מהפרק הקודם:

גו'י מילמל משהו בגרמנית והרים את השרוול, כל היד שלו הייתה מלאה בדם, גו'י מילמל שוב משהו בגרמנית והתעלף על הריצפה.

צעקתי ונלחצתי :"גו'י?!תענה לי!!", המשחק או הסרט או מה שזה לא היה, נגמר.

יצאתי מהחדר והורדתי את המשקפת, אבל גו'י לא יצא יחד איתי.

שאלתי את לונדון:"איפה גו'י?למה הוא לא יוצא?". לונדון רק שתק.

רצתי חזרה לחדר ושמתי על עצמי את המשקפת אבל המשחק הזה לא חזר.

הפרק השלישי:

הדלת נפתחה עוד לפני שהספקתי לצאת מהחדר ולונדון עמד בכניסה ואמר:"בואי לשיחה."

לונדון הסתכל עליי וחיכה שאני אצא מהחדר ושם את ידו על הידית.

התחלתי בצעדים קטנים לצאת מהחדר ושאלתי אותו:"נו איפה גו'י?"

לונדון:"גו'י כאן."הוא אמר בנימה אדישה סגר את הדלת והחל ללכת.

הלכתי אחריו ושאלתי:"איפה זה כאן?"

לונדון:"בסיירת"הוא נעצר ועמד מול דלת גדולה ושחורה.

שאלתי:"אז למה לא ראיתי אותו יוצא מהמשחק?"

לונדון:"אנחנו נכנסים ,דברי בנימוס."

לונדון פתח את הדלת ונכנסו אל תוך חדר גדול.

בחדר היה שולחן גדול, שחור ורחב מתחילת החדר ועד סופו ומסביבו כיסאות גבוהים ושחורים, לוח לטוש מחיק שמשתרע על כל הקיר.

איש פנה אליו:"שלום רב, לונדון" איש שמן עם שיער בלונד מסורק אחורה בג'ל חייך אליו.

לונדון ענה לו:"שלום וברכה ווילסון" וחייך.

ווילסון:"אז הצג נא את גברת שלי בבקשה" וחייך.

'אני לא גברת' סיננתי לעצמי. לא היה לי נוח בכלל להיות שם איתם.

לונדון:"שלי היא החניכה החדשה בסיירת, בת 14 וחצי,ואין לי כל ספק שהיא ומגוון תחומיה יהיו לנו לעזר רב."

האיש השמן התרומם קצת מעל כסאו והניע את ראשו בברכה כלפי, תוך כדי שהוא בוחן אותי מעיניו הזעירות, המוקפות שומן.

ווילסון:"אוקיי ברוכה הבאה לסיירת שלנו."

לונדון בא לומר משהו אבל אז הדלת נפתחה בפתאומיות וגו'י עמד מתנשף.

גו'י נכנס לחדר ודפק עם כף ידו על השולחן:"אני עף מכאן!שומר על זכות שתיקה!מחזיר מדים!זה כואב! זה חרא! אני לא משרת כאן!! זדיינו לי מהפנים!"הוא אמר עצבני יצא וטרק את הדלת.

       .................................................

בן:"אני לא בוכה!תעזבי אותי אני כבר לא ילד קטן!!"בן קם בעצבים מהספה ועלה לחדר.

בן עלה חדר בצעדים כבדים ,נכנס לחדר והתיישב על המיטה.

בן ישב וחשב, שכב, התיישב, ניסה להירדם ולא הצליח, הוא התקשר לשקד.

שקד:"נו"היא ענתה בטון עצבני.

בן:"שקד מה נו, מה נו"

שקד:"תסיים מה שיש לך להגיד ותנתק אני עסוקה"אמרה במהירות וקרירות.

בן:"שקד, תסבירי לי על מה את כועסת את יודעת שהיא בת דודה שלי, דיי שקד אני אוהב רק אותך"

שקד:"מה אמרת, בת דודה שלך?!"היא הייתה מופתעת.

בן:"כן, נו שקדד אני אוהב אותך"הוא החליף נושא.

שקד:"עוד משהו?"היא הייתה רצינית, לא ויתרה לו הפעם.

