MaxiM - Znaesh li ty.mp3

החיים עוברים מהר כשיש לך יותר מידי מה לעשות במשך היום, ואתה פשוט לא שם לב איכ שהזמן בורח לו.

והיום. או ליתר דיוק אתמול קרה משו ששוב הזיז לי איזה משו במוח.

אני בכלל לא הכרתי אותו אישית למען האמת, ואפילו ידידם אני לא יכולה להגיד שהיינו. אבל עכשיו הוא איננו עוד.

זה מוזר לי איכשו. כי אני זוכרת איך הייתי פוגשת אותו לפעמים במונית, או ברחוב והייתי מחייכת ואומרת לו "היי".

 ידידה טובה שלו, עכשיו בטיפול נמרץ.

וכל האחרים נפגעו אבל נראה כי הם במצב קל יותר.

מוזר שאני מזכירה אותם בפוס, כי הם לא בידיוק היו אנשים שקרובים לי,

אבל איכשו עצם התאונה, ואיבוד החיים של מישו שכל שנה שעברה היה איתי במחויבות אישית, גרם לי רק להבין יותר.

החיים מפתיעים מפינה לפינה. וכל דבר קטנטנן יכול לשנות את חייך לכל אורך החיים..

השבוע חלף איכשו.

עם מבחן בהסטוריה שהלך דיי טוב, ומבחן בעיצוב תוכנה שלא הלך.

ה"ללא- חום" רודף אחרי כבר שבוע שני,

כך שאני עם 35 מעלות כרגע, עם כאבי ראש אדירים, כל שרירי הגוף כואבים לי,

והפה עדיין יבש משעות הבוקר (כי נאלצתי לנשום דרך הפה. האף היה עסוק מידי בלהיות סתום).

היום עבר עם מלא מלא מטי.

נאלצתי לעשות את כל התרגילים בעבודה. מחדש. ועדיין לא סיימתי את כל ה40.

אני מחבבת וקטורים, אני שונאת מורכים, חזקות זה מכוער, ומטי. היא שמנה (:

אני רק צריכה ללכת לישון עכשיו, ולמלות את שעות השינה שחסרים לי,

לקוות שמחר אני אבין את הוקטורים טוב יותר,

שהזמן שהקצבתי לעצמי להתכונן לספרות יספיק לי, ואת כל ה60 מילים באנגלית שאני צריכה לזכור אני באמת הצליח.

אני מקווה שהיא תיהיה בסדר, יחד עם כל האחרים.

יש רגעים אחדים של עצב, שאחרי שהם עוברים,

מגיעות דקות של חיוך על הפנים,

שגורמות לי להרגיש ולחשוב "איזה כיף שיש לך אותו"