זאת לא דיאטה,זאת דרך חיים.

אני חושבת שאני לא יעדכן עוד את הבלוג, כי אין לי זמן, סוף שנה עם המון לחצים!!
אז..לסיום אני רוצה לשים קטע על אנה מתוך הבלוג הזה:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=293803

הוא אולי קצת ארוך,אבל באמת,שווה לקרוא אותו,קראתי אותו המון פעמים וכל פעם הוא צימרר אותי מחדש..

פשוט תקראו:

יש לי מודעות נורא גדולה לאנורקסיה.

אני יודעתת את כל התסמינים של זה.

והתוצאה..?
היא לא שווה!

אני יגרום לעצמי כל כך הרבה סבל נפשי ופיזי והכללל רק בשביל להיות מקל סנוקר בלי תחת בלי ציצי, בלי שומדבר מושך.

להיות חיוורת ולהראות חולה.

זו מחלה. כןןןן אנה היא מחלה, לא היה לא דרך חיים!

אני כמעטט הצלחתי להשתכנעע, כמעט נהייתי אנה.

אבל תפסתי את עצמי בידיים. אני לא אהיה אנה. NEVER

אתן פשוט לא מבינות כמה נזק אתןן עושות לעצמכן.

אתןן חושבות עלל עכשיו, על הגיל הזה, שאתן רוצות להיות רזות וחטובות.

אבל מ יהיה אחר כך?

את תמשיכו עם אנה המפגרת הזה, ואתן תתעלפו, הציפורניים לא יגדלו, השיער ינשר, המחזור יפסק!

מה זה שווה בכלל1?!?!?!

אין מחזור=אין ילדים!!

כאילו פאקקק...מי לא רוצה ללדת ילדים?!?!

ציפורנייםם לא צומחותת שזה מגעיל, וגם מה שכבר צומח, נשבר בקלות.

השיער נושר....מה יפה שיער מדוללל דק ולא מטופח.

אתן לא מבינות את המשמעות של האוכל בחיים.

אנחנו לא אוכלים לשם הנאה!! אלה כדיי להיות בריאים, הגף זקוק לזה!!!

מי רוצה להיות חלשה, עייפה, ללא מצב רוח...

ותדעו, שהאנה משפיעה גם על המון תחומים אחרים.

הלימודים לדוגמא... האוכל עוזר לנו להתרכז בשיעורים.

עד כמה שזה נשמעע דפוק, אבל זה נכון. עשו על זה מחקר.

ההצלחה שלך תלוייה בזה....את תהיי עייפה, חלשה, ללא מצב רוח,

איך אפשרל התרכז ככה בשיעור שבמהלכו את בטח מחשבת את הקלריות שאכלת?!?!

אני לא מבינה את זה..

מה יפהה במראה חולניי חיווור עייףף..שלד....לבןן מגעילל איכסעע...

זה מגעיל.

זה מצמרר..

מעבר לנזק הגופני, זה נזק נפשי.

מי שחולה באנה, מדברת מתוך אנה.

 כאילו אנה השתלטה עליה והיא אומרת דבריםםם לא הגיוניים לא נכונים שאפילו לא מתאימים למישהי.

אחריי שצמים הרבה זמן, הגוףף דוחה אוכל, כל אוכל שנכנס לגוף, ישר מקבלים בחילות ומתחילים להקיא .

זה משבש את כל המערכתת של הגוף.

אני לא שמעתיי בן, שאומר שזה יפה להיותתתת אנה.

רזה זה יפה אני לא יגיד שלא.

אבל בטוב טעם!!

אני קראתי פע בלוגים של בנות, ששוקלות איזה 42 והן בנות 17 והןן קוראות לעצמןן שמנות!! כאילו וואט דה פאקקקקקקקקק?!!!!

המחלה, גורמת לבנות האלה לשנוא את עצמן. הן חושבות שכשהןן יגיעו ל''משקל היעד' שלהן,, הן יאהבו את עצמן וזה יהיה מושלם...

כשמשקל היעעד הוא 35, והגעת אליו, אני לא חושבת שאת יכולה לאהוב את עצמך...אני לא חושבת שבכלל תחיי במשקל כזה.וגם אם תחיי..לא  נראה לי שזה נקרא חיים בכלל.

אני שמתי לב, שככל שהן יורדותת במשקל  הן יותר שונאות את עצמן.

אף פעם זה לא מספיק להן...הן מפחדות שאנה\מיה תתתאכזב.

זה כאילו שהמציאו לעצמן חברה דמיונית. יותר נכון אלה.

הן מתחייסות לאנה\מיה כאילו היא האלוהים שלהם. לא מקשיבות להורים למורים, פסיכולוגים, או כל גוף אחר שמנסה לעזור.

כשהן יורדות במשקלל, הןן שמחותת לכמה רגעים אבל לאחר מכן, הןן מפסיקות את השמחה שלהן ומתעסקות באיך לרדת עוד כמה קילוגרמים.

