| 2/2009
כנראה שהם לא שומעים...
שלום לכולם :]
קטע, שכתבתי עכשיו....
מקווה שתאהבו
________________________________________
הוא שיסע את החרב אל תוך גוף כלשהו, והוציא אותה מלאה בדם.הוא נעמד שם , והסתכל סביבו. קולות המלחמה שנשמעו השתתקו פתאום... הכל נהיה שחור ואפור, ומלא בעשן. המקום שהמה אנשים, עם נקמה ושנאה בעיניהם נהייה ריק פתאום. רק נשימותיו נשמעו, והן הפריעו לדממה שגברה מרגע לרגע. הוא פשוט עמד שם ודימם את טיפות דמו האחרונות. טיפות הדם שלו התנפצו על האדמה וניסו להיספג...אך לא נותר מקום, כך שהן צפו שם במאגר המוות... הצלקות שלו היו עמוקות כל כך שהגיעו לנפשו. הוא המשיך לעמוד לדמם ולתת לנפשו למות...העולם דמם...הזמן עצר...ורק הוא נשאר להתמודד...הוא פסע כמה צעדים, ועוד כמה, והגיע לרחוב הראשי של העיר. העיר שכולה כוסתה בגוונים של שחור ואפור, איימה עליו. אך לא היה לו אכפת, הוא רק המשיך לצעוד. הדממה ששררה בשדה הקרב, עקבה אחריו..והיא דוממת לו גם ברחוב....הוא הרגיש מת...והחל לרוץ...נקישות נעליו הפרו את הדממה שהמשיכה לעקוב אחריו בכל זאת...הוא רץ הרבה זמן... עד שהתעייף וקרס על האדמה....עיניו נעצמו לאט לאט...
כאשר פקח אותן, גילה לפניו ילדה.ילדה קטנה עם שתי צמות, ושמלה. היא עמדה מולו וחייכה. הוא התיישב. והסתכל עלייה.היא רק המשיכה לעמוד שם ולחייך, נראה אפילו כי אמרה משהו..אך הדממה שלו הפריעה לו לשמוע.הוא ניסה לחייך, אך לא הצליח.הוא בהה בילדה, והרגיש דמעה נוזלת על פניו. הילדה הסתכלה לתוך עיניו, והתמקדה בהן...לפתע הופיעה חרדה בעיניה, היא הסתובבה, ורצה, כשהיא צועקת משהו, אך שוב הדממה שלו הפריעה לו לשמוע מה....בעזרת הכוחות שכבר לא נותרו בו, הוא קם על רגליו.הוא ראה אותה רצה אל האופק. סחרחורת עזה תקפה אותו. הוא נפל....
הוא התעורר בביתו,מחלום מפחיד ביותר, על מיטתו בגלל רעש ומהומה בחוץ. הוא פתח את החלון וראה שהמלחמה כבר התחילה.הוא ייצא החוצה עם חרבו, וראה את השחור שהחל לכסות את העיר. הוא יידע שהוא יצטרך להתמודד, אך יידע שלא יוכל. הוא לקח את חרבו, הסתכל פעם אחרונה על ביתו, להיפרד, ולפתע נשמעה ירייה.הוא התכופף, וחרב של אחר, פגעה בצווארו. הוא נפל על הרצפה, ועיניו נעצמו לאט...
גופו הצנום, והפצוע נשאר שם לשכב...לנוח...אותו האחר, שפגע בו כרגע פסע מעל גופתו. הדממה עברה מעליו אחריו. הוא כבר דימם את טיפות דמו האחרונות, והוסיף עוד למאגר, והוא כבר נתן לנפשו למות....הוא פוסע לעבר הילדה, ולאחר מכן יעביר זאת להבא...לפחות הוא, כבר הבין, שהוא זה שיצטרך להתמודד....
ככה הם צועדים כמו חיילים , אל המוות. מלאך המוות, יושב לו על ענן שם למעלה, ומפקח שהכל מתנהל כפי שהוא רוצה... ואני כמו חיילת, כל פעם עומדת ומחייכת...ולאחר מכן רצה וצועקת, אתה לא צריך להתמודד ! להם אני אומרת, אך כנראה..שהם אף פעם לא שומעים...
___________________
שיהייה לכם סופ"ש מעולה
| |
פרק 10
שלום לכולם ! (:
אני ממש ממש מצטערת על חוסר העידכונים, אבל אין לי זמן לכלום.
