לא כמו כולם

כול פעם שאני נכנסת לבלוג הזה אני מרגישה לגמרי אחרת .. וזה משגע אותי... הייתי רוצה להיות קצת משועממת ...

היום קשה לי ... המחשבות הורגות אותי.. ואני נחלשת פיזית... אני מעמיסה על עצמי יותר מידי ואני לא מרגישה שאני פוגעת בעצמי.. אבל קשה לי ... ולא נראה לי שיהיה לזה סוף... היום נזכרתי בכול מה שעבר עליי מאז שלינוי כבר לא איתי .. והבנתי שחל באישיות שלי שינוי עצום ... אני לא יודעת אם זה לא היה קורה עם היא הייתה פה עכשיו איתי אבל הייתי נותנת הכול רק בשביל לחבק אותה עוד פעם אחת בזרועותיי... אולי היא הייתה נותנת לי את הכוח שלו אני זקוקה ..

אף אחד לא עושה עם הרגשות שלי "חסד" בוא נקרא לזה ככה.. אני הולכת כול כך לקרון מאושר ביום שיהיה לי בית משלי ואני שוב אוכל לחיות בפרטיות שכול אחד זקוק לה...

אני מקווה שהמכתב הבא שלי לבלוג יהיה אותו אחד שבו אני אכתוב מתוך חיוך..