After death ther's a life...but are you sure ther's a life before it?

"גשם של קסאמים "שוטף" את הדרום...ומלכלך את רגשותיהם ומחשבותיהם של התושבים..." :(

קטע שכתבתי בנושא של מה שקורה כרגע בדרום....אני לא אהבתי אותו....אבל אני מרגישה שאני חייבת להתייחס לזה...:\מקווה שאתם תאהבו...

_________________________________________

זהו שיעור של כיתת דרום שאלוהים מעביר....התלמידים הם כביכול הערים בדרום...

אלוהים עומד מול הכיתה שלו,כיתת דרום, ומודיע: מבצע עופרת יצוקה ייצא לדרך! על חלק מפרצופיהם של  התלמידים נראו חיוכים ועל חלקם פרצופים מלאי זעם ונקמה וחלקם נהיו עצובים נורא...אבל מה שהיה דומה בכל הפרצופים, הוא הפחד....הפחד ששרוע בכל אחד מאותם תלמידי כיתת הדרום....אותו הפחד, שהשתרע בתוכם ולא מתכוון לצאת...כולם שקעו במחשבותיהם...ראשו של אלוהים התפוצץ מכמות המחשבות. פתאום תלמיד קם וצעק לעבר אלוהים:"מה זה??!המבצעים האלה עכשיו?!זה כ"כ לא במקום!!זה רק יחמיר את המצב! זה לא ייעזור לאף אחד! צה"ל האלה!!פפככחחעעעעע" פרצופו של אלוהים נהייה יותר רציני...תלמיד אחר קם וצעק לעבר התלמיד הקודם:"מה אתה אומר?! כולם!?שמעתם אותו?..יחמיר את המצב?!לאן עוד אפשר להחמיר ?!אתה יודע מה קורה במדינה שלנו בכלל?!...." לפניי שהתלמיד הספיק לסיים את המשפט אלוהים עצר אותו, ואמר:"ואתה?אתה יודע מה קורה במדינה שלנו?" התלמיד גמגם כמנסה להגיד משהו והתיישב בבושה....אלוהים הנהן בראשו כאילו שיידע מה תהייה תגובתו של אותו האדם, ואמר:"אתם רואים?אתם מגיבים בלי בכלל להבין מה קורה ! ובלי לדעת...העיקר לריב אצלכם!" אלוהים צעק...הוא הלך לכיוון השולחן שלו והוציא דפים...הוא ביקש מאחת התלמידות לחלק אותם ולהקריא לכולם. "אתם יודעים מה קורה במדינה?..לא?באמת!? אז אני אספר לכם...."היא הקריאה, "המדינה שלנו היא בואו נגיד ככה.."מבוקשת". מאז שאני זוכר את עצמי הערבים והפלסטינאים עשו הכל, בכדיי לנסות ולקחת אותה מאיתנו. הם מצאו לעצמם דרך מצויינת..שגרה שכזאת בכדיי לאמלל את התושבים המסכנים בארצנו....הם גילו את הקסאמים ! והגראדים! וגילו מה הם יכולים לעשות איתם. הם מצאו עיר שקרובה אליהם יחסית,שדרות, וכבר 8 שנים שהם יורים כמויות אדירות של קסאמים אליה יום אחר יום אחר יום. התושבים שבה..חיים בפחד תמידי....הם מתעוררים לצלילי האזעקות או הצבע אדום בבוקר...חיים איתו בצהריים והולכים לישון בליוויו בלילה. ישנם ילדים בניי 8 שלא יודעים משהו אחר מלחיות בפחד...יום אחד של שקט...שהאזעקות והצבע אדום והבומים לא יירדפו אחריהם ולא אותם, והם לא יצטרכו לברוח מהם למקום מוגן, זוהי אוטופיה בשבילם....הם לא יוצאים לשחק בחוץ, ולביית הספר הם הולכים בליוויו של החבר הכי טוב שלהם, הפחד. עכשיו יש לי שאלה..האם זוהי דרך לחיות?..האם אתם! הייתם מסכימים לחיות ככה?..האם אלה חיים?להתעורר כל בוקר בחשש שאתה או קרובייך יכולים למות או להיפצע?אז לפי דעתי לא! וצה"ל עכשיו שמים קץ לזה! אז תחשוב על זה....." התלמידה הייתה באמצע המשפט כשפתאום נשמעה אזעקה.... כל התלמידים התפנו למקלט במהירות...אבל כל אחד בקצב שלו...אחדים ב10 שניות...אחדים ב30...אחדים ב45...ואחדים ב60...כל אחד כפיי שהוא רגיל...כשהם נכסנו למקלט אחת התלמידות הבחינה בכך שאלוהים נשאר בכיתה...היא צעקה לעברו שייבוא מהר....אך הוא הנהן בראשו שתסגור את הדלת וצעק:" מה הסיכויים שהקסאם ייפול דווקא פה?! קדימה תסגרי מהר את הדלת!" ברגע שהתלמידה סגרה את הדלת נשמע קול פיצוץ אדיר, וכל המקלט רעד....היה ניתן לראות את האימה בעיניהם של התלמידים...הם חיכו כ-5 דקות ,והתלמידה שדיברה עם אלוהים ייצאה מחוץ למקלט בריצה בחיפוש אחריו. הכל היה מלא עשן...ואבק. היא רצה לתוך הכיתה וראתה הריסות מהמבנה שוכבות להן בנחת על המקום שבו נראה אלוהים לאחרונה...היא התיישבה על הרצפה והחלה לבכות....היא מלמלה לעצמה דברים....כולם ייצאו החוצה והתקרבו אליה...חברותיה ניסו להרגיע אותה...אך היא רק בכתה וצעקה שוב ושוב :מה הסיכויים שהוא ייפול דווקא פה?!....