עכשיו שאני חולה, אני אעשה עידכונים יותר מהר :]
אז הנה לכם פרק 10 :]
מקווה שתאהבו אותו
__________________________________
מהפרק הקודם:
"ריצ'רד הסתכל על סוזי, ונהנה מיופייה, וסוזי לא הייתה מסוגלת להסתכל לו בעיניים. ג'יימס נכנס לחדר."
"ג'יימס התיישב לידו, וניסה לפתוח בשיחה. אך ריצ'רד לא היה מרוכז. מחשבה אחת הטרידה אותו."
"ושאל "תגיד, למה דויד התכוון כשהוא קרא לסוזי בוגדת?." "
" תראה, ריצ' את זה אתה צריך לשאול את סוזי עצמה...."
"ג'יימס ענה, קם והתחיל ללכת אל הדלת, כשהוא מחייך לעצמו. מהרגע הראשון הוא לא אהב את סוזי."
פרק 10:
ריצ'רד הסתכל על סוזי כמצפה לתשובה.סוזי לא יידעה מה להגיד לו...היא רק יישבה שם..והסתכלה עליו...שקט שרר בחדר....פתאום ריצ'רד קטע את הדממה "הבנתי את הרמז...יש לך מישהו אחר נכון?" שוב השתררה דממה. סוזי הרגישה דמעה שנוזלת ומלטפת את פנייה.הדמעה נפלה על הרצפה.היה נדמה שאפשר היה אפילו לשמוע אותה פוגעת ברצפה..."אנ...אני..." לריצ'רד כבר נמאס, כל פעם שקר אחר..וכל פעם הוא נפגע מחדש, הוא כבר לא רצה לשמוע אותה או לראות אותה...הוא פשוט הסתובב וייצא מהחדר.הוא ייצא לרחוב ולא יידע לאן ללכת...הוא ראה בר בצד השני של הרחוב. הוא הכניס את ידו לכיסו והוציא משם שטר....הוא הסתכל עליו לכמה שניות ואז רץ במהירות לאותו הבר.הוא נכנס לתוכו...הוא היה שומם מאנשים. הוא ניגש לברמן, וביקש משו חזק.הוא שתה כוס ועוד כוס..ושקע במחשבותיו. לפתע נכנסה בחורה לבר. בחור אחר שהיה במקום , והיה שיכור מאוד, נטפל אלייה:" היי' יילדה ! בואי , בואי אליי.." ריצ'רד הרים את מבטו והסתכל על המתרחש. הבחורה הסתכלה עליו בבוז ולאחר מכן השפילה את מבטה כשהיא מסתכלת לתוך הכוס שהברמן הגיש לה. הבחור תהה ובהה בה כמה דקות ולאחר מכן ניגש אליה תפס אותה בחוזקה מאחור, סובב אותה אליו ו....ריצ'רד הבין מה הוא עמד לעשות. הוא רץ וכאשר אותו הבחור רכן אליה ריצ'רד העיף אותו ממנה. "את בסדר?" ריצ'רד שאל וחייך בזמן שהוא מחזיק אותה בין שתי ידיו החזקות. "כן" היא ענתה לו וחייכה חיוך גדול. ריצ'רד השאיר כסף על השולחן והם ייצאו החוצה. "אני אלווה אותך עד ביתך, שתרגישי מוגנת.". היא חייכה והציגה את עצמה "אני ליקה. נעים לי מאוד להכיר אותך. תודה" היא השפילה את מבטה. ריצ'רד הרים את ראשה והמבטים שלהם הצטלבו "אני רואה את מרבה להשפיל את ראשך הא? אל תשפילי אותו , ישלך עיניים יפות. אני ריצ'רד, ואין על מה " היא הסמיקה קלות וחיבקה אותו. הם צחקו והמשיכו בדרכם. הם דיברו הרבה, סיפרו אחד על השני ושיתפו אחד את השני בחוויות. בזמן שהם הלכו, לא רחוק מבייתה פתאום הכל נהייה לה ברור. "אני יודעת! עכשיו הבנתי הכל !" ריצ'רד היה מבולבל, "מה הבנת?" הם נעצרו, וליקה החלה לקפץ סביבו "הבנתי, הבנתי מי אתה !" ריצ'רד לא הבין כלום אך המצב שעשע אותו, "הבנתי ! אתה ריצ'רד מההאד האנטרס! נכון!? אתה הסולן!" ריצ'רד צחק בקול רם "איך גילית את זה?" היא הסתכלה עליו בעיניים נוצצות מאושר וקפצה עליו וחיבקה אותו ! ריצ'רד נהנה מהחיבוק הזה, זה בדיוק מה שהוא היה צריך. "אתה תכיר לי את דויד נכון?!