מי שמכיר אותי יודע שאני שונאת המון אנשים.

אני שונאת את כל מי שנמצא בבצפר שלי.

אני שונאת ילד בשם כולשהו שתמיד מציק לי.

אני שונאת את השיכבה שלי.

אני שונאת את המורה שלי להיסטוריה.

אני שונאת אנשים מסוגים שונים, (צבועים, שקרנים, מניאקים).

אני שונאת שתי בנות שפגעו בי כמו שלא פגעו בי אף פעם.

אני שונאת את הדוד המסריח שלי.

אני שונאת את ראש הממשלה.

אני שונאת את ראש העיר שלי.

אני שונאת המון המון אנשים ואין לי כוח להמשיך.

אז היום דיברתי עם מישהי על אחת מהבנות שפגעו בי.

אני לא יספר מה בידיוק היא עשתה לי כדי שלא תדע שזאת היא.

אבל היא יצאה ביצ'ית בצורות מטורפות.

וחשבתי על זה היום, ואני כמעט ולא כועסת או שונאת אותה.

אני בכלל צוחקת על זה שהיא עשתה לי דבר כ'כ הזוי.

ואני בכלל צוחקת שכל פעם מישהו אחר בא ומספר לי משהו מגעיל שהיא עשתה.

מצחיק אותי עצם העובדה שלא אכפת לה שאנשים נפגעים אבל כשהיא נפגעת היא לוקחת את זה הכי קשה בעולם.

מצחיק אותי שלפעמים היא פשוט באה ומנסה לריב איתי כי כיף לה או משהו.

או כי היא פשוט רוצה לדבר איתי וזה הדרך, לריב איתי.

יכול להיות שאני סתם רוצה להסתיר את הכאב אז אני צוחקת.

אבל באמת שאני פשוט צוחקת מזה, זה אשכרה מבדר אותי.

ובאמת שבחיים לא חשבתי שמשהו כזה יבדר אותי.

-

למשהו אחר וקצר, עוד מעט זה 60 שנה לישראל.

וכל פעם שאני רואה סרט תיעודי על האנשים שהקימו את ישראל.

או סתם כתבה קצרה בחדשות,

מעציב אותי כ'כ שכל פעם כששואלים אחד מהם 'אתה מרוצה מהמדינה שלך'.

אחד אומר 'אני לא מתכוון לענות על זה'.

שני אומר 'כששותקים זה אומר שכן, עכשיו יש שתיקה גדולה'.

כ'כ מעציב אותי שאנשים בנו מדינה ורצו לחיות בה בשלום ובטוב בלי נשיאים שאונסים.

בלי הפצצות בשדרות על ימין ועל שמאל.

בלי אנשים שמתים סתם.

בלי שמפנים אנשים מהבתים שלהם כי 'החלטתי למסור את רמת גולן'.

וכ'כ חבל לי שאף אחד מהאנשים שיכולים לא עושים כלום כדי שהמדינה הזאת תהפוך פעם אחת למשהו טוב.

הם בנו את המדינה הזאת כי הם רצו שתיהיה מדינה ליהודים.

וסתכלו מה יוצא בסוף, אנחנו לא נמות מהתחממות הגלובאלית.

אנחנו נמות מאלה ששונאים אותה ובחיים לא יסכימו לחיות בשלום.

וזה יקרה מהר אם לא נעשה משהו!

כ'כ כואב להגיד, אבל זה מה שיקרה.

בחלק השני הייתי עצבנית אז הוצאתי את כל מה שאני חושבת.

יש כאלה שכנראה חושבים שאני לא צודקת אבל בבקשה, אל תתנפלו עלי.

יכול להיות שהגזמתי קצת אבל ככה אני חושבת.

ולמשהו לסוף שהוא קצת משמח:

הלהקה הכי טובה בכל הזמנים הולכת להופיעה איפה שאני גרה ביום העצמאות.

ואני הכי מאושרת ביקום