מלא זמן לא עידכנו בגלל הלימודים וזה.

אבל לא נעלמנו.

היום יהיה ספיישל ענקקקקקק לחנוכה!!

מקווה שתהנו. ויש גם פרסים:)

סיפור חנוכה:

לפני שנים רבות כשבית המקדש עוד היה קיים ובכל יום הכהנים הדליקו בו את מנורת הזה, באו היוונים וכבשו את הארץ, והגיעו עד ירושלים. היוונים לא הכירו את ה', הם התפללו לפסל עשוי אבן.

היוונים לא למדו תורה ולא שמרו את השבת כי הם היו יוונים.

והם רצו שכולם יהיו יוונים כמוהם.

למלך של היוונים קראו אנטיוכוס. הוא שלח את החיילים שלו לכבוש את ירושלים. החיילים היוונים לבשו שריוני ברזל וחבשו קסדות ברזל. היו להם חרבות ארוכות ומגינים עגולים והם רכבו על פילים, על פילים מלומדי מלחמה. פילים עצומים וכבדים שרמסו כל דבר שעמד בדרכם.

היוונים הגיעו עד לבית-המקדש על הר הבית, הם נכנסו עם הפילים לתוך העזרות - חצרות של בית המקדש, והפילים רמסו כל דבר שעמד בדרכם. היוונים הוציאו את מנורת הזהב מבית המקדש, הם לקחו אתם את כל הכלים העשויים כסף וזהב, והורידו את הפרוכת ואת כל השטיחים היפים, את כל כדי החרס, המלאים שמן זית זך, נפצו ובתוך בית-המקדש פנימה העמידו פסל.

והמלך אנטיוכוס פקד פקודה לכל היהודים וכך אמר: "מעכשיו כל היהודים צריכים להיות כמו היוונים! אסור לכם לעשות ברית מילה לתינוקות! אסור לכם ללמוד תורה! אסור לכם לשמור את השבת אסור לכם להתפלל לה'! מעתה כל היהודים צריכים להתפלל לפסל כמו יוונים ומי שלא יעשה כן ימות!

והמלך אנטיוכוס שלח את הפקידים היוונים לכל הערים ולכל הכפרים בארץ כדי להודיע לכל היהודים את הפקודה שלו. אחד הפקידים היוונים הגיע למודיעין השוכנת בדרך העולה לירושלים.

במודיעין גרה משפחה של כוהנים שעבדו בבית המקדש - כשהגיע תורם - לפני שהיוונים באו. אבי המשפחה היה זקן וחכם וקראו לו מתתיהו הכהן. והיו לו חמישה בנים: יוחנן, שמעון, יהודה, אלעזר ויהונתן. כולם עבדו בשדות ובכרמים ובבוסתנים, כי לא יכלו לעלות לירושלים, לבית המקדש. וכולם ידעו ללמוד תורה.

כשהגיע הפקיד היווני למודיעין, הוא העמיד את הפסל באמצע הכפר וקרא לכל אנשי מודיעין להתאסף סביב לפסל ואמר להם:  שמעו את פקודת אנטיוכוס לכל היהודים": אסור לכם לעשות ברית לתינוקות!

אסור לכם ללמוד תורה! אסור לכם לשמור את השבת! ואסור לכם להתפלל אל ה'! ועכשיו... גשו הנה והשתחוו לפסל!!! שקט... כל אנשי מודיעין עמדו סביב. איש לא נע ולא זע. ופתאום קרא מתתיהו הזקן בקול גדול: "מי לה' אלי"! והוא קפץ קדימה, הרג את הפקיד היווני, הפיל את הפסל ושבר אותו לרסיסים.

מתתיהו אמר לבניו וכל אנשי מודיעין: "אנחנו לא נשמע בקול המלך אנטיוכוס! אנחנו לא נהיה כמו יוונים! בואו נסתתר במערות, שם נוכל ללמוד תורה והיוונים לא ימצאו אותנו ושם נוכל ללמוד להלחם."

כל אנשי מודיעין שמעו בקול מתתיהו, הם עזבו את הבתים, השדות, הכרמים והבוסתנים והלכו להסתתר במערות שבתוך ההרים. שם הם למדו תורה, שם הם שמרו את השבת, שם הם התפללו לה' ושם הם התכוננו למלחמה והתאמנו כדי לגרש את היוונים מהארץ.

ומתתיהו היה זקן ובא בימים. הוא הרגיש שעוד מעט הוא צריך למות. הוא אסף את כל היהודים במערה ואמר להם: "יהודה המכבי, הוא החכם והאמיץ בין הבנים שלי, כאשר אמות הוא ינהיג אתכם במלחמה נגד היוונים - ואתם תשמעו בקולו."

