אני כולי חיוורת, החדר שלי מבולגן, והתיק שלי מלא מטישו ורוד, (שאמור להריח בריח תות, אבל איכשו לאחר שפתחת את האריזה ואחרי הסניף הראשון, כל הריח תות נעלם) שהתמלא במהלך השבוע ואני פשוט מתעצלת להוציא את כולו החוצה הישר לתוך הפח, וככה זה כבר כמה ימים.

המוח שלי מלא במספרים, ופעולות חשבון.

ואני חושבת, שעכשיו אני מעולם לא שנאתי מתיטמתיקה כמו עכשיו.

המורה שלנו, חשב לענג אותנו ב40 תרגילים מזוינים משאלון 007, ברמה של בגרות, ואני עם כל שכבת הבגדים שעליי, יושבת מ5 בצוהרים ועד עכשיו בערך ורק עושה מטימתיקה מחורבת.

אני מרגישה פתאום שיש לי כ"כ הרבה דברים שאני צריכה לעשות, והזמן פשוט נוזל לי מהידיים, ואני לא מספיקה כלום.

אני מגיעה למצב שאני לא שמה לב מתי יום מתחיל, ומתי יום מסתיים. אני מגיעה לבצפר ואומרת לכולם שלום בתחושה מוזרה שכבר עשיתי את זה היום.

ההורים שלי מצפים שאני אעשה את כל מטלות הבית, אבל איכ לאעזעזל אני אמורה להספיק את זה אם אני כל היום עושה את השיעורים של בצפר, את השיעורים של המורה הפרטית באנגלית, מתכוננת לשאלון 006, כדי לגשת למועד ג' (כוס עמק), עם תחושה ברורה שאיכשו אני אצטרך לגשת גם למועד ד'.

אני חסרת שעות שינה בשבוע האחרון, ואני מגיעה למצב שבו אני נרדמת בשיעורים, כמו בשיעור תנך האחרון.

הצחיק אותי, שדווקא אחרי שהתעוררתי והרגשתי מעט רעננה יותר, וכאבי המחזור המזויינים עשו הפסקה המורה שלי עם חיוך מרוח על הפנים החליטה לשאול אותי על מה דיברנו במשך כל השיעור שישנתי, ועל מה מסופר.

"נו קדימה סטלה, ספרי לנו מה היה עם יחזקאל"

"עזבי איילת, לא צריך"

אבל מה שאני כן שמחה, זה שאני ניפגשתי עם לרקה, והשלמתי איתה את כל החסר מאז הפעם האחרונה שניפגשנו.

אכלנו פיצה, ושתינו מיץ סחוט, והיה כ"כ נחמד. חוץ מהקטע ששוב קפא לי התחת.

כרגע, כואב לי הגב.

חם לי, ואם אני אפתח את החלון תוך שניות מעטות האפצ'י הראשון יגיע, ואחריו צבא שלם.

ואז, שוב אתעטש 60 עיטושים בדקה, והאף שלי, שוב יתחיל להתקלף, בידיו כמו שהוא עושה עכשיו.

אלונה, לר, אני כ"כ אוהבת אותכן (: