פה מתחיל הסיפור שלי...
אשמח אם תגיבו כדי לדעת אם להמשיך או לפרוש לדוקים...
3>
פרק
1
קרני
השמש חיפשו את דרכם בין העננים השחורים והאפלים של הלילה.
קולות של מכוניות וכלי
תחבורה אחרים החלו להישמע יותר ויותר,
תושבי ברלין יצאו לעבודה. נערה אחת הייתה בדרכה לבית אחרי לילה עמוס במיוחד.
היא
לבשה מכנסי טרנינג עם קופוצ'ון שהסתיר את שיערה היפיפה. היום היא עבדה קשה
במועדון, לכן חזרה כ"כ מאוחר הביתה.
היא פנתה מהרחוב הראשי, עברה בתים
קטנים וסמטאות, ולבסוף הגיע למקום המרוחק ביותר ממרכז העיר- בית קטן ויפיפה בעל
גינה מלאה בפרחים ועצים, פירות וירקות, הבית של משפחת מורפיס. היא נכנסה בשקט לבית
וסגרה את הדלת.
לאחר מכן היא הורידה את בגדיה, התקלחה ולבשה את הבגדים שנהגה ללבוש
ללימודים-חולצה לבנה פשוטה מכופתרת עם עניבה שחורה ומכנסיים שחורים צמודים. היא
סידרה את עצמה תפסה את התיק שלה כוס תה לדרך ויצאה לכיוון תחנת האוטובוס.
כן,
ככה מתנהלים בעצם כל חייה של אנה. ב23:00 בערב היא יוצאת לעבודה, חוזרת בדרך כלל
ב6 בבוקר. היא מחליפה את בגדים ויוצאת לאוניברסיטה, שם היא לומדת את מדעי המחשב
וחולמת לעלות בעזרתם למסלול הזהב של היי-טק.
אנה
נכנסה בשערי האוניברסיטה, שם, ובעצם בכל ברלין הכירו את אנה ככוכבת מועדון ברלין
וכבחורה חכמה.
היא הייתה ידוע ביופי שלה וגם בעובדה שתמיד הייתה לבד. מלכה בלי מלך
היו אומרים עליה.
לאנה הייתה חברה אחת
ויחידה, שרק לה הייתה נפתחת-מוניק . מוניק הייתה בחורה צעירה, שהגיע מבית מבוסס
היטב מבחינה כלכלית, ולכן לימודים לא כ"כ העסיקו אותה. מוניק גרה במרכז העיר,
ממש ליד מקום עבודתה של אנה-מועדון ברלין, המועדון הטוב ביותר בברלין כולה.
כאשר
אנה נכנסה לבניין לימוד מדעי המחשב, כל המבטים הופנו אליה מלווים בקריצות,חיוכים
ושריקות מצד הבנים ובלחשושים מצד הבנות.
'אויש...'
היא חשבה לעצמה.
אנה
נכנסה לחדר מספר 324 שבו התקיימו ההרצאות על בניית התוכנה.
לאט
לאט החדר התחיל להתמלאות. ליד אנה התיישב בחור צעיר.
"בוקר
טוב אנה" הוא חייך אליה.
"בוקר
טוב" אנה ענתה וחייכה חיוך מזויף.
הבחור
רצה להגיד משהו אבל קול חזק השתיק אותו.
"בוקר
טוב כולם!!!" מר סטן המרצה ניכנס לחדר. "לפני שנתחיל, אנה תיגשי למשרד
שלי בשעה 2? בסדר?" הוא פנה לאנה.
"בוודאי"
היא ענתה לו.
***
השעה
הייתה חמישה לשתיים, אנה ניגשה לדלת משרדו של מר סטן והקישה בזהירות.
"כן!!"
היא שמעה את קולו. היא פתחה את הדלת ופסעה בזהירות לתוך החדר.
משרד
יפה ניגלה לעיניה, מר סטן ישב על כיסא עור מאחורי שולחן רחב. היא סגרה את הדלת
ונעמדה לידה.
"הוו
אנה! למה את עומדת? בואי שבי פה, יש לי בשורות משמחות עבורך". אמר מר סטן.
אנה
הודתה לו והתיישבה על הכיסא מול שולחנו.
"אנה,
הראתי את עבודת הסמסטר שעשית לאחרונה לחבר טוב שלי. שמו ג'וני קייס והוא איש מאד
חשוב ופעיל בתחום המחשבים כאן בגרמניה."
עיניה
של אנה התרחבו.
"הוא
נורא התלהב מהעבודה ומהעובדה שאת רק בשנה הראשונה ללימודים וכבר מבצעת עבודות ברמה
גבוה. בקיצור אנה יקירתי, הוא רוצה לקבוע איתך פגישה, אבל בינינו זה ראיון עבודה."
מר סטן סיים.
"יש!!!"
אנה פלטה צווחה והתחילה למחוא כפיים כמו ילדה קטנה. אך כעבור רגע השתתקה במבוכה.
סטן ציחקק והוסיף
"נתתי
לו את מספר הנייד שלך, הוא יצור איתך קשר בשעות הקרובות. בהצלחה יקירתי!"
"תודה,
תודה מר סטן!! עשיתה לי את היום!" היא אמרה וקמה ממקומה בהתרגשות.
היא
נפרדה ממנו ויצאה מהמשרד.
"יש!"
היא השמיעה צווחה כאשר יצאה מהאוניברסיטה.
היא
הוציאה את פלאפון הנייד שלה וחייגה למוניק.
"אנה?"
נישמע קול ישנוני.
"מוני?
מוניק קומי כבר! עוד מעט שלוש!" אנה אמרה.
"אנה
מתוקה, לעומתך אני מרשה לעצמי לנמנם קצת...מה את כ"כ שמחה? משהו מיוחד? פגשת
סוף סוף את בחור חלומותייך?"
"לא
מוני... קומי כבר, וקפצי אליי עכשיו... זה לא שיחה לפלאפון"
"טוב
בסדר... אבל למה אלייך? את לא באוניברסיטה?" מוניק שאלה
"לא
אני מחכה לאוטובוס..." ענתה אנה בהיסוס
"אני
באה עוד 5 ד'ק לאסוף אותך!"
"אויי
מוני איך אני אוהבת אותך בתור האחות הדואגת..." אנה וחייכה.
כעבור
זמן מה עצרה מול התחנה מכונית יגואר מפוארת.
"בואי
אנה כנסי!!" צעקה לה מוניק מהאוטו.
"איפה
הקאדילק?" שאלה אנה בהרמת גבה בעודה נכנסת למכונית.
"החליפו
לי..."ענתה לה מוניק בטבעיות.
'אוי
מוני שתהיה בריאה' אנה אמרה בליבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
bek girl