבתי...אותו החיוך שבו נזכרתי, כשאת השיר הזה בשבילך כתבתי....אני אוהב....ואותך עוטף כאב...אני פגום...והרגש שלך כלפיי לעולם יישאר רדום...אחח בוגדת...כמה שמכאב את מפחדת...כמו שלאהוב אותך אני מפחד, הכאב שאקח ממך אותי יילמד.... " הדמעות כבר שטפו את לחייה של סוזי. וכל שאר האנשים, נותרו פעורי פה. דויד הוציא נייר, והביא אותו לסוזי. ג'ו הפסיק לנגן, ודויד חזר לעצמו...
מאוחר יותר, באותו היום, סוזי יישבה עם ריצ'רד בחדר החזרות של הלהקה.הם שתקו.ריצ'רד הסתכל על סוזי, ונהנה מיופייה, וסוזי לא הייתה מסוגלת להסתכל לו בעיניים. ג'יימס נכנס לחדר. "היי ריצ'..." הוא אמר וחייך, "היי.." ריצ'רד ענה וחייך, אך לא הוריד את עיניו מסוזי. ג'יימס התיישב לידו, וניסה לפתוח בשיחה. אך ריצ'רד לא היה מרוכז. מחשבה אחת הטרידה אותו. הוא קטע את ג'יימס, ושאל "תגיד, למה דויד התכוון כשהוא קרא לסוזי בוגדת?." אנדרנלין, כבר שחה בכל גופה של סוזי. היא הרימה את מבטה, וחיכתה לתגובתו של ג'יימס. " תראה, ריצ' את זה אתה צריך לשאול את סוזי עצמה...." ג'יימס ענה, קם והתחיל ללכת אל הדלת, כשהוא מחייך לעצמו. מהרגע הראשון הוא לא אהב את סוזי.
_________________________________________________
ייצא קצר..:\
אבל מקווה שאהבתם בכל זאת!
פוסט שאוליי ייפתח לחלקכם את העיניים....
נורא מה שקורה בעולם שלנו....אנחנו מתדרדרים מיום ליום...
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=375595&blogcode=10413460
שיהייה לכם סופ"ש טוב מהנה ושקט[!]
| |
פרק8
שלום לכולם :)
אני מצטערת על כך שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות פרק...הסיבה היחידה היא שלא הצלחתי לסיים אותו הרבה זמן...אני מבטיחה להשתדל לעדכן פרקים יותר מהר...:]
מקווה שתאהבו...:)
______________________________________________________________
בפרק הקודם:
"הוא אחד החברים הכי טובים שלי!!דויד בוא, אני לא יושב עם בוגדים!" דויד חזר אחריו "בוגדים..." ושניהם הלכו,כשהם מותירים את סוזי פעורת פה ומרגישה חסרת אונים."
"ג'יימס ודויד תמיד גרו לבד, וג'יימס תמיד טיפל בדויד"
"חבריי הלהקה התלהבו כ"כ מדויד שהחליטו שהוא יהיה המתופף הקבוע שלהם. דויד שחיי בתוך עולם משלו, בתוך בועה משלו, לא קשור לסביבתו בכלל, נהייה פתאום קשור אל כולם. והמקשרים היחידים שלו הם התווים...."
פרק 8:
ביום שלמחרת,מר. בראון וכיתתו ארגנו את כיתתם לאימונים,וחיכו לצ'רלי שהלך להביא את הלהקה ואת הכנופיה שלו...רמת ההתרגשות בתוך אותה הכיתה עלתה על גדותיה.כל אחד מהתלמידים שבה היה טרוד במחשבותיו.בכיתה שררה דממה.מר. בראון חלם בהקיץ...הוא נזכר בפגישה המפתיעה שלו עם היילי בלילה שלפניי. הריח שלה לא ייצא מאפו...הוא חלם שוב ושוב על אותו החיבוק שזכה לו ממנה, היופי שלה רדף אותו וצמרר אותו...הוא הרגיש שהוא מתגעגע אליה..אבל היה מבולבל,הריי לפניי שנים הוא החליט שהוא כבר לא אוהב אותה יותר ושכח ממנה....כנראה שג'ון צדק...הוא אף פעם לא שכח אותה...פתיחת הדלת וכניסתם של נערים ונערות רועשים החזירה אותו למציאות.רועי נכנס לכיתה והיה נראה שהוא חיפש אחר מישהו. או אחר מישהי...ריצ'רד נכנס לכיתה ועשה את אותו הדבר.שניהם הסתובבו בדאגה בכיתה עד שהתנגשו אחד בשני.ריצ'רד חייך לעבר רועי והם לחצו ידיים. "אני ריצ'רד" הוא אמר וחייך "ואני רועי" הוא מלמל בעודו ממשיך לחפש עם עיניו. "תגיד, ראית במקרה את סוזי?" שניהם אמרו בו זמנית...ריצ'רד הופתע לגלות כי רועי מכיר את סוזי "אתה מכיר אותה?" הוא שאל , "כן,ועוד איך מכיר אותה...אחחח ואתה?" מבט מאוהב נראה בעיניו של רועי וריצ'רד הבחין בו. "אני חבר שלה!" ריצ'רד ענה בביטחון רב וחייך,למרות חשדו. "ואני המאהב שלה!" רועי ענה בביטחון עוד יותר רב וחייך לעצמו. "מה?!!?" ריצ'רד הרגיש את הלב שלו יוצא מהמקום,"אני צוחק איתך,אחי!למה אתה לחוץ?"רועי אמר ופרץ בצחוק.הם צחקו והשתתקו. הם לא הורידו את העיניים אחד מהשני. צ'רלי ניגש לרועי "אחי,תגיד ראית את סוזי היום?היא אמרה שהיא הולכת לאיזושהי עירייה נטושה או משו...ישלך מושג מה זה?" לרועי נפל האסימון....הוא הדף את צ'רלי וייצא מהכיתה בריצה,כשריצ'רד אחריו.