ישכאלה, שכשהן כבר רוצותת להפסיק ולחזור לאכול, הן לא יכולות.

את כבר לא בוחרת אם לאכול או לא..! הגוף שלך פשוט כבר לא מקבל אוכל.

אולי בהתחלה, אנה היא נורא מספקתת ומפתה.

את צמה יומיים והופ רזית באיזה 2 קילו...את אומרת לעצמךך שאת עדיין לא רזה מספיק ומחליטה לצום עוד יום אחד..ועוד אחד ועוד אחד..ופתאום, את יוצרת לעצמךך משקל יעד ואנה, הופכת להיות דרך החיים שלך.

אולי בהתחלה את מרגישה סחרחורות קלות, חולשה..את בטוחה שזה לא מזיק.

אבל כשנכנסים לזה זה רק מחמיר ומזיק יותר.

זה כמו סמים. אי אפשר לצאת מזה.

וגם אם יצאת מזה, תמיד תיהיה לך שריטה בראש. תמיד תפחדי מאוכל.

אני רצינית, הבנות האלה פשוט מפחדות מאוכל. הן יודעות שכל פעם שיכניסו משהו לפהה המספרים יעלו.

אני ממש עשיתי חקר על הבנות האלה.

רוב הבנות, עושות את זה כי "כולן רזותת ורק אני לא.." או כי רזה זה יפהה ובלה בלה בלה..

יש לציין שיש הרבה בלוגים בטבעת פרו-אנה, שמעודדדים בנותתת להיות אנה!

אני כמעט הייתי שם. אבל אני חזקה.

וחוצמזה אני לא חושבת שזה יפה. אני אוהבת לאכול וגאה בזה=]

אני חושבת, שצריך לאכול. לא לבלוס, אבל לאכול בכמויות קטנות, לעשות קצת ספורט וזהו.

זה מספיק. ככה גם שומרים על תיאבון בריא וגם ניראים מצוין.

זה שיטה יותר ארוכה..אבלל הדרךך הארוכה היא הבטוחה..

אני גם שמתי לב שהבנות שחולות באנה, הןן כאילו רוצות לאתגר את עצמן.

"בוא נראה אם אני יצליח לא לאכול יומיים..יש הצלחתיי!! יש לי כח רצון"

לא לאכול אולי זה הדרך היותר קלהה..

אני לא אומרת שזה קל..

אבל, לדוגמא אם תסדרי לעצמך תפריט מגוון ובריא, ותנסי לעמוד בו, זה יהיה אתגר גדול יותר, מספק יותר, ומשביע יותר.

הבנות האלה, כאילו מנסות להוכיח לעצמן, משהו.

כאילו להוכיח, אני שולטת במצב, אני יכולה לשלוט בגוף שלי, במשקל שלי וברצון שלי לאכול.

אלה אולי בנות שאיבדו את השליטהה בדברים אחרים בחייהן, ועכשיו מצאו משהו שהן יכולות לשלוט בו.

לפות ככה נראה להן.

כי כשהמחלה בשלבים יותרר מאוחרים, היא שולטתת בגוףף ולא הגוף שולט בה.

אני קראתי כל כךך הרבה תגובות כמו: "שרוטהה פוסתמההה צומי.. "

"את הורסת לעצמך את החייםםם" וכל מיני כאלה.

אבל אנשים לא מבינים.

שזה פשוט מחלה נפשית. זה יותר מחלה נפשית משר מחלה פיזית.

הכל מתחיל מהראש.

כשהבחורה תחליט שהיא רוצה להפסיק, רק אז היא תפסיק. פסיכולוגים רופאים אחים חברים הורים מורים.. אףף אחד לא יצליח לעשות את השינוי.

הכל מתחיל ונגמר בחולהה.

אני לא כותבת את הפוסט הזה כדיי לשקם את כל הבנות שחולות באנה, אני כותבת אותו כדיי שכאלה שרוצים להיות אנה, יחשבו טוב טוב לפניי שהם עושים זאת.

כמוני למשל.

וכל אלה שחולת באנה, רק מכחישות..אתןן חיות בהכחשה, בשקר אחד גדול.

אתןן משכנעות את עצמכןן שזו דרך חיים ול מחלה. וזה כןןן מחלה. תתרגלו לזה. אנה הייא מחלה. ומחלה אמורים לרפא.

בקיצור,

סיימתי את כל מה שהיה לי לומר על אנה.

אני חושבת שזה טירוף שמשתלט על הרבה אנשים. בנות בעיקר.

וזה לא משנה איזה גיל\עיר\ארץ\מוצא זה לא קשור.

מחלה תוקפת את כולם

כולם רוצים להיות רזים.

כאילו שזה כל כך יפה.

אנה..

כזאת שטחית. כזאת סתמית. כזאת מגעילה. מצמררת. זוועתית.פשוט אנה.