האש שוב כבתה בפנס הרחוב שעמד בפינת הסמטה.זה בסדר.הוא כבר רגיל לזה.את האמת זה היה נדיר שבשעה כזאת מאוחרת הוא יצא בשביל לחשוב קצת.
הוא ידע שהוא לוקח סיכון ושבעוד כמה שעות השמש תזרח והוא יהיה בבעיה.
אבל למרות זאת הוא הלך בסמטה החמישית בה תמיד היה נקי , לא היו אנשים שתויים אחרי לילה ארוך, לא היו בקבוקים ברחובות ואת האמת לא היה אנשים בכלל.
כרגע זה היה רק הוא עטוף בגלימה והרעש היחידי היה של הנעליים שלו נוקשות במדרכה של הסמטה החמישית.
הפניה הקרובה הייתה לרחוב הראשי בו הסתובבו אנשים.הוא תמיד רצה להרגיש כמוהם, בכל דבר שהוא.
הוא רצה להבין מה זה ללכת בפחד ברחוב חשוך בלילה כשכל מה שיש לך זה סכן קטנה להגנה עצמית,הוא רצה להבין את הטעם של האהבה.
הו אהבה.
הוא ראה כל כך הרבה אנשים בוכים , רבים, צוחקים, צועקים , מתרגשים ואף מתים למען הדבר הזה..
אהבה בשבילו זהו רק כוכב רחוק בשמים , והוא לא ידע לעוף.
ככה זה להיות אחד כמוהו.אחד שלא שולט ברגשות שלו, כי פשוט אין לו.
אחד שנאלץ לצאת עם השקיעה ולא רגע לפני.אחד שיכול רק להסתכל מהצד על החיים, על האנשים ובחיים לא להיות חלק מזה.כי הוא שונה.
הוא חי כל כך הרבה שנים על האדמה וראה חיי אנשים שעוברים ללא טעם.
הוא לא הבין איך אפשר לא להעריך את החיים, אולי הוא הרגיש כך כי לא היה לו את "החיים" שיש לכולם.
ההמשך יבוא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Vam the vampire