.
הקבוצה שלי ושל החברות שלי מתחילה להתפורר וזה קצת מעציב אותי.
אני יודעת שככה זה צריך להיות, כלומר זו תקופת המורוטורים האמיתית, (ואריקסון יקירי בארץ שלנו המורטוריום מסתיים בגיל מאוחר יותר, מסתבר !!) התקופה שבה אנשים מתנסים בדברים שונים בכדי לגבש את האישיות שלהם ואת האופי שלהם. לעשות בחירות.
זה מצחיק ,כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שבגיל 18 אני אהיה כבר נשואה ,תהיה לי קריירה משגשגת ,כשחקנית כמובן, ואני אגור באיזו וילה מפוארת בסביון.
הזוי משהו....
בכל אופן ,עד עכשיו טיפסתי על סולם עם שלבים מאוד ברורים :
- גן
- יסודי
- תיכון
- צבא
ועכשיו, הסולם מזכיר יותר קיר טיפוס עם שלבים פחות ברורים.
זה ניראה כאילו כרגע מתחילים החיים האמיתיים ואם לומר את האמת אני מתה מפחד.
אז יש לי חברות שיודעות מה הן רוצות לעשות ,יש כאלו שהתחילו והפסיקו ,יש את אלו שלקחו פסק זמן וטסו לחו"ל ויש גם את אלה שהחליטו לעבור לגור עם החבר במושב ויש אותי שאין לי מושג בינתיים לאן אני שייכת, קצת מכל דבר ניראה לי.
אחת מהחברות הטובות שלי ירדה לאילת אחרי תקופה של שלושה חודשים בדרום אמריקה. בקושי ראיתי אותה.
אחרת טסה שבוע הבא לארצות הברית...
אז עכשיו אני גם מבולבלת וגם מתגעגעת ....