Safest Place To Hide

עוד 5 ימים בצפר.\=

אני מפחדת.

אני חוששת.

אני לא רוצה לחזור למקום הזה.-_-

אני מפחדת שתחזווור שוב אותה תקופה.|:

אני לא רוצה לסבול שוב.

אני לא רוצה להיכנע להם שוב.

לא רוצה.):

לפעמים אני לא מבינה את עצמי..O=

הרי,

אני לא מתייחסת.

 אני מתעלמת.

 אני מחזירה.

אז ממה אני כלכך

פוחדת?

אני כבר לא יודעת מה לעשות במצבים כאלו..

אני לא יודעת איך להתמודד בסיטואציות כאלו.

אוווף.

אני רוצה לאחל לכל אלו שעולים לכיתה ז',

במיוחד לשחר שלי ולחמודים מרמת השרון[כמה וכמה מהם].(:

המון המון בהצלחה..

בהתחלה לא יהיה קל,

אבל לאט לאט,זה ישתפר.[:

אוהבת אתכם,אבל את שחר שלי הכי.חוחו(:

3333>>

ובכלל בכללי,

שלכולם תהיה שנה מוצלחת וטובה.

אוהבת אתכם33>.

ענבל3>|3/>.

ההחלטה הזאת של להתחיל לכתוב התחילה ככה-

שחר שלחה לי קטע שהיא כתבה,והיא כווווותבת מדהייים.

וזה עשה לי חשק להתחיל לכתוב.

אז היא הסבירה לי,

שבדר''כ בקטעים/סיפורים-

מביעים את הרגשות שלך.

והיא אמרה שתמיד צריך להתחיל מקטעים,

שזה יראה מזוויע בהתחלה..

אבל לאט לאט זה יתחיל להשתפר.

ככה היא עשתה אתזה.(:

ובקיצווור,

הקשבתי לה..

והחלטתי שאני רוצה להתחיל לכתוווב..

וכתבתי קטע אחד בנתיים.

ושחר אמרה שהוא מאוד יפה לפעם ראשונה,

וגםםםם..

זכיתי לחוות דעת מקצוועית מצד חברה של שחר,

שכותבת סיפורים כבר הרבה זמן על טוקיו הווווטל.

והיא כותבת מדהיים!(:

תודה לך חברה של שחר.[:

וגם תווודה לך שחר,על הכווול!

גם על מה שרשמת בבלוג שלך עליי^^

אני אווווווהבתאווווותך33333>

הקטע-

היא חשבה על ההשפלות האלו,

על ההשפלות האלו שלא מגיעות לה.

התיישבה על מיטתה והחלה לחשוב

'מה רע בי?מה עשיתי רע?'

ודמעותיה החלו לזלוג.

'זה בגלל המראה שלי' אמרה בבכי.

היא קמה ממיטתה ונעמדה מול המראה שתלויה על הקיר בחדרה.

'למה זה מגיע לי!?למה דווקא אני נראית ככה!?' והחלה לזרוק חפצים אל עבר דמותה המשתקפת במראה.

'למה!?למה!?למה!?'צעקה בבכי תוך כדי השלכת החפצים אל עבר המראה.

היא צנחה על הרצפה,נרגעה לרגע.

ואז שוב החלה לבכות.

היא נעמדה,וקבעה לעצמה-

שהיום הסבל הזה עומד להיגמר.

היא ניצלה זאת שאף אחד לא היה בביתה.

שלפה סכין מארון המגירות שנמצא במטבח.

נכנסה לשירותים,התיישבה על האסלה..

והאמרה בפעם האחרונה-זהו,זה נגמר!

ונעצה את הסכין בבטנה.

היא חשה את הכאב.

נפלה על הקרקע,ולחשה-ככה.. ככה זה נגמר..

עיניה נעצמו לאט לאט.

וכך,זה נגמר.

תגיבו,

הדעה שלכם ממש חשובה לי.

ענבל333>.

שחר ובנוני

לבנות האלו יש משמעות רבה בחיי,

הן היו לצידי בכל דבר.

באש ובמים.

היו יד תומכת,

כתף שאפשר להישען עליה.

הן עזרו לי ללמוד-

שיש חיים.

שיש סיבה לחייך ולהמשיך לשמוח.

שיש סיבה לחיות.

הן הכול בשבילי,

והן עושות לי רק טוב.

ולא משנה מה יגידו,

מה יעשו.

זה לא ישנה כלום.

עכשיו יהיה רשום פה משו שמיועד לשתיכן(:

הנה-

אז זאת היא .. מצאתי את האחת הזאת , שתיהיה שם בישבילי
האחת שנלחמת ומנצחת בקרבות שלי

האחת שמרכיבה אותי כמו פאזל .. את החלומות השבורים שלי .

חיפשתי כבר המון זמן את הבן אדם שיחבק , יאהב ויהיה שם כשלי יהיה קר ,

כשאני אהיה שבורה מבפנים , כניראה שהמאמצים היו שווים את זה .להסתכל עכשיו .. על החיים שלי ,

לראות כמה שהיא ממלאה אותם ,

אפילו המחשבות עליה לדעת שתמיד היא שם  .

בכל רגע נתון , היא לא תיתן לי לעזוב היא תילחם  .

לא הייתי עוברת את כל זה בלעדיה ,

לא הייתי מצליחה .בטוח הייתי נופלת באיזשהו מקום .

היא דאגה , בכל פעם של  ירידה ,להחזיק אותי לא לתת לי למעוד מהדרך ..

הלוואי והיא היתה יודעת כמה שאני מעריכה אותה

לימדה אותי לאהוב לאהוב באמת .

אהבה אמיתית

כמו האהבה שלי ושלה הלוואי והיא תבין ..

כמה שהיא יקרה לי 3>

הנה עוד משו שהכנתי לכל אחת מכן-