צ'רלי לא הבין מה קרה לשניהם. הוא קם והלך להדליק את המוזיקה בכדיי להתחיל בחזרה. תלמידי הכיתה נעמדו בשורה וחבריו של צ'רלי החלו ללמד את כולם את צעדיי הריקוד.
סוזי לא הגיעה לביתה בלילה. היא שוטטה ברחובות.בבוקר צ'רלי פגש אותה והיא אמרה לו שהיא הולכת לעירייה הנטושה לסידורים. כמובן שצ'רלי לא יידע מה היא התכוונה לעשות. היא הגיעה לעירייה הנטושה...ועלתה במדרגות עד לקומה האחרונה.היה קר והתחיל לרדת גשם ולשטוף את גופה. הרוח העיפה את שערה, וליטפה את פנייה. היא הורידה את המעיל שלה וזרקה אותו למטה.הוא התנופף עם הרוח ולבסוף נחת על האדמה,בשקט...ללא כל רחש.סוזי פרשה את ידיה ועצמה את עיניה.
בו בזמן,בכיתה התלמידים הצליחו להתמודד ללא קשיים עם הצעדים החדשים של הריקודים,ואף מצאו זמן פנוי ללמד את מר. בראון שהיה נחוש ללמוד לרקוד קצת. צחקוקים ודיבורים שלא נדבר על מוזיקה נשמעו מאותה הכיתה המאושרת. חבריי הלהקה התאמנו בינתיים על השירים החדשים,בזמן שהם צוחקים על המתרחש סביבם. לפתע באמצע שיר כלשהו שדיבר על לב שבור,ועל התאבדות עקב הלב השבור... דויד החל למלמל כל מיניי דברים ונהייה עצבני....הוא חזר על אותה המילה שוב,ושוב. בוגדת,בוגדת,בוגדת....כולם בכיתה החלו לדאוג לו והקיפו אותו.כשדויד נהייה מוקף מכל צידיו בנערים ונערות הוא החל לצעוק:"בוגדת!מסביבי חומה!אנשים!חומה!בוגדת!..." כולם ניסו להבין למה הוא התכוון ומה הוא רצה לעשות..אך ללא כל הצלחה. לבסוף דויד קם דחף את האנשים שסביבו, פתח את הדלת ורץ החוצה אל הגשם.ג'יימס היה אבוד.לא היה לו מושג מה קרה לאחיו...הארולד וג'ו אירגנו את כולם וביקשו מהם לעזור לחפש את דויד. כולם נתרמו למשימה,וייצאו בריצה החוצה.
סוזי הרגישה טוב פתאום,חופשייה,היא הרגישה שמה שהיא ברחה ממנו סוף סוף עזב אותה...אך היא טעתה ובגדול.רועי וריצ'רד כבר היו בתוך הבניין והחלו לטפס למעלה במדרגות.סוזי הרגישה כ"כ טוב,כמו שבחיים היא לא הרגישה. כבר לא היה לה אכפת מה מי ומתיי יגיד לה,ומה היא תעשה. רועי הגיע לגג וריצ'רד השיג אותו.הדלת נפתחה לרווחה חורקת ורועשת.ריצ'רד ורועי הרטובים והמאוישים מהריצה עומדים בפתח ומתנשפים.סוזי פקחה את עיניה והסתובבה לאט לאט,כשידייה פרושות לצידייה והגשם שוטף אותה.היא ראתה את ריצ'רד ורועי בפתח...היא החלה להרגיש את עצמה צונחת ארצה וידיים תופסות אותה ממש לפניי שהיא פוגעת ברצפה.... הדלת שוב נפתחה בחריקות רועשות ודמות לא מזוהה עמדה בפתח. צעקה נשמעה מאותה הדמות.....
__________________________________________
איך ייצא? :)
מקווה שאהבתם! =]
שיהייה לכולם חמ"ש מדהים,ושקט!
אוהבת
| |
|  כינוי:
meeeee_XD מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
