אז זה קורה.
לא האמנתי שיגיע הרגע, אבל זה קורה. ממש עוד מספר ימים.
ב21.4.2008 נכתב הפוסט הראשון בבלוג הזה, זאת אומרת שהאפריל הקרוב הבלוג הזה היה חוגג עשור.
עשור של ככתיבה, אהבה, אכזבה, שנאה, אושר,כאב, עצב ומה לא.
לא האמנתי שאכתוב אי פעם בבלוג הזה אותי. גם ציינתי את זה בפוסט ההוא, אך נראה שזה בלתי נמנע.
קודם כל אתחיל בתודה גדולה, לבלוג, למקום, לאנשים.
הכרתי בעולם הבלוגספירה אנשים מדהימים, מיוחדים, אנשים שלא אשכח לעולם.
כבר כמעט חודש שאני חושבת על הרגע הזה, בו אקליד מילים ממני, לא שירה, לא שירים
בכל פעם שחשבתי על זה הרגשתי בעיטה פינימית אי שם מאיזור הקישקעס שלי ופשוט לא הייתי מסוגלת, אבל הרגע הגיע.
עשור מהחיים שלי נכתב בין דפי אינטרנט אלו שממש עוד שניה הולכים להעלם.
אבל החלטתי שאני עדיין פה.
אז כמובן שאמשיך לכתוב, זה לא ישתנה, עדיין אכתוב בשבילי. זה תמיד היה בשבילי.
לקוראים הבודדים והיקרים שלי,
תמיד תוכלו לקרוא עוד ממני אם תבחרו.
אני נמצאת במייל שם בצד, לעצלנים - [email protected]
אם תרצו כתבו לי למייל ואשלח לכם אישית הודעה בכל פעם שהמוזה תנחת עלי.
אוהבת אתכם המון ודומעת לסיומה של התקופה המדהימה הזאת.
אני הייתי שייקספירית,
תודה לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: