לא כמו כולם

"הוא גובר עליי..מבעיר את תחושותיי , עוטף אותי בשלווה ושקט, אך עם זאת גורם לי לרצות לצעוק"!

היא אמרה ונאנחה... אנחת נשיפה רעבה הכמהה לעוד ועוד. שוברת חוקים, גורמת לעולם להסתובב על ציר מחשבתה והיא אמרה: "יש לי מקום בלב נכון?" בידיעה לא ידיעה היא הייתה חייבת לזרוק את המשפט.

ולמה? כי תחושותיה גברו עליה , בכול נשיקה רצתה עוד ועוד, בכול חיבוק לא רצתה לעזוב, בכול נשימה, נשמה עוד אחת ארוכה... נחושה. בטוחה בעצמה ,חזקה יותר , היא צועדת למקום אחר, נותנת לתחושות המדהימות לסחוף אותה, נמשכת בחבלי הלב אל הבטן מעלה, מטה,מתהפכת וחוזרת.

אותו חיוך ,שלו,שלה..ושקט......

 עיניים מביטות,נוגעות לא נוגעות, שומרות בבועה כחולה את התחושה המרגיעה והמתפרצת בו זמנית.

מה הרגישה באותו הזמן....מתמסרת, הולכת ולא נאבקת בדחפיה המניעים אותה, היא שלמה, רגועה, צחה ולוחשת בשקט בשקט את אהבתה.