הסתיימה לה עוד תקופה.
אני חייבת להודות שנהנתי בה והיה לי כיף ,אבל ברמה האישית שום דבר לא השתנה.
דברים רק נידחקו לפינה כי לא היה זמן לטפל בהם ולחפור , אבל הם לא חלפו והמציאות שוב מכה בפניי כשמש ביום חמסין.
שוב אני מוצאת את עצמי בחופש הקצר הזה שעשיתי מבחירה הוגה חושבת ומתלבטת מה לשנות ושוב אין לי תשובה.
ושוב אותם אנשים אטומים שנפשם רוחשת וגועשת בעינם יותר מכל המיזרח התיכון באים בדרכי ואיש מהם אינו שואל אל כאביי ואיש איינו שואל אל בכיי.
ושב הבדידות הנוראית הזו מאיימת לקחת שוב את נשמתי
ושוב אני נאבקת בה ואומרת אני ממשיכה הלאה , בתקווה שישתפרו עבורי הדברים.
ושוב עולם כמנהגו נוהג, ואין חדש תחת השמש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