________________________________

לא ייצא כמו שרציתי...

אבל אני מקווה שאתם תאהבו...

שיהייה לכם שבוע מהנה, טוב ,רגוע ושקט!

אוהבת

 ________________________

אני משתתפת בפרויקט של רועי "תעבירו את זה הלאה!"

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=375595&blogcode=10352098

עידכון קצרצר שכזה כדיי להראות סימניי חיים D:

שיר שכתבתי דיי מזמן...מקווה שתאהבו ! :]

_______________________________________________

עיניו?מלאות בכאב...

שפתיו האדומות מלאות אהבה

חיוכיו הם עוד שקרים

דמעותיו זולגות על לחיו לאט

ואף אחד לא רואה ולא שומע

מאחוריי כל חיוך מסתתר איי שם כאב

כל דמעה שזולגת לאט לאט על לחיו

וצווארו, היא חלק שנשבר ממנה

היא זועקת

והוא זועק..

היא כוזבת

ושניהם כבים...

עיניו עדיין כואבות

ושפתיו האדומות אותה אוהבות

חיוכיו הם שקרים שגדלים

ואהבתם?כואבת...

וכוזבת...

ונכבת...

___________________

אחח קריר וגשום בחוץ!!מזג האוויר הכי כייף!

סופ"ש מדהיים לכולםם

אוהבתת

כשהייתי קטן ראיתי עליו כתבה....

ושמעתי את אמא פולטת עוד אנחה...

ניגשתי אליה ושאלתי אותה:

אמא, מתיי אני אהייה גדול?

אמא,מתיי זמני יבוא לגדול?ואדע כמוך וכמו אבא כמעט את הכל?

אני רוצה להיות חייל,ממש כמו בתמונה !

אמא הושיבה אותי על ברכייה וקצת צחקה...

אתה עוד תגדל ילדי ותהייה גם גדול

וכן, תוכל גם לדעת כמעט את הכל

ותהייה גם חייל...

אמא נהייתה קצת עצובה, ואת מבטה השפילה

ואני רציתי לדעת מה קרה,מאיפה כל העצבות התחילה?

אמא חייכה חיוך כאילו היא נזכרת

והסתכלה בתמונה בעיתון אשר מסביבה מסגרת..

ואני כ"כ התרגשתי, רציתי כבר עכשיו לגדול

ולדעת כמעט את הכל

ולהיות חייל, עם נשק ומדים

ואמא הסבירה שצריך לחכות...

ושבו בזמן הכל עומד לקרות

ואמא הסבירה שעוד מעט אגדל

ואהייה חייל

ואמא הסבירה שאחייך הרבה...

פתאום נהייה אור חזק!

פקחתי את עיניי שוב לתוך אותו חדר קודר...

עצמתי את עייני שוב ושוב כמבקש על ברכייה של אמא לשבת שוב...הלוואיי והייתי בוחר

אמא הסברת לי שאגדל

וגדלתי...

ואמא הסברת לי שאהייה חייל

ונהייתי..

אבל אמא,פרט חשוב שכחת לספר

שמהמציאות שדמיינתי הכל יהייה אחד

אמא שכחת לספר לי שהיום אתעורר לתוך חדר קודר

לתוך מציאות אפלה

לתוך חיים של חשכה...

אז אמא, בבקשה יקרה...לפניי שתזילי עוד דמעה

תסבירי לי שאני עוד קטן, ושיש עוד תקווה....

מוקדש לגלעד שליט...

כנסו : http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=375595&blogcode=10294221

המשך שבוע טוב לכולם