היא
הובילה אותו למרכז הרחבה, קרוב לטום ואנה שרקדו בבועה שלהם כאילו אין מחר.
היא
התחילה להזיז את גופה וביל רק עמד והסתכל עליה בהרמת גבה.
"אני
לא רוקד!" הוא אמר בהחלטיות.
"היא
כרכה את ידיה סביב עורפו, שומרת על מרחק ביניהם.
"פשוט
תרקוד" היא חייכה אליו חיוך מתוק.
פרק 5
"מייק!!! סיימנו!" צעקה אנה
לעבר מנהלה.
"כל
הכבוד בנות! כל הכבוד אנה! דפקת היום הופעה! הנה כחי את הכסף ולכי לנוח, ניפגש
היום בלילה."
הוא
הושיט לאנה חפיסה של כסף.
"ועוד
משהו... אני ראיתי אותך אתמול רוקדת עם הטום הזה מטוקיו הוטל... רק רציתי להזהיר
אותך... הוא רודף שמלות.... ואני מפחד עלייך... אז תיזהרי.. טוב?"
"אתה
מכיר אותי, לא?....ביי מייק"
היא
חייכה אליו, ויצאה מהמועדון, בדרך הכ"כ מוכרת לכיוון ביתה.
היא
הלכה לאט בעודה סופרת את הכסף, מחשבות רבות הציפו אותה.
אחרי
שסיימה, היא חייכה והכניסה את הכסף לתיק. 'לילה מוצלח'.
"מישהו
בבית?" צעקה אנה שנכנסה לביתה אחרי הלימודים.
"תמיד
יש מישהו בבית הזה אנה חמודה " סבתא שלה נכנסה לחדר עם ספר פתוח ביד.
"היה
לי לילה מוצלח...אז תתלבשי! אנחנו הולכות לפודינק" אנה אמרה בחגיגיות, עם חיוך גדול.
"אוי
אנה! אני אשמח! את יודעת שזה הבית קפה האהוב עליי... בדיוק רציתי לדבר איתך על כמה
נושאים..."
כעבור
רבע שעה הן יצאו מהבית לכיוון רחוב ראשי קרוב כדי לתפוס מונית.
כאשר
הן נכנסו לבית הקפה, גבר כבן 50 קיבל אותן עם זרועות פתוחות.
"הווו...בנות
משפחת מורפיס! אנה ועמליה! מזמן לא התראנו! מה שלומכן?" הוא שאל לאחר חיבוק קצר
עם שניהן.
"הכל
כרגיל ברנדון, ומה שלומך?" ענתה לו גברת מורפיס.
"שלומי
טוב, תודה עמליה. לפנות לכן פינה שקטה?" הוא שאל בחיוך.
"אנחנו
מאד נשמח. תודה ברנדון" אמרה עמליה כאשר היא ואנה הלכו אחריו לכיוון פינה
שקטה בבית הקפה, הפינה הקבועה, שבה נהגו בימים עברו להתכנס בני משפחת מורפיס.
עמליה
ואנה התיישבו בשולחן ובלי לעיין בתפריט הזמינו שתי חתיכות של עוגת שוקולד עם קצפת ושתי ספלי שוקו חם עם פצפוצי שוקולד.
לפתע
ניגש לשולחנן בחור צעיר עם שיער שחור ועגיל באף. תחושת זילזול מילאה את אנה, אבל
היא ניסתה להסתיר זאת.
"היי
תגידי את לא האנה ממועדון ברלין?" הוא פנה לאנה.
"כן
זאת אני" היא ניסתה לחייך.
"הבית
של חבר שלי ריק היום, מתכננים מסיבה.מתחשק לך אולי לבוא איתי לשם?"
הוא
שאל אותה.
"אני
מצטערת... למען האמת אני עובדת היום, כמו תמיד" היא ענתה את המשפט המתורגל. הבחור חייך חיוך מאוכזב והלך.
"איך
אני שונאת את זה..."סיננה אנה בשקט בעודה משחקת בשאריות העוגה.
"מה
את שונאת?" שאלה אותה עמליה שצפתה במתרחש מהצד.
"
'את לא האנה ממועדון ברלין?' " אנה חיכתה את הבחור.
"מה
אני חפץ? מאיפה אתה מכיר אותי בכלל? רק בגלל שאני ה'אנה ממועדון ברלין' אתה מזמין
אותי לצאת?"
"אין
מה לעשות אנה...גם אצלי היה אותו מצב... כמובן שבגלל התקופה הכללים של העולם הצעיר
היו קצת שונים.
הייתי בדיוק כמוך, עד שיום אחד פגשתי בפארק את סבא שלך, והוא גרם
לי להרגיש שהוא אוהב אותי בגלל מה שאני, ולא בגלל איך שאני ניראת."
"כן
סבתא...את צודקת...כל הבחורים שאני מכירה תמיד מתייחסים אליי כאל אנה ממועדון
ברלין, לא כאל אנה האמיתית."
"אל
תדאגי אנה... יבוא יום ואת תפגשי מישהו כזה" סבתא שלה חייכה והכניסה עוד
חתיכת עוגה לפה.
'אולי
כבר פגשתי' חלפה במוחה מחשבה והיא נזכרה באותו בחור מהגג.
הייתה
זאת שעת אחר הצהריים, הבנים אכלו ארוחת בוקר מאד מאוחרת בחדר האוכל של המלון.
כולם
דיברו וצחקו, רק טום שיחק עם האוכל ושתק.
"
מה קרה טומי? לא הצלחתה לסיים את הלילה כמו שצריך?" גיאורג פנה לטום בקול
מתגרה.
"לא
גיאורג יקירי, בניגוד אלייך הבאתי לחדר בחורה, לא גברים" מיהר טום לענות
לגיאורג.
"אני
לא ראיתי שבחורה יצאה מהחדר שלך היום בבוקר" גיאורג המשיך.
טום
לא ענה.
"גמאני
לא ראיתי" לחש ביל לטום.
טום
הסתכל על ביל במבט ריק , קם מהכיסא ופנה
לעבר המעליות.
כל
הלהקה והצוות צפו בו מתרחק כשאת פרצופם מעטרים מבטים שואלים.
לדעתי זה פרק קצת יבש...
בכל מקרה תודה רבה על התגובות
בפרק הקודם.
33>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
bek girl