ואתה תענה לי כל השאלות שלי נכון?ותכיר לי את כולם?!" ריצ'רד חייך והנהן בראשו בחיוביות. "טוב...אנחנו הגענו." ליקה אמרה והחיוך נעלם מפניה. "אני אראה אותך שוב , נכון?" ריצ'רד שאל בתקווה שתענה בחיוביות "אני מקווה, ורוצה בכל אופן" ליקה אמרה וחייכה שוב. "אז מחר ב9 אני פוגש אותך פה?" חיוכה גדל והם נפרדו בחיבוק.לפניי שהיא נכנסה לבייתה, ריצ'רד הסתובב ועצר אותה "חכי,רוצה לבוא עכשיו להכיר את כולם?אני אשמח לבלות איתך עוד קצת" הוא חייך, וקיווה שלא יקבל תשובה שלילית."כן! ואני עוד יותר אשמח לבלות איתך עוד הרבה!"היא צחקקה, וניגשה אל ריצ'רד המאושר.הוא לפת את ידה והם פילסו את דרכם לחדר החזרות.כל הדרך הם פטפטו ודיברו, ובשלב כלשהו, ליקה שאלה את ריצ'רד, מדוע הוא יישב באותו הבר בעיניים מלאות דמעות.ריצ'רד לא יידע האם להגיד את האמת או לא, אך בסופו של דבר אמר "אהבה נכזבת, אם את מבינה, למרות שאני מקווה שלא.אני חושב שפשוט התאהבתי מהר מידי באחת הלא נכונה". ליקה חיבקה אותו חזק מאוד, "אני מבינה אותך...זה בדיוק מה שקרה לי.",הם סתם עמדו שם מחובקים ומחייכים.הכל בחוץ כבר היה חשוך, ונהיה קר. "אתה יודע?אני עייפה כבר.וחשוך פה וקר,אולי נלך לבקר את כולם מחר ב9? כמו שקבענו?"ריצ'רד הסכים איתה, שם עליה את המעיל שלו וליווה אותה לביתה. לאחר שריצ'רד עזב את בייתה ופילס את דרכו הביתה, הוא נזכר שוב בסוזי. הוא הרגיש כ"כ הרבה שנאה כלפיה באותו רגע שהיה מוכן להרוג בשביל להתפטר ממנה. הוא סוף סוף הגיע לביתו, כמה צעדים נותרו עד לדלת, ופתאום נשמעה צעקה חדה מכיוון הבית.הוא נבהל קצת, ולא הבין מה קורה.לאחר כמה דקות של היסוס האם להיכנס או לא, נשמעה עוד צעקה. אנדרנלין שחה בגופו, הרבה מחשבות עלו בראשו מה עלול לקרות ולמי. הוא התקרב בצעדים קטנים לעבר הדלת, וכאשר הוא שם ידו על הידית, נשמעו צעקות הקוראות בשמו. הוא נכנס פנימה. הכל היה חשוך, הוא ניסה להדליק את האור אך לא היה חשמל. הוא עלה למעלה בזהירות ובשקט. הוא ראה את דויד יושב על עדן החלון וקורא בשמו. בצידו השני של החדר הוא ראה את שאר חברי הלהקה קשורים לכיסאות, כשעל פיהם נייר דבק. ריצ'רד התקרב אליהם בכדיי לשחררם. כאשר הוא היה במרחק של כמטר מהם דויד קפץ עליו ולא נתן לו לזוז. מישהו נכנס לחדר, וקשר גם את ריצ'רד לכיסא. לאחר מכן הדמות המסתורית החזירה את דויד לחלון והרגיעה אותו. לדמות היה אקדח בידה. הוא כוון לעבר ריצ'רד. ריצ'רד היה בטוח שחייו עומדים להסתיים ועצם את עיניו. לפתע האקדח נשמט מידיה של הדמות והיא קרסה על הרצפה.
________________________________
מקווה שאהבתם ! (:
שיהייה לכם סופ"ש מעולה ! מפחיד P: ומלא באהבה! 333 >
| |
תעזור לי...