המלך אנטיוכוס כעס מאד שהיהודים לא רוצים להיות כמו היוונים והוא שלח עוד חיילים ועוד פילים כדי להלחם ביהודים ולהכריח אותם להיות כמו היוונים.

יהודה המכבי אסף את כל היהודים במערה ואמר להם: "אנחנו נלחם ביוונים ונגרש אותם מהארץ! ועכשיו נתפלל כולנו ביחד לה' שיעזור לנו - כי אנחנו מעטים והיוונים רבים ויש להם פילים וכלי מלחמה."

שכל היהודים התפללו ביחד במערה, הם שמעו מרחוק שיירה מתקרבת: אלה היו החיילים היוונים, חבושי קסדות וחמושי חרבות ומגינים, שרכבו על פילים בדרך העולה לירושלים. וכאשר השיירה של היוונים עברה במעבר הצר בין ההרים צעק יהודה: "מי לה' אלי!" פתאום כל היהודים פרצו מן המערה החוצה ודקרו את הפילים מלמטה בכידונים. הפילים נעצרו במעבר הצר שבין ההרים, היוונים התבלבלו ונבהלו. והיהודים נלחמו בהם ונצחו אותם וגרשו אותם מהארץ!

אז קרא יהודה המכבי: "ה' עשה לנו תשועה גדולה! ה' נתן רבים ביד מעטים.

ועכשיו נעלה כולנו לירושלים ונטהר את בית המקדש כדי שנוכל להתפלל שם לה' ולהודות לו."

כל היהודים על לירושלים ובאו לבית המקדש שהיה כולו מזוהם ומחולל ופסל עמד בתוכו. הם נפצו את הפסל לרסיסים והוציאו מן העזרות את העשבים שגדלו בהם ואת כל הלכלוך של הפילים.

אחר כך עזרו כולם לנקות ולתקן את בית המקדש. הבנאים תקנו את המרצפות והעמודים. הצבעים צבאו דלתות וחלונות. האורגים ארגו פרוכת חדשה ושטיחים. הצורפים יצקו מזהב וכסף כלים ומנורת זהב למאור.

וכאשר בית המקדש היה כולו נקי ומצוחצח וטהור הזמין יהודה המכבי את כל היהודים לחנוכת בית המקדש.

כל היהודים לבשו בגדי חג ובאו לבית המקדש בשירים ובמחולות. יהודה המכבי ערך את הפתילים בספלים של מנורת הזהב כדי להדליק אותה שוב ביום חנוכת בית המקדש, אך הוא לא מצא שמן זית זך חתום בחותמו של כוהן גדול, שרק אותו מותר לצקת לתוך הספלים של מנורת הזהב.

חיפש יהודה בכל בית המקדש ובכל העזרות, וחיפשו אתו כל האחים.

חיפשו, חיפשו - עד שמצא יונתן בקצה העזרה כד אחד מלא שמן זית זך, חתום בחותמו של כוהן גדול, והיה בו שמן שמספיק להדליק את המנורה רק יום אחד.

יהודה יצק את השמן מן הכד לתוך הספלים של מנורת הזהב, והדליק את האש בפתילים.

כל היהודים, האבות, האמהות והילדים, הסבים והסבתות ראו את הנרות הנוצצים במנורת הזהב וכולם התפללו ושרו ושמחו בחנוכת בית המקדש, עד שהתעייפו והלכו הביתה לישון.

בבוקר בא יהודה המכבי לבית המקדש והנה קרה נס: השמן מן הכד המשיך להבעיר את הנרות הנוצצים ומנורת הזהב המשיכה להאיר.

בכל יום באו היהודים לבית המקדש ובכל יום ראו את הנרות הנוצצים במנורת הזהב הקדושה. שמונה ימים נמשכה חגיגת חנוכת בית המקדש ושמונה ימים המשיך השמן מן הכד להבעיר את הנרות במנורת הזהב - עד שהכהנים כתשו זיתים והוציאו שמן זית זך חדש, ומלאו בו כדים רבים חתומים בחותמו של כוהן גדול.

ובכל שנה ושנה כל היהודים מדליקים נרות חנוכה. כל יום מוסיפים נר אחד עד שדולקים בחנוכיה שמונה נרות המזכירים את הנס של כד השמן שהספיק להבעיר שמונה ימים את הנרות במנורת הזהב הקדושה בחנוכת בית המקדש.

הקדמה ועיבוד: מלכה האס, שדה אליהו