אני שונאת אותך!

אני כלכך רוצה להחזיר את הזמן אחורה ולמחוק את כל השיחות שלנו,

רוצה להחזיר את הזמן ולגרום לזה שלא אתאהב בך.

אני לא יכולה יותר!

אני בוכה ובוכה ובוכה.

אתה כלכך מניאק שכלכך באלי לרצוח אותך.

אני שונאת אותך אוקיי!!!!

לא יכולה יותר,

לא בוכה יותר עלייך,

אתה בכל זאת כבר שכחת אותי.

חסמת אותי, סיננת אותי, לא רוצה לשמוע ממני.

יא מניאק מחורבן.

אמן תבין מה באמת עשית ותזחול על ארבע אליי.

אבל אני לא אקבל אותך חזרה,

כי כלכך פגעתי בי שאפחד אפעם לא פגע בי ככה.

אני שונאתתתתתתתת אותך!

________ יקר שלי,

אהוב שלי,

אני יושבת ובוכה.

ואני מסתכלת בתמונות שלך ובוכה.

ואני קוראת את איך שדיברנו אז עם "אני אוהב אותך-אני אוהבת אותך" ובוכה.

אני נזכרת בך וחושבת עלייך ובוכה.

רק לפני כמה ימים דיברנו על כמה שאנחנו רוצים להיות ביחד,

ועכשיו אתה נעלמת.

לא עונה לטלפונים, להודעות.

אני אוהבת אותך.

במלוא מובן המילה.

אני מטורפת עלייך, חולה עלייך, מתה עלייך.

לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך, לדמיין אותך, לדמיין אותנו יחד.

למה זה נגמר כלכך מהר?

אני אוהבת אותך.

ואתה יצאת מניאק.

כי חשבתי לעצמי שאם תדע שאני אוהבת אותך,

ותברח, ותעלם, ותסנן,

אז תצא הילד הגועלי ביותר שבחיים לא הכרתי.

ואם היית לוקח את זה בסבבה וממשיך כרגיל?

היית בנאדם כלכך אכפתי בשבילי,

ועל זה הייתי אוהבת אותך יותר.

עכשיו אני רוצה רק לשכוח אותך.

גרמת יל בהתחלה כלכך הרבה אושר,

כלכך שמחתי להכיר מישהו ששונה מהשאר,

עד שהפכת למישהו אחר שלא הכרתי,

ואני נפגעתי.

כלכך נפגעתי.

ועל זה אני בוכה. וכותבת.

אני אוהבת אותך.

אבל העולם הזה כלכך פייר.

והחליט שאתה תאהב אותי רק לשנייה,

ואז תפגע בי כמו שבחיים לא פגעו בי.

תמשיך לסנן, אני אמשיך לאהוב אותך.

אני מחכה להתנצלות,

לפחות אם תבוא לך אחת כזו.

אני אוהבת אותך.

במלוא מובן המילה.

והמכתב הזה נכתב רק בשבילך.

אני אוהבת אותך,

וכבר רשמתי את זה מאה פעם,

ואתה יודע את זה,

ועכשיו אני רוצה לומר בפעם האחרונה.

אני אוהבת אותך,

ואני רוצה אותך כלכך, בלי שום פגיעות ובלי שום סינונים.

לחזור לשיחות שלנו.

אני עדיין רוצה לנשק ולחבק ולהרגיש אותך ואת ידייך ואת המגע שלך.

כלכך רוצה.

אבל אני כרגע רק בוכה.

אם איכשהו תקרא את זה,

תדע שהכל כאן מהלב,

ואני ממש רוצה שנשלים או משהו כזה.

ממני, המבואסת.

נ.ב. איך מצבי הרוח שלי משתנים כלכך מהר?

הכל באשמתך.

אני אזרתי אומץ,

נשמתי ונשפתי,

פתחתי חלון שיחה,

ודיברנו.

ושוב עלה על פניי החיוך המאושר,

ואז עלתה השאלה.

"את אוהבת אותי?"

"אני כלכך אוהבת אותך, הכי שאפשר",

עניתי ושאלתי שוב.

"ואתה אוהב אותי?"

והוא ענה.

"אני חושב שכן."

הלב שלי הפסיק לפעום לכמה שניות.

הוא חושב שהוא אוהב אותי.

הוא חושב שהוא אוהב אותי..

הוא חושב שהוא אוהב אותי...

הוא חושב שהוא אוהב אותי!

אני צועקת ונרגשת וצווחת ומאושרת.

הכל מעורב.

הוא חושב שהוא אוהב אותי.

לא יאומן.

אני מאושרת.

אני שמחה שאזרתי אומץ,

ותודה לכם על העצות,

זה באמת עזר.

עכשיו אני יודעת שגם הוא מרגיש ככה.

עכשיו רק נשאר לפגוש אותו.

אז שיהיה לכולנו אושר כמו לי,

מאחלת לכולם רק טוב!

ממני, המאושרת :)