בן:"שקד אל תנתקי, אני מתחנן שקד"

שקד:"דיי בן , זה נגמר וזהו, אתה עדיין אוהב אותה"שקד אמרה בנימה מיואשת.

בן:"שקד! זה לא נגמר! את שומעת אותי ?! אני אוהב אותך!!" בן צעק לתוך הטלפון.

שקד:"בן, זה נגמר, ביי"שקד ניתקה.

בן זרק את הפלאפון על הקיר ונזרק על המיטה.

'זה לא נגמר, זה לא נגמר' הוא מילמל ונתן לדמעות לזלוג אל הכרית.

הפלאפון צילצל ובן קפץ מהמיטה 'זו בטח שקד, זו שקד'.

בן התקרב אל הפלאפון וראה שכל המסך שבור. 'יופי!!כוסעמקק' הוא צעק.

בן צעק חזק אל תוך הפלאפון:"הלו?!"

אור צעק חזרה:"דחפו לך שיפוד לתחת ?!"

בן:"אה?"

אור:"אז מה אתה צועק ?!"

בן:"אור נשמה לא בזין שלי לדבר עם אפחד"

אור:"מה?"

בן:"שקד זרקה אותי"אמר בייאוש.

אור:"להה, רציני?"

בן:"אני הולך אליה, אני חייב, ביי" בן ניתק עוד לפני שאור הספיק לענות .

       .................................................

בן הגיע לבית של שקד.

בן דפק על הדלת ואחותה הקטנה פתחה את הדלת:"בןןןן" היא חייכה אליו.

בן התכופף וחייך אליה:"עופריי"ודיגדג אותה בבטן.

עופרי פתחה את הדלת לרווחה ושתיהם נכנסו.

עופרי צחקה ואמרה:"אתה יודע שאני יהיה בת שמונה?"

בן:"וואו איזה גדולה."הוא חייך ועופרי הלכה אחריו לכיוון החדר של שקד.

עופרי:"אפשר להיות איתכם בחדר?"

בן:"אחר כך, אני יכנס וידבר איתה ואז תבואי."

עופרי:"מבטיח?"

בן:"בטח."בן חייך אליה.

בן פתח את הדלת בשקט וראה את שקד יושבת על המיטה עם הגב אליו.

בן התהלך בשקט התכופף ולחש לה אל האוזן:"בן אוהב אותך".

שקד קפצה ואמרה:"הבהלת אותי! מה אתה רוצה?"

בן ניגש אל הדלת וסגר אותה ואמר:"שקד, זה לא נגמר, אני אוהב אותך ,את יודעת את זה."

שקד:"אז למה אתה לא רוצה לתת לי את המס' פלאפון שלה?"

בן:"תכתבי, 05236...." בן חייך.

שקד:"יופי, אחלה"

בן:"שקד , תסתכלי עליי."

שקד הרימה את פניה מהכרית והסתכלה על בן, העיניים החומות-ירוקות שלה ניהיו מבריקות.

בן התיישב מולה וקירב את שפתיו אל שלה:"אני אוהב אותך" ונישק אותה.

הדלת נפתחה ושתיהם נעצרו ולקחו מרחק.

עופרי נכנסה:"בן אמרת שאני יכנס"

בן:"אני יקרא לך עוד מעט."

עופרי:"משעמם לי אבל" היא אמרה בטון מיואש.

בן בחוסר סבלנות:"תשחקי עם השכן, אני יקרא לך."

עופרי:"לא רוצה.. מה אני עבד שלו?!"

בן:"חח עופרי, אני יקרא לך."

עופרי:"טוב" עופרי יצאה מהחדר וסגרה את הדלת.

בן:"אז איפה היינו?"בן חייך אל שקד.

שקד:"בשום מקום, בן תלך."

בן:"שקד אני לא יכול בלעדייך"

שקד:"בן, כשאמרתי שזה נגמר, אז זה נגמר."

''נראה' הוא מילמל.

       .................................................

ד"א, יש פוסט דמויות לסיפור:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=547374&blogcode=9139959

שבוע טוב