תודה על התגובות בפוסט הקודם, אני מקווה שיהיו עוד קוראים לסיפור (:

קריאה מהנה (:

       .................................................

מהפרק הקודם:

הלכנו מאחורי מחצלת כזאת ועמדו שמה 11 אנשים לבושים שחור.

כמו בגד מוזר שרואים רק בסרטים.

הבטתי בכולם אחד אחד, היו שמה ילדים שנראים בני 10 וילדים שנראים בני 18.

האיש המבוגר מכולם אמר:"ברוכה הבאה, לסיירת 202."

הפרק החדש:

אני:"מזתומרת?איזה סיירת?מי אתה?"הייתי בהלם ולא הבנתי על מה הוא מדבר.

האיש:"בואו, גו'י היום אתה תיהיה עם שלי."

גו'י מילמל משהו לאחת שנראית בגילו והיא חייכה.

האיש:"טוב אז הכירות קצרה. ימין לשמאל."

כולם הסתדרו במהירות לפי הגודל והוא אמר את שמותיהם.

האיש:"עומר בן 17, אנסטסיה בת 17, גו'י בן 16 וחצי, שנאל בת 16 וחצי, כריס בן 14 וחצי, גו'ש בן 12, אלינה בת 12."

הוא אמר את כל השמות והגילאים בקצב מהיר כאילו שאני יזכור, זכרתי רק את גו'י.

האיש אמר:"ואני לונדון בן 32, בואו ניכנס לסיירת"

כולם החלו ללכת אחריו אחרי המחצלת, הלכתי ליד גו'י והרגשתי כאילו אני בחלום.

נכנסו לחדר גדול, שמעט חשוך, היה שם כל כך קר, חדר ענק עם כיסאות מול מסך פלזמה ענקי על כל הקיר, כמו חדר קולנוע.

כולם התיישבו בכיסאות לפי הגיל מהקטן לגדול, אני הרסתי את הרצף כי ישבתי ליד גו'י, שגדול ממני בשנתיים אבל לא היה אכפת לי..

לונדון עמד מול הכיסאות ואמר:"תרגיל חימום, שלי את תשתלבי ותביני הכל, כרגע אין שאלות."

לונדון:"עומר ואנסטסיה תיכנסו ראשונים." הם שמו על עצמם משקפת על העיניים, עבה כזאת, שחורה, שנראה שלא רואים דרכה כלום.

הם נכנסו לחדר סמוך, ואז מסך הפלזמה הענק נדלק וראינו אותם כאילו הם ביער כאילו הם ממש בסרט.

זה היה נראה בדיוק כמו סרט, לכיוון עומר רצו חיילים גרמנים והתחילו לירות בו, זה היה כמו סרט אקשן אמיתי.

הסתכלתי בהלם וראינו איך אנסטסיה נלחמת בכולם, היא יורה ורצה ועומר מנסה להגן אליה והיא צועקת, זה היה נראה מפחיד.

מישהו רץ מאחורי אנסטסיה וירה לה בגב, היא נפלה איבדה הכרה ומתה.הייתי בהלם, לא הבנתי אם זה אמיתי,עמדו לי כבר דמעות בעיניים.

זה היה כמו סרט קולנוע מפחיד, היא מתה.

עומר המשיך להילחם ורץ לבדוק מה עם אנסטסיה וראה שהיא מתה.המסך נכבה במהירות וכולם שתקו.

עמדתי צעקתי :"מה אנסטסיה באמת מתה ?!?!"

מהחדר הסמוך שהם נכנסו נפתחה הדלת, אנסטסיה ועומר יצאו ביחד מזיעים ומותשים, הם הורידו את המשקפות והתיישבו במקומות.

כל העיניין הזה היה נראה לי יותר מדי מפחיד, קמתי וחיפשתי דרך יציאה אבל כל האולם נראה אטום לגמרי.

התחלתי לשאול:" אה סליחה, לונדון? איך יוצאים מפה?"

לונדון:"מהדלת, היא תגיע כשכולם יסיימו להתאמן."

לונדון:"גו'י ושלי, היכנסו."

שמתי את המשקפת על העיניים ונכנסתי אחרי גו'ן אל החדר.

