אני אזרתי אומץ,

נשמתי ונשפתי,

פתחתי חלון שיחה,

ודיברנו.

ושוב עלה על פניי החיוך המאושר,

ואז עלתה השאלה.

"את אוהבת אותי?"

"אני כלכך אוהבת אותך, הכי שאפשר",

עניתי ושאלתי שוב.

"ואתה אוהב אותי?"

והוא ענה.

"אני חושב שכן."

הלב שלי הפסיק לפעום לכמה שניות.

הוא חושב שהוא אוהב אותי.

הוא חושב שהוא אוהב אותי..

הוא חושב שהוא אוהב אותי...

הוא חושב שהוא אוהב אותי!

אני צועקת ונרגשת וצווחת ומאושרת.

הכל מעורב.

הוא חושב שהוא אוהב אותי.

לא יאומן.

אני מאושרת.

אני שמחה שאזרתי אומץ,

ותודה לכם על העצות,

זה באמת עזר.

עכשיו אני יודעת שגם הוא מרגיש ככה.

עכשיו רק נשאר לפגוש אותו.

אז שיהיה לכולנו אושר כמו לי,

מאחלת לכולם רק טוב!

ממני, המאושרת :)