________ יקר שלי,

אהוב שלי,

אני יושבת ובוכה.

ואני מסתכלת בתמונות שלך ובוכה.

ואני קוראת את איך שדיברנו אז עם "אני אוהב אותך-אני אוהבת אותך" ובוכה.

אני נזכרת בך וחושבת עלייך ובוכה.

רק לפני כמה ימים דיברנו על כמה שאנחנו רוצים להיות ביחד,

ועכשיו אתה נעלמת.

לא עונה לטלפונים, להודעות.

אני אוהבת אותך.

במלוא מובן המילה.

אני מטורפת עלייך, חולה עלייך, מתה עלייך.

לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך, לדמיין אותך, לדמיין אותנו יחד.

למה זה נגמר כלכך מהר?

אני אוהבת אותך.

ואתה יצאת מניאק.

כי חשבתי לעצמי שאם תדע שאני אוהבת אותך,

ותברח, ותעלם, ותסנן,

אז תצא הילד הגועלי ביותר שבחיים לא הכרתי.

ואם היית לוקח את זה בסבבה וממשיך כרגיל?

היית בנאדם כלכך אכפתי בשבילי,

ועל זה הייתי אוהבת אותך יותר.

עכשיו אני רוצה רק לשכוח אותך.

גרמת יל בהתחלה כלכך הרבה אושר,

כלכך שמחתי להכיר מישהו ששונה מהשאר,

עד שהפכת למישהו אחר שלא הכרתי,

ואני נפגעתי.

כלכך נפגעתי.

ועל זה אני בוכה. וכותבת.

אני אוהבת אותך.

אבל העולם הזה כלכך פייר.

והחליט שאתה תאהב אותי רק לשנייה,

ואז תפגע בי כמו שבחיים לא פגעו בי.

תמשיך לסנן, אני אמשיך לאהוב אותך.

אני מחכה להתנצלות,

לפחות אם תבוא לך אחת כזו.

אני אוהבת אותך.

במלוא מובן המילה.

והמכתב הזה נכתב רק בשבילך.

אני אוהבת אותך,

וכבר רשמתי את זה מאה פעם,

ואתה יודע את זה,

ועכשיו אני רוצה לומר בפעם האחרונה.

אני אוהבת אותך,

ואני רוצה אותך כלכך, בלי שום פגיעות ובלי שום סינונים.

לחזור לשיחות שלנו.

אני עדיין רוצה לנשק ולחבק ולהרגיש אותך ואת ידייך ואת המגע שלך.

כלכך רוצה.

אבל אני כרגע רק בוכה.

אם איכשהו תקרא את זה,

תדע שהכל כאן מהלב,

ואני ממש רוצה שנשלים או משהו כזה.

ממני, המבואסת.

נ.ב. איך מצבי הרוח שלי משתנים כלכך מהר?

הכל באשמתך.