אין לי פשוט הסבר להכל
כ"כ רציתי את השקט שלי את הדקות האילו לאבד את עצמי
להרגיש שכלום מסביבי הוא לא חשוב
לתת לעצמי לאבד את כולם
את הסביבה הזאת והבועה המגעילה שאני חייה בה
כל מה שחלמתי עליו בליליה הזה- 23.3.08 היה פשוט החלומות
הכי רחוקים מכאן
כ"כ רציתי שקט
הסתגרות הממושכת בחדר והדמעות הנוראיות האילו
הכעס שהיום הזה הוא פשוט כזה
לא רציתי לדבר על זה עד עכשיו
שכבר שבוע עבר
בדיוק שבוע
אני מרגישה את הפיספוס
את האכזבה
גילתי כ"כ הרבה על הסביבה
על האנשים שזכרו או לא זכרו
על האנשים שהגיעו והרסו
כ"כ נפגעתי
באותו היום 23.3.08 הטלפון כבוי לא רוצה לשמוע מילה
ודמעות לא מפסיקות
לא הוצאתי מילה לא ראיתי אף אחד לא רציתי לשמוע
רק רציתי רק רציתי לעוף מכאן
הכי רחוק שאפשר
מכולם....
אחרי הכל לת"א האחיות שלי ואימא לקחו אותי
הסתובבנו בדיוק כמו שאני אוהבת
אבל שהפעם הלכתי כ"כ שפופה חסרת ביטחון
כ"כ פגיעה
חסרת מצב רוח
לא רציתי להוסיף מילה לכלום
לא רציתי לראות כלום
כל מה שרציתי
זה לחזור חזרה..
וזה כ"כ רע
כי הבטחתי לעצמי שאם זה יקרה אני לא אשבר
אני לא יכנע לדמעות
כי בסך הכל היום הולדת התחילה עוד הרבה לפני 23.3
והכל בזכות המשפחה המדהימה שלי
שלא עזבה אותי דקה שפינקה אותי כמה שהיא יכלה
המתנות מהם היחס החם שלהם
שובע לפני כמה ימים לפני
התמיכה והעשייה שהם גרמו לי...
הם היחידים שהיו איתי בלי תרוצים מכל הלב
ובהמון אהבה... תודה...!!!
הלילה 23.3.08
>>>>>>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
