לא מעניין פה, באמת שלא :)

בוא נשרטט לנו את החיים בעיפרון.
עליות ומורדות וזוויות ועיגולים ופרסות. זה בעיפרון, תמיד אפשר למחוק.
ואני, אני דווקא הייתי רוצה שיהיה בינינו יותר מזה. יותר משתיקות מעצבנות ונבטים של מחשבות שלא יצמחו לעולם. שתיקות שמסתכמות בעיקר בי משחקת בקצוות שיער סוררת ובוהה בעיניים שלך בצורת שקד שזוהרות יותר מהלילה, שבוהות בי חזרה, מלאות באותן מילים עצורות שגם אני מונעת מעצמי להגיד. הייתי רוצה שנוכל להגיד אחד לשני משהו שהוא קצת מעבר לכלום.
אני אסיט את השיער הסורר אחורנית, ואת תחזיר אותו קדימה. את נראית ככה אנושית יותר.
אני אגחך. מעולם לא חשבתי שאני אנושית.
ואז אני לוקחת מכחול ומנסה לצייר את קווי מתארך, וזה נראה כאילו שזה לוקח נצח, והנה כבר סיימתי ולא הרגשתי שעבר נצח בכלל, כי אתה אמרת שנהיה יחד לנצח וזה עבר ממש מהר.

'אפילו אם כל אחד מאיתנו היה בוחר דרך אחרת, בטח היינו יותר יחד ממה שאנחנו עכשיו'.

[אין לקטע שום קשר אליי. אפילו להפך. אבל זה כבר פוסט אחר].