חומר למחשבה

אני לא הולכת לתת נושא מגובש, דעה מגובשת, הצעות לחיים מוסריים וטובים יותר.

כל מה שיש לי להציע היום הוא בלבול ואובדן עצות.

אבל אני הולכת להתחיל מההתחלה.

אני אזרחית של מדינת ישראל. כל מי שנמצא כאן, וגם הרבה בחו"ל, יודעים שיש פה הרבה בעיות. צבאיות, כלכליות, חברתיות. לא חסר. בתוך כל זה יש הרבה עניינים שאני נחשפת אליהם בתור מישהי מעורבת חברתית-נושא הכיבוש, למשל.

כמו שכבר צוין כאן, אין לי דעה מגובשת. אני מושפעת מכל מיני כיוונים שונים. ובכל זאת, אני מנסה להישאר אובייקטיבית, לא "להיסחף", לא לתת לרגשות שלי להתבלבל עם הדעות שלי, לא לתת לחברים ולמשפחה את הכוח להתעסק לי עם המוח. אבל כשאני מנסה לברר משהו, אוטומטית אני נתקלת במחסום. "אל תיסחפי" "את סתם מאמצת דעות של אחרים" "היא ערמומית, היא מסווה את הדברים שלה כשאלות אבל אל תתני לה להטעות אותך.." [אישית אני חושבת שהציטוט האחרון פשוט מקסים, לא כך?] "אל תעשי לי את זה, אל תתגייסי" ויש גם אנשים שלא מתכוונים להטות אותי אבל מפעילים עלי לחץ חברתי סביל, בלי כוונה. עכשיו, לאן אני חותרת עם כל זה? לחופש הדעה. אין לי ממש את היכולת לחפש את האמת הפנימית שלי במצב שבו אני תקועה בין שני קטבים מנוגדים. אין לי את היכולת להביט דרך עיניים נקיות במצב, שגם ככה הוא מסובך ומפותל לאין שיעור, ובטוח שאני לא מבינה אותו במלואו.

ובכלל, גם במנותק מנושא הצבא, ההורים שלי מנסים להפעיל עלי בכוח את זווית הראייה שלהם. הם רק דוחפים אותי רחוק מהם כמובן. כשאמא שלי לא מוכנה לשלם כמה שקלים מסכנים בשביל שקית ידידותית לסביבה רק כי היא התעצבנה על המחיר של מוצר כלשהו זה מעצבן אותי. גם התשובה שלה "אנחנו מכבדים תמיד דעות של אחרים, כל אחד ידאג לעצמו" מעצבנת נורא. ומי ידאג לכוכב הלכת הגווע שלנו כשכל יומיים עוברות בבית שלי 30 שקיות פלסטיק? השכנים? למה צריך תמיד לכבד דעות של אחרים? דעות זה דבר שמשתנה ואם אפשר לתת למישהי פרספקטיבה אחרת, מה פסול בזה? וכשאני קוראת ספר כלשהו אבא שלי רק מסתכל על הכותרת ["התעוררות לפעולה ישירה", באמת כותרת בומבסטית] ומחליט שהוא קורא אותו גם, כדי לבדוק אם הוא "קיצוני מידי" ולתת לי "פרספטיבה אחרת". זה ממש נותן לי הרגשה של "אוקיי, את קטנה מכדי לחשוב לבד, בואי ואני אאכיל אותך בדעות שלי, בדעות הנכונות".וזה מכעיס. ההרגשה הזאת שאני צריכה להיזהר בכל מה שאני מוציאה מהפה, שאני צריכה לשמור לעצמי את המחשבות שלי, שאין לי איפה לברר מה אני חושבת. ותמיד קופצים למסקנות. חבריי ה"קיצוניים" מניחים שאני בדעתם. כך גם ההורים והחברות ה"נורמטיביות" שלי. וכולם\ן [כמעט] נותנים\ות לי את ההרגשה שמנסים להתעסק לי עם המוח.

ולפעמים אני פשוט מפחדת להביע את עצמי.

עכשיו אני הולכת למחוק פוסטים ישנים שלא תואמים את דעותי הנוכחיות, שלא יהיו בלבולים.

ליהי.

כתבתי את זה לפאנזין שתכננתי להוציא אבל זה לא יצא לפועל...סתם קטע קצר חביב וקליל, לא יימצאו הרבה כאלה פה  אז הנה-

טלוויזיה

הטלוויזיה נמצאת בחיים של כמעט כל אחד ואחת מאיתנו. רואים יותר, רואות פחות, בסופו של דבר מעטים הא\נשים שלא בוהים במסך בשלב כזה או אחר. חשבתם\ן פעם למה אנחנו בכלל צופים\ות בטלוויזיה? מה היא נותנת לנו בעצם?

