עלילות נפש טועה

נמאס לי!

נמאס לי מהחיים בעיקרון.

נמאס לי מה חרא שאני צריך לאכול כל יום ביומו

נמאס לי להיתעורר וללכת לישון במצב נפשי עדין

נמאס לי מהמבטים ברחוב

נמאס לי מההורים שלא מבינים

נמאס לי מהבדיחות המטומטמות והפוגעות של חברים שלי

נמאס לי לשמוע "אתה עדיין בחורה"

נמאס לי מהמינוס בבנק

נמאס לי מהחוב לביטוח לאומי

נמאס לי מהעובדה שאני לא יודע מה ללמוד

נמאס לי מהחוסר ביטחון שלי

נמאס לי מללכת לעבודה שאין לי משמרות ואני מקבל מתחת ל20ש"ח

נמאס לי לשמוע על זה שאני שמן

נמאס לי מלשים מסכה כל הזמן

אז זהו אני מוריד את המסכה כאן ועכשיו

כל מה שאני כותב כאן יהיו הרגשות האמיתיים והכנים שלי וFUCK THE WORLD

שלום אני טל, אני מעדיף מיכאל אפילו שטל זה דו מיני.

היום נשברתי אחרי שנים של חוסר הבנה

היום התעוררתי אחרי חלום מאוד מוחשי בו עדיין היה לי חזה אבל היה לי גם פין כשהיתעוררתי מהחלום ישר הבנתי שזה היה חלום והתחלתי לבכות ולנסות לחזור לישון בעודי מקלל את אלוהים.

אני מרגיש מוצף במחשבות אובדניות שבדרך כלל הייתי זורק עלייהן זין ולמרות שאני לא העשה כלום לגבייהן לאחרונה מחשבות של "למה לא בעצם?" ו "מה באמת יש לך לעבוד כל כך קשה בשבילו, פשוט תגמור עם זה." צפות במוחי.

אני ממש מנסה להדחיק אותן אבל לא ממש הולך לי.

החברים שלי מקטרים על האהבות הכוזבות שליהם ואני כל כך מקנא, אני גם רוצה אהבה, או משהו או מישהו.

הם לא יודעים מזה שהנפש שלך מתה לאט לאט.

הפכתי מריר וציני לאחרונה, אני שונא את זה, אני לא רוצה להיות כזה בן אדם אבל לא הרבה משמח אותי לאחרונה וזה ממש מפריע לי כי אני יוצא זבל לחברים שלי.

למרות שהם צוחקים עליי בגלל שיש לי רצון להיות ישות שלמה

הם לא יודעים מזאת בדידות אמיתית כזאת שאף אחד לא מבין אותך כזאת שאתה רק רוצה לבכות עד שהיכולת להרגיש תעלם ולא תצתרך לסבול עוד מהאונס החברתי הזה שהמוח שלך יתרגל להיות אישה ושכל החיים שלך תלך בשביל שאתה אמור בלי להביט אחורה.

העקשנות שלי מכריחה אותי לא לעשות את זה אני מכריח את עצמי לחייך אני מכריח את עצמי לדבר על עצמי בלשון נקבה ולבלוע השפלה אחרי השפלה כדי לא לאיים על המשפחה שלי או על חבריי לעבודה ברצונות שלי שכנראה הם סתם טימטום שתפסתי מהאינטרנט.

תסלחו לי.

אני עצבני ועכשיו כמעט 6 בבוקר מצטער על הכתיבה אני דיסלקט.