זה בדיוק המקום שעומר ואנסטסיה היו בסרט, עמדנו מאחורי חומה גבוה והיה לי אקדחים בשתי הידיים,

עמדנו בתוך יער, מפחיד וחשוך עם קולות רקע של זאבים, הכל היה נראה חי, כמו יער אמיתי, התחלתי לפחד ושמעתי יריות.

גו'י רץ והתחיל לירות בכולם, כולם רדפו אחריו עם אקדחים ורובים גדולים וגו'י רץ מהר.

גו'י בילבל את הגרמנים שנלחמו נגדו וחזר למאחורי החומה שעמדנו, חומה בקושי בגובה מטר, ישבנו הכי נמוך שיכולנו ונשארנו בשקט.

גו'י מילמל משהו בגרמנית והרים את השרוול, כל היד שלו הייתה מלאה בדם, גו'י מילמל שוב משהו בגרמנית והתעלף על הריצפה.

צעקתי ונלחצתי :"גו'י?!תענה לי!!", המשחק או הסרט או מה שזה לא היה, נגמר.

יצאתי מהחדר והורדתי את המשקפת, אבל גו'י לא יצא יחד איתי.

שאלתי את לונדון:"איפה גו'י?למה הוא לא יוצא?". לונדון רק שתק.

רצתי חזרה לחדר ושמתי על עצמי את המשקפת אבל המשחק הזה לא חזר.

       .................................................

בן חזר לשכב על המיטה כשפניו אל התקרה,

שקד הסתובבה וישבה בייאוש על הפוף.

בן:"מה קרה?"בן קם מהמיטה וצעד לכיוון שקד.

שקד:"כלום, אתה עדיין אוהב אותה, נכון?"

בן:"נראה לך?אני אוהב רק אותך" בן הקים את שקד מהפוף התיישב במקומה והניח אותה על בירכיו.

שקד:"היא תמיד צינית כזאת?"

בן:"לא, היא בטח סתם מקנאה בך" בן חייך אליה.

שקד:"מה המספר טלפון שלה?"שקד הוציאה את הפלאפון שלה מהכיס.

בן:"זה לא משנה עכשיו, רוצה לשתות?"בן החליף נושא ונראה מבולבל.

שקד:"מה?, זה כן, מה המספר?"

בן:"שקד דיי, שכחי ממנה, אני יותר מאוחר יתקשר אליה שתבוא תיפגשי אותה, אתה לא צריכה לדבר איתה בטלפון.."בן אמר במהירות.

שקד:"מה אתה מסתיר?"

בן:"כלום"

שקד:"אתה עדיין אוהב אותה"

בן:"רק אותך"

שקד:"בןן תפסיק לשקר לי, ראיתי איך הסתכלת עליה כשהיא באה"שקד נהיית עצובה.

בן:"דיי לא יודע מה להגיד לך"בן הסתכל על הריצפה.

שקד:"מה לא יודע ?! בן!! דיי נמאס לי!"שקד קמה והלכה לכיוון הדלת וטרקה אחריה לפני שהבין עוד מה קרה.

שקד ירדה במדרגות במהירות לעבר דלת הכניסה של הבית ובן רץ אחריה וצועק:"שקד, חכיי רגע!!!בבקשה!!"

שקד המשיכה ללכת ויצאה מהבית בן התיישב בייאוש על הספה ואמא שלו באה לכיוונו.

אמא של בן פנתה אליו:"בן, מה זה היה? הכל בסדר?בן דבר אליי"אמא שלו ישבה לידו.

בן הזיל דמעות ואמר:"כלום!כלום לא קרה!"

אמא שלו:"הבן שלי בוכה ואני יאמין לך שכלום  לא קרה ?!"

בן:"אני לא בוכה!תעזבי אותי אני כבר לא ילד קטן!!"בן קם בעצבים מהספה ועלה לחדר.

       .................................................

שבת שלום לכולם וסופשבוע טוב :)

לכל מי שיחגוג את ה'מימונה'- חג שמח :)

מישהו רוצה שאני אודיע לו על פרק כל פעם בבלוג?

שיבקש בתגובות להיות בקוראים קבועים (:

תגיבו את דעתכם ?