שלום לכולם וסופ"ש טוב לכולם :)
מצטערת על חוסר העדכונים אבל פשוט חונקים אותנו בלימודים עכשיו אחריי חודש שלא למדנו..:\
אשתדל לעדכן יותר :]
כתבתי קטע חדש :) מקווה שתאהבו אותו P:
_______________________________________________________
הוא התהלך לו לבדו, על חוף הים...בשקיעה. קרני השמש האחרונות ליטפו את פני החול, אשר ליטפו את רגליו. הוא התקרב למים המלוחים, אשר התנפצו בגלים קטנים על החוף והתיזו טיפות לכל הכיוונים. הוא הסתכל לכיוון השמש, מחזה מרהיב במיוחד נגלה לעיניו. השמיים נצבעו כתום ורוד אדום והשמש הכתומה צהובה זהרה לה במרכז כשלאט לאט היא יורדת למעמקי האוקיינוס. הוא נשם נשימה עמוקה ונרגע, עד שלפתע רגליו נתקעו במשהו קשה.הוא הביט למטה וראה בקבוק זכוכית. הוא רכן כלפיי מטה והרים אותו.הוא התיישב כמה מטרים מהים ופתח את הבקבוק.בתוך הבקבוק היה נייר.הנייר נראה יישן, ומקומט כולו. אך הכי הפליא אותו עצם העובדה שהנייר היה ייבש לחלוטין.הוא פתח את הנייר ונגלה אליו מכתב.
"יקיר שלי, אתה הוא הגיבור שלי.תודה לך על כך ששלפת את המכתב שלי מהים ושעכשיו אתה קורא אותו. אני כותבת לך מכתב זה, ואני מנסה להזיל דמעה או שתיים, אך אני פשוט לא יכולה. כבר לא נשארו לי אפילו דמעות. אני כבר חורקת, ויש לי סדקים. אני נראית נורא, ותאמין לי שלא, אני לא מזדקנת. פעם הייתי שופעת קסם, ויופי...ואנשים היו באים אליי. היום? אני לבד...בודדה, אני כבר ממש לא שופעת קסם ולא יופי, כבר לא נותר לי כלום חוץ מהזיכרון ומהסדקים שמתווספים בכל יום. הכחול היפיפה שפעם היה לכל אורכי, כבר כמעט שלא נשאר ממנו...כל הצעירים שהיו באים אליי בחופשים ובקיץ אינם עוד. הכל כמו שאמרתי רק זיכרון עגום. אנא ממך מלא בקשה קטנה זו שלי...אל תיתן לי להיעלם, להיכחד מן העולם, בבקשה. ואם אעלם אז אט אט זה ייקרה גם לך...תגביר את המודעות של כולם...זו בקשה אחת קטנה, ולא כ"כ קשה...אנא ממך אני מבקשת..תעזור לי כי אני מתייבשת..."
הוא זינק על רגליו שמייד שקעו בחול הקר, הרוח החלה לנשוב וקיררה את כל גופו. הוא לא ראה מי המוען של המכתב כי המילים היו מטושטשות ומכוסות חול. הוא נאנח ומחשבות שונות פלשו למוחו.הוא התקרב למים המלוחים ונתן להם להרטיב את רגליו. הגלים הקטנים התנפצו על החוף ועדיין התיזו טיפות קטנות לכל עבר.השמש כבר מזמן שקעה במעמקי הים. לאחר כמה רגעים של שקט הוא החל שוב לפסוע. לפתע התחזקה הרוח עד מאוד והנייר נשמט מידיו ונפל לים. הוא נתקף בהלה לרגע. אך במהירות תפס את הנייר והרים אותו. הוא בחן אותו וקיווה שהוא לא נהרס, לפתע המילים שהוא לא הצליח לראות פתאום לאט לאט נגלו לעיניו. המילה שאויתה לנגד עיניו הייתה " כינרת". הכל התחיל להתבהר. הוא הרים את ראשו מהמכתב והסתכל על הים. לרגע היה נדמה לו שהוא ראה קריצה. הוא הסתובב מהמים נפרד מהחוף ופנה לדרכו לעצור את הסדקים ולהחזיר לאותה הכינרת את היופי שלה...ולתמיד הוא יזכור את המשפט, אנא ממך אני מבקשת תעזור לי, כי אני מתייבשת...
הכינרת שלנו מתייבשת!! ורק אנחנו יכולים לעזור לה!
אנא מכם!!תחסכו במיים!!
אני רוצה להשתתף בתחרות מקסימה של אדם מקסים :)
אחלו לי בהצלחה! (:
הנה קישור אליו : http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=375595&blogcode=10488905
"גם אני משתתפ/ת בפרויקט מצב המים בבלוג rOyAAAL wOrld
אני מעביר/ה את הפרויקט ל מריה "
________________________________________________
שיהייה לכולכם סופ"ש מקסים! ומחוייך!
| |
|  כינוי:
meeeee_XD מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
