הרגשתי צורך לעדכן פה, אחרי הרבה זמן. במיוחד אחרי ששיניתי מספר לבלוג ועכשיו אף אחד לא יודע.

הימים האחרונים של החופש עוברים מבלי לשים לב לכך. כל יום דומה לשני. אבל בכל זאת, הם נגמרים מהר.

אני לא מתארת להתחיל שנה חדשה, עוד הפעם.

אבל לפחות זו תיהיה הפעם האחרונה, והשנה זה יהיה שונה.

אני מרגישה מרוחקת מכולן.

אחת נסעה, והקשר שהחזיק שלוש חוטים לא קשורים ביחד, פשוט נעלם.

יותר אין חוקים, אין נחמדות. נחשף הצד האמיתי של כל אחת.

ואז כשהקשר חוזר. את כל לא חלק מערימת החוטים.

ימים עוברים, אחד אחד...