אני קוראת סטאטוסים של חברות פה וסטאטוסים שם, ואיך שהוא מעכלת את העובדה

שהיא כבר לא איתנו. רק כשאני מודיעה לאמא, מתחילות להצטבר לי דמעות בעיניים.

לחשוב שרק לפני שבועיים בערך חלמתי עליה. וחלום טוב שמבשר טובות - אופטימי.

חלמתי שאני במן בניין עם המון מדרגות, ואני יורדת בהן ולפתע היא מופיעה.

בלי כסא גלגלים, הפנים שלה נראו בסדר - היא נראתה מדהים יחסית למישי שחולה בסרטן.

דיי נדהמתי בשניות הראשונות, אבל אחר כך לא חשבתי פעמיים וחיבקתי אותה.

ובכיתי. וזה היה נראה והרגיש כל כך אמיתי, וכל כך קרוב. לא ידעתי מה להגיד - שתקתי.

היא אמרה לי שהכל יהיה בסדר, ושהיא קרובה להחלים ואני לא הפסקתי לבכות.

מצד אחד, אלו היו יכולות להיות דמעות של אושר ושמחה - כי היא קרובה להחלמה והיא נראית

בסדר גמור, כמו שהיא באה לבית הספר יום-יום.

מצד שני, לא ראיתי אותה חודש וחצי והעובדה שהיא חולה בסרטן וכל רגע היא יכולה

לעבור לעולם אחר, גרם לי לפרוץ בבכי.

לא מזמן, לכיתות ח' היה טקס סיום לימודיהם בבית הספר והיא לא יכלה להגיע,

אבל היא באה לחזרה אחת שלהם, על כסא גלגלים. המראה של הילדים לאחר שראו

אותה, כל כך חולה ונראית כה מסכנה, זה שבר אותם. הם בכו כאילו כבר ידעו

מראש שהיא הולכת למות עוד שבועיים.

-

ויגי שלנו ?

אנחנו נזכור אותך לנצח ולעד, אנחנו נחלום עלייך שהכל בסדר,

אנחנו נהיה בסדר ונקווה שמשפחתך גם תהיה בסדר בשלב כלשהו.

אנחנו לא נשכח אותך, את שיעורייך אפילו כשנהיה בגיל שלך.

אנחנו אוהבים אותך .

שכבת ז' 2008-9 מחזור נ"א.

ת.נ.צ.ב.ה