הסוף:
"ביל!!קום!" צעק טום "עוד שעה חדר אוכל נסגר!",ביל פקח עין אחת התמתח והתיישב במיטתו זהו עוד בוקר של עבודה כשה שכבר,למרות שניסה להדחיק את הרגש הזה,נמאסה על ביל
כל בוקר טום מעיר אותו בבית המלון לארוחת הבוקר שבה הוא בקושי אוכל ואז הריצה המטורפת לחדר להתארגן לחזרה\צילומים או רעיון ואז בסוף היום נופלים על המיטה ונרדמים או שבכלל יש להם הופעה וזה אומר קושי גדול יותר להתעורר בבוקר.
ביל חיי ככה כבר המון זמן הוא כבר לא זוכר מתי הוא התחיל,הוא עבר הרבה תקופות.
"ביל!!קום!" צעק טום שוב,ביל התרומם ממיטתו והלך בצעד כושל לחדר האמבטיה במראה הוא ראה איש בן 20 עם שיער שחור ערוך שמגיע לו כבר עד המותניים ששזורים בו פסים כחולים וירוקים,ביל צחצח שיניים והתעפר קצת,הוא ניגש לארון ובחר בגדים שחורים כרגיל.
הוא ירד לחדר אוכל ושם את משקפיי השמש שלו על פניו,
ושוב עוד יום שבו כלום לא השתנה.
בערב כשביל שכב במיטה הוא החליט שאין שום טעם לחיים שלו.
הוא עלה לגג בית המלון נעמד על קצה הגג והביט כלפי מטה,הוא נשם נשימה אחרונה,דמעה בודדת חמקה מעינו וקפץ..
טום הרגיש כל היום שמשהו לא בסדר עצל מיל אבל הוא לא ידע מה
הייתה לו הרגשה רעה באותו יום והוא החליט ללכת לטייל על גג המלון,הוא ראה דמות שחורה מטושטשת עומדת על קצה הגג וליפני שהספיק להגיד משהו היא קפצה,הוא הרגיש דחף לרדת למטה וכאשר הוא היה כבר למרגלות האזור שבו הדמות קפצה הוא ראה את פניה,זה היה ביל,טום הרגיש כאילו משהו נשבר עצלו משהו נלקח ממנו הוא ידע מה,אחיו החצי השני שלו הלך,הוא בכה כמו שלא בכה אף פעם אנשים התחילו להתקבץ סביבו וסביב גופתו של ביל,חלקם התקשרו לבית החולים ולמשטרה
אבל טום ידע שזה הסוף,הוא הרגיש יד על כתפו ושמע את קולו של ביל "טום,טוב לי אכשיו תמשיך לחיות ,תפסיק עם הסטוצים,תתאהב,תוליד ילדים" ואז דמותו של ביל התפוגגה הוא הלך למקום טוב היותר,למקום שטום לא שם.
תגיבו???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אבישג ורינה הכותבות