פרק 2
כאשר
הן נכנסו לביתה של אנה ריח מתוק מילא את גופן.
"שלום
בנות!" הופיעה מהמטבח אישה שמנמנה בעשות השישי לחייה. חיוך גדול נעים וחושף
שיניים בדיוק כמו של אנה מילא את פניה.
"היי
סבתא" "שלום גברת מורפיס" ענו לה הבנות בנימוס, כל אחת בדרכה.
"הגעתן
בדיוק בזמן, הכנתי עוגת תפוחים מהתפוחים בשדה" גברת מורפיס חייכה.
"כן..
מריחים את זה כמה רחובות מי כאן... אבל סבתא לא היה לך קשה? היינו עוזרות לך!"
"אויש
אנה מתוקה, באמת... אני אוהבת לעשות את זה.. אני לא עד כדי כך זקנה...בואו שבו
בנות הכנתי גם תה"
אנה
סיפרה להן את הבשורות הטובות על הראיון עבודה ובלי ששמו לב השמש התחילה לשקוע.
"טוב
אנה את צרכה ללכת לישון, יש לך היום עוד יום ארוך...ואני אלך הביתה... תודה גברת
מורפיס היה מאד טעים" מוניק חייכה, הודתה שוב ויצאה לכיוון מכוניתה שחנתה מול הבית.
"מוני!
תקפצי אליי היום לביקור!" צעקה לה אנה.
מוניק
חייכה במבט של 'כמובן' התניע את רכבה ונסעה לביתה.
"לכי
אנה, תנוחי קצת..." גברת מורפיס חייכה את החיוך המרגיעה שלה.
"תודה
סבתא... אני ינסה לחזור מחר יותר מוקדם.."
"זה
בסדר מתוקה, זה בסדר".
לפתע
נישמע צלצול הפלאפון של אנה, מספר לא מוכר, היא מיהרה לענות.
"הלו?"
היא ענתה, מקווה שזה ג'וני קייס.
"שלום!
מדברת אנה מורפיס?" היא שמעה קול של גבר.
"כן"
היא ענתה מהססת.
"מדבר
ג'וני קייס, אני מקווה שמר סטן עדכן אותך לגבי"
"אכן
כן, הוא אמר שתתקשר" אנה הרגישה הקלה.
"יופי!
תשמעי אני מאד התרשמתי מהעבודה שלך, ואני מאד אשמח לקבוע איתך פגישה כדי שאולי
נפתח כמה דלתות לגביי עתידך ,מה את אומרת?"
"זה
נישמע מצוין" אנה חייכה.
"מעולה!
אז המזכירה שלי כבר תעדכן אותך איפה מתי וכ'ו...סגרנו?"
"בוודאי,
תודה מר קייס" אנה חייכה.
"על לא דבר, ותקראי לי ג'וני. שיהיה לך ערב טוב"
"תודה
ג'וני, גם לך. להתראות" היא אמרה וניתקה.
היא
חייכה חיוך מסופק, ועלתה לחדרה. היא נשכבה
על המיטה.
לא עברה דקה והיא כבר הייתה שקועה בשינה עמוקה ומתוקה.
אנה
התעוררה בגלל שעון המעורר. היא מיהרה להשתיק אותו כדי שסבתא שלה לא תתעורר.
היא
פיהקה, קמה באי חשק וגררה את עצמה למקלחת. 'רב האנשים מסיימים בשעה הזאת את היום
ואני רק מתחילה'.
היא התקלחה, התלבשה, התאפרה, נעלה נעלי עקב,משהו שלא נהגה לעשות כאשר הייתה
יוצאת ללימודים, ויצאה למלון ברלין.
היא נהגה לעלות לגג שלו כל פעם
שהייתה בדרכה לעבודה, זאת אומרת כל ערב וערב. שם היא הייתה נרגעת ונזכרת בימים הרחוקים,
שבילתה עם הוריה.
הימים שתמו להם מזמן. היא עלתה לגג וכמנהגה נשענה על המעקה.
היא
הביטה על הירח הלבן ועצמה את עיניה, נותנת לרוח ללטף את פניה. "אני אוהבת
אותכם" היא לחשה בשקט.
"היי
את!"
אנה
הסתובבה בבהלה וראתה בחור, לבוש טרנינג שחור, משקפיים שכיסו את רב פרצופו , וכובע גרב שהסתיר את שיערו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
bek girl