לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  יותר מסתם ידידים | פיק על ט"ה

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2009

יותר מסתם ידידים | פרק 47


 

היי.. קוראים שעדיין לא התייאשו ממני? מישהו שסתם עבר פה במקרה?

בכל מקרה, בשעה פאקינג טובה ומוצלחת סיימתי לכתוב את הפרק.

אני יודעת ששום דבר שאני ירשום לא יכפר על כך, אבל מה אתם רוצים שאני אעשה?

בזמן האחרון יש לי מלא מתכונות ובגרויות ובנוסף אני עושה שיעורי נהיגה,

ולומדת לתיאוריה וכל השיט הזה שצריך בשביל לקבל רישיון,

ואת הזמן המצומצם שנשאר לי אני משתדלת לנצל למנוחה או בילוי עם חברות.

אז אני ממש ממש ממש מצטערת שהמון זמן לא היה פרק,

אבל בבקשה תנסו להבין אותי. (:

   

 

'יותר מסתם ידידים' \ פרק 47 :

 

בפרק הקודם :

ליאן וזאק מגיעים אל המסיבה ובדרכם אל הרחבה ליאן קולטת בזווית עינה את טום ,יושב על אחת הספות המרוחקות ומתמזמז עם בחורה ,אשר לבושה באופן חשוף למדיי, המתגלה יותר מאחור כמיילי; וטום, אשר רואה זאת כמלחמה מפלרטט עם מיילי אל מול עיניה של ליאן.

לאחר שנרדמה על כתפו, מציע זאק לליאן לעלות אל חדרה ושם, זאק עושה צעדיו אל השלב הבא ביחסים של השניים, כשזו מסרבת בתוקף בטענה שהיא עייפה ושיהיו להם עוד הרבה הזדמנויות.

לעומתה, מישהו אחר החליט להמשיך את המסיבה גם בחדר השינה שלו. ובבוקר, כאשר ליאן פוגשת את דודה, הוא מבקש ממנה לעלות אליו ולמסור לו הודעה. זו מסכימה בלית ברירה והולכת לחדרו של טום.

טום פותח את הדלת ,עירום למחצה, ולאחר שליאן מסרה לו את ההודעה מדייויד, מצטרפת לשיחה "אורחת" בלתי רצויה אשר גורמת לליאן לעזוב את המקום בבכי.

 

פרק 47:

"אז מה שלומך טום קאוליץ ?" שאלה האישה ,בסביבות גיל ה30 לחייה, אשר הייתה לבושה בקפידה וישבה אל מול הראפר, מחייכת אליו באדיבות, בעודה לוחצת על כפתור ה'פליי' במקלט שלצידה ומרפרפת בקובץ הדפים שבידיה.

"שלומי מצויין,תודה" הבחור חייך, משלב אצבעותיו אלו באלו ומתקתק באגודליו; זו הנהנה בחיוך.

"ובכן ,ספר לנו איך עברו עלייך השבועות האחרונים" –קאוליץ נשף בכבדות, לא יודע מאיפה להתחיל. באמת מה? הוא ניסה להריץ במוחו את כל שעבר עליו לאחרונה.. אם הוא רק היה מתחיל לספר מה עבר עליו, הוא היה ממלא בכיף שניים-שלושה מגזינים שלמים!

"אמממ" -מלמל, גורם למראיינת לשאת בו את עיניה- "האמת היא שבשבועות האחרונים אני מוצא את עצמי דיי הרבה פעמים משועמם" גיחך הוא. טוב, הרי הוא לא התכוון באמת לספר לה את מה שעבר עליו..

"משועמם?!" התפלאה היא.

"טוב, אולי אני קצת מגזים.. האמת אבל שעכשיו אנחנו מתחילים לעבוד על כמה פרויקטים חשובים, ככה שאנחנו מסודרים לחודשים הקרובים" –"זה כבר נשמע יותר טוב" גיחכה היא וטום מיהר לעטות על פניו את חיוכו המבוייש.

"יש אולי משהו שתוכל לגלות לנו?" חייכה היא בתמימות.