ובכן, הסיבה העיקרית לצפייה בטלוויזיה לדעתי היא ה-*טמטמטמטם* שעמום. סתם דרך להעביר את הזמן כשלכאורה אין משהו יותר טוב לעשות. אישית, אני לא חושבת שהיא עוזרת במיוחד. רֹב התכנים המוצגים בטלוויזיה הם משעממים, צפויים, וחוזרים על עצמם בלי סוף. למעשה, לדעתי הטלוויזיה פשוט משעממת אותנו יותר. במקום לצאת, לפגוש חברים\ות, להכין איזה משהו נחמד, לנגן, לשחק דוקים, או אפילו סתם לאכול...יש טלוויזיה.

ומילא, אם היא הייתה תורמת לנו. אבל כמו שכבר ציינתי, מעטים התכנים בטלוויזיה ש[תסלחו-לי-על-הבוטות]שווים יריקה. מה יש בה בכלל? תוכניות ריאליטי [שממש מייצגות את המציאות...], סיטקומים צפויים וממוחזרים, טלנובלות סוחטות דמעות [הו לא! הוא בגד באשתו עם אחותה התאומה שהיא בעצם גבר! אולי הוא הומו??], והשיא-פרסומות שמוכרות מלא שטויות בין לבין [כן! באמת רציתי מדחום-רדיו! רק 99999.99 ש"ח!].

בנוסף, הטלוויזיה מעוותת את תפיסת המציאות שלנו בכך שהיא מציגה רק אנשים "יפים", שבדר"כ גם לובשים את "האופנה האחרונה". היא מדביקה תוויות ויוצרת מודלים נלעגים. האלימות שמוצגת בה לרׁב גורמת לאדישות לסבל, למחשבה ש"מכות זה מאגניב" ומעוררת השראה חולנית בכל מיני אנשים מעורערים. גם החדשות לכאורה בטלוויזיה לא תמיד משקפות את המציאות. המציאות היחידה שתמצאו בטלוויזיה היא של אלה שמנהלים אותה, ושל אלה שמנהלים אותם. הטלוויזיה משוחדת [כמו כל דבר אחר כמעט בעולם המקסים הזה שלנו] לטובת אלה עם הכסף. ולהם יש אינטרסים. והתוצאה היא שאנחנו רואים\ות מה שהם רוצים שנראה.

לסיכום-יש טלוויזיה משובחת. באמת. פשוט לא הרבה ממנה. מומלץ לדעתי להוריד מינונים אם אתם\ן צופים\ות כבדים\ות ולהחליף את הטלוויזיה במשהו אחר שיעשה לכם\ן טוב, לפתוח בערוצים הפחות- נחשקים, ולחפש את הפנינים שבתוך כל הזבל [אני לא מדברת על העונה החדשה של האח הגדול!]. אה, ודוקומנטרי זו לא מילה גסה. זה לא חייב להיות משעמם או מגעיל כמו שזה נשמע. בסוף אולי אפילו תלמדו איזה משהו מהטלוויזיה.

איזו תמונה מפחידה. מוחעאחעחאחעחא!

ליהי.

לא נראה לי שכתבתי על זה עדיין. תקנו אותי אם אני טועה.

רציתי לדבר קצת על מודעות צרכנית. מודעות צרכנית לאו דווקא אומרת לצרוך פחות אלא לצרוך חכם. השאלה המתבקשת היא מה זאת אומרת לצרוך חכם? מה לקנות ומה לא? אישית, אני חושבת שמעבר ללא לקנות שטויות שאין בהן צורך [למשל לחברה שלי יש מכשיר שכל מטרתו היא להרתיח ביצה] או לקנות בכמויות מופרזות [אתם לא צריכים אריזה ענקית רק כי היא באותו מחיר כמו האריזה הקטנה. באמת.] כדאי גם לקנות מוצרים שלא היה כרוך סבל בייצורם.

מתוך היכרות איתי [ואני מניחה שמי שיקרא פה מכיר אותי] אפשר להבין שאני מתכוונת למוצרים טבעוניים, שלא מופקים מבע"ח והפרשותיהם. כמובן שכן. אולם! יש עוד. יש מוצרים שהחברות שמפיקות אותן מעסיקות אנשים בתנאים מחפירים ובשכר זעום על מנת כמובן, למקסם רווחים. יש מוצרים שעל מנת לייצרם נעשתה פגיעה בכדוה"א [שוב כנראה בשם הגדלת הרווח וצמצום ההוצאות]. האם הדברים האלה בסדר? ברור שלא. האם אנחנו מכירים חברות שמתנהגות ככה? גם לא. למה? טוב, חברות לא בדיוק מפרסמות ברבים "אנחנו מעסיקים ילדים מורעבים בשכר עלוב למשך כמה שעות שאפשר כדי שנוכל להרוויח עוד טיפה לכיסים השמנים ממילא שלנו" וזה לא נכנס לתודעה הציבורית. גם החלופות יחסית מינימליסטיות וקשות להשגה אבל על כך אני ארחיב בהמשך. יש גם הרבה פעמים פרסומות על מוצרים שהם לכאורה "אקולוגיים" "טבעיים" או "אורגניים". תבדקו טוב-טוב את רשימת הרכיבים לפני שאתם קונים מה שכתוב על האריזה. גם הרבה פעמים מה שכתוב הוא גיבוב של שטויות. [דוגמה לדבר דבילי שכתוב על אריזה-תפוצ'יפס עם שמן זית, נכתב מקדימה "חטיף תפוחי אדמה טבעיים". יש תפו"א לא טבעיים?]

הטרנד עכשיו הוא בריאות? אקולוגיה? אורגני? זה מה שינסו למכור לכם. זה לא אומר בהכרח שהמוצרים טובים יותר, מבחינת האיכות והן מבחינת מידת הפגיעה שלהם. המטרה תמיד היא לעשות עוד רווח. איפה שניתן לעגל פינות פינות יעוגלו. אז איך אפשר להחליף מוצרים פוגעניים ואיך אפשר להימנע מהם?

טוב, במוצרים שנוסו על בע"ח למשל יש את סמל הארנב על מוצרים שלא נוסו על חיות, ידועות החברות אשר מנסות על בע"ח [ואשר משתמשות במרכיבים מן החי], ולא קשה להחליף מוצר פוגעני במוצר מוסרי.  מדריך PETA לצרכן המוסרי [למרות שאני שונאת את PETA] האגודה הישראלית נגד ניסויים בבע"ח כאן אפשר למצוא מידע על הנושא ומדריך הקוסמטיקה של האגודה הנ"ל בנוסף תמיד אפשר לברר דרך האינטרנט, חברים אכפתיים [כמוני], או דרך פורום כלשהו לזכויות בע"ח.

בנושא הסביבתי-סוציאלי קצת יותר קשה למצוא את המוצרים הלא-פוגעניים, אבל קיימים תחליפים בשוק. מוצרים אשר נקראים מוצרי סחר הוגן, שבמקום לדאוג רק לאינטרסים הכלכליים של המשווקים דואגת לשכר הוגן לתנאים הוגנים ולשוויון של היצרנים ומצמצמת את המתווכים בין הצרכן ליצרן ושמה דגש גם על שמירה על איכות הסביבה. ארגון "פעולה ירוקה" לשינוי חברתי-סביבתי מתעסק בנושא של מוצרי "סחר הוגן" [כרגע האתר שלו לא עובד משום מה לכן אין קישור, סליחה] אז הנה כפיצוי כתבה קטנה על סחר הוגן בישראל אשר מזכיר את רשת בתי הקפה "אילן'ס" אשר משווקת קפה מסחר הוגן, למשל.

וידוי קטן וסיכום:

זה קשה ומעיק לפעמים, לדאוג לדברים הללו. גם לי לא תמיד נעים לנדנד להורים שיזכרו לקנות את הסבון עם הסמל של הארנבת, שיקנו לכלב אוכל צמחוני לכלבים, לזכור בעצמי לא להפריז בדברים שאני לא צריכה וכו'. הרעיון הכללי מובן. אבל צריך להבין שהכסף שלנו מגיע לאנשהו, וכדאי לדאוג שהוא יגיע לגורמים הנכונים. לא תאגידים שמתעשרים על חשבון החלשים, לא לחברות שמנצלות ומתעללות בבע"ח. יש תחליפים. איפה שאפשר, כדאי ורצוי ביותר לעשות. תמונה קטנה לסיום [איך אפשר בלי]

ליהי.

נ.ב.-

אם אני חוזרת טיפה על עצמי, לא נורא. אני משתדלת שלא אבל הנושאים סה"כ לא משתנים כ"כ. זה שווה קריאה בכל מקרה