וואו כמה זמן לא הייתי בבלוג הזה!
כבר התחלתי להתגעגע!
אני מצטערת כ"כ שנעלמתי לכם לחודשים שלמים!
היה לי מעבר עיר, עשר יום מהפוסט האחרון גם נהיה לי חבר... באמת סיפור ארוך.
אבל אני חוזרת לכתוב!
~~~
מאירועי הפרק הקודם:
"מה זאת אומרת הקריסטל לא אצלך?!"
"על איזה קריסטל אתה מדבר, איפה אני בכלל?!"
"אריונטה אל תעשי את עצמך!"
"אני לא עושה!"
"ארינה, אל תנסי להערים עלי!"
"מי זאת ארינה!?"
"את הקריסטל עכשיו!"
אדם פרץ אל תוך החדר ברוח סערה כשבידו חרב שנהב זוהרת.
"תתרחק ממנה!"
-
אריונטה הביטה באותו אחד בשוק.
"מי אתה?" היא צעקה אליו.
אותו אחד לא ענה אלא התקרב לשוריקן לאט כאשר חרב השנהב מולו.
"השלך את החרב!" צעק דוניגון
באותה השניה גם לונה ואמורה פרצו לחדר. לונה הייתה מופתעת מהמראה אך אמורה לא.
"מרקו, כבר הגעת?" שאל אמורה בגאווה לא מוסתרת
אותו הנער בעל חרב השנהב חייך והמשיך להתקרב לכיוון של שוריקן ודוניגון.
"צעד אחד נוסף וגם היא נפגעת" אמר דוניגון בעודו תופס את לונה וחונק אותה.
"לונה, תחזיקי מעמד" צעק אמורה.
"עזוב אותה! תפגע בי אך לא בה!" צעקה אריונטה.
הנער בעל חרב השנהב, שהסתבר ששמו מרקו, הביט על אריונטה כאשר כאב מובהק היה בעניו.
"אני בסדר" שידרה אריונטה במבטה "עכשיו חייבים להציל את לונה, אז אותי"
זה קלט את המסר ופנה לכיוונו של דוניגון.
"עזוב אותה, אני לא רוצה לפגוע בך" אמר באיום והרים את חרב השנהב.
המתח שעמד באוויר לא היה ניתן לתיאור. השקט שרר כל פם מחדש. שקט שכולם פחדו ממנו עד מאוד.
"לונה את בסדר?" שידר אמורה ללונה במבטו המודאג.
"אני בסדר" היא הספיקה לומר בלחש לפני שאיבדה את הכרתה.
דוניגון עזב אותה ובאותו הרגע נעלם. שוריקן איתו אך לא לפני שגרם לאריונטה לאבד גם היא את הכרתה.
-
"לונה?" נשמע קול מוכר
"לונה, את בסדר?"
לונה שהייתה מטושטשת במעט קמה מרצפת האספלט. האווירה סביבה הייתה מאוד מוזרה. היא הרגישה שהייתה בשמיים אך במקום שמיים כחולים הם היו בצבע סגלגל. באוויר עמד ריח מתוק. סביבה התעופפו מאות של יצורים קטנים זוהרים.
"אני חולמת?" היא חשבה לעצמה.
"לא לונה, את לא חולמת" נשמע קול מאחוריה.
לונה המבוהלת הסתובבה במהירות לאחורה להביט מי עמד מאחוריה. מאחוריה עמדה אישה בעלת שיער חום גולש. שמלתה הייתה בצבע השמיים וכנפיה היו כחלחלות. זו חייכה ללונה.
"מי את?"
"אני היא לא מרכז העניינים עכשיו לונה, אלא את"
"אני?"
"כן את"
"איך אני קשורה, אני עד יום לא ידתי שיש עולם מקביל לשלנו"
לונה נדהמה מעט כאשר אותה אישה בעלת כנפיים, שנראתה כפיה ומראה היה דומה מאוד לאריונטה, צחקה מעט.
"לונה, הכל היה אמור להיות כמו שזה עכשיו"
"מה זאת אומרת?"
"לונה, הביטי סביבך. כל זו הייתה פעם ממלכה אחת מקסימה והשדה הסגלגל שאנו עומדות בו כרגע הוא הבית הקודם שלך"
לונה נראתה מבולבלת מתמיד אך על פניה ניכר רצון להמשיך להקשיב.
"לונה, אני היא ארינה. הגלגול הקודם שלך"
-
"תביאו לי מים! עכשיו!" צעק אמורה.
ג'וש הביא לו מיד בקבוק מים וזה שפך אותו על אריונטה ועל לונה.
שתיהן התעוררו, מבולבלות מתמיד.
"אתן בסדר?" שאל ג'וש
"אני כן, מה אתך?" שאלה אריונטה.
"בסדר אני חושבת"
חץ הועף באוויר ופגע במטרתו.
אמורה הביט אחורה וראה את שוריקן עם חץ וקשת בידיו.
"ג'וש!" צעקה לונה.
~~~
תגובות?
סטורי ג'ני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