"טוב, זה לא סוד שאנחנו עובדים עכשיו על חומרים חדשים עבור האלבום החדש, ובנוסף יש גם את המיני טוּרבָּאס בצרפת יחד עם הג'ונאס בראדרס" –"וכאן אנחנו מגיעים לחלק המעניין" קטעה אותו המראיינת, משפשפת את ידיה בלהט.

"ספר לנו איך הגעתם לרעיון של מסע הופעות יחד. כי לפי מיטב ידיעתי, הג'ונאס בראדרס הם להקת פופ ואילו אתם להקת רוק, אז מה בעצם היה שגרם לכם לשיתוף פעולה?" –טום כחכח בגרונו ולגם מכוס המים שהוגשו לו בתחילת הראיון ועד כה נחה על שולחן העץ הנמוך שלצידו- "האמת שזה כבר הרבה זמן שאנחנו חושבים על שיתוף פעולה איתם, והיות וגם הם מאוד התלהבו מהרעיון אז החלטנו ללכת על זה".

"יש איזה שיר ספציפי שאתה רוצה שייכלל בהופעה? שלכם, אולי שלהם?" –"אני לא ממש מכיר את כל השירים שלהם כדי להגיד לך, אבל אני אשמח מאוד להופיע עם  Wo Sind Eure Hände. השיר הזה מביא איתו כלכך הרבה אנרגיה ושמחה וכיף, ככה שאני חושב שגם אלו שלא מכירים אותו יוכלו בהחלט להנות ממנו" הוא חייך.

"כן, אבל למה דווקא עכשיו זה קורה? האם זה בגלל שהפופולאריות שלכם קצת דעכה ואתם חושבים שזה מה שיזניק אתכם חזרה למעלה או שמא זו פשוט תקופת הזמן האידיאלית עבורכם?" –"אפשר להגיד שזו באמת תקופת זמן אידיאלית לעשות את המסע הופעות הקצר הזה ביחד. כי ,כמו שאמרתי מקודם, אנחנו מתחילים לאסוף ולעבוד על חומרים לאלבום החדש ובחודשים הבאים אנחנו נהיה דיי עסוקי-" "ואם כבר מדברים על האלבום החדש, יש איזו.. פיסת מידע שתוכל לדלות עבורנו בנושא?" המראיינת קטעה אותה בשנית. גאד, יש משהו שמראיינים אוהבים יותר מאשר לקטוע אנשים?..

"הייתי רוצה, אבל כל העניין הזה עוד דיי טרי ודל פרטים וגם אם היינו כבר באמצע התהליך, סביר להניח שלא היו מרשים לי לספר שום דבר. ככה שתאלצו פשוט להמתין בסבלנות" המראיינת עטתה על פניה הבעה חמוצה בעודה משמיעה קריאת אכזבה.

"אוקיי. אז מה אתה חושב שיבדיל את האלבום החדש מאלו שקדמו לו?" ניסתה היא לחלוב ממנו עוד קצת מידע לפני שהיא עוברת אל הנושא הבא– "אאא.. האמת שאנחנו מנסים לעבוד עכשיו על כל מיני סגנונות חדשים, שילובים של כלי נגינה מעניינים ואולי אפילו כמה דואטים עם אומנים אחרים".

"אומנים אמריקאים או גרמנים?" הרימה היא גבה ונשענה קדימה, בעודה מתקתקת עם העט שלה על קבוצת הדפים ומשמיעה צלילים אשר עם הזמן החלו להרגיז את הבחור. "שום דבר עוד לא סגור ככה שאני מעדיף שלא לפרט יותר מדי" חייך הוא בהתנצלות וסידר את כובעו; זו הנהנה בהבנה ושלחה מבט חטוף אל מכשיר ההקלטה, בודקת כמה זמן נותר עד לסוף הקלטת.

"טוב טום קאוליץ" –מחאה היא כף, מביטה בו בחיוך ערמומי- "על מסע ההופעות עם הג'ונאס בראדרס דיברנו, על האלבום החדש דיברנו, אבל.. יש עוד נושא אחד שלא דיברנו עליו ואני בטוחה שאתה כבר מבין למה אני מתכוונת" קרצה היא.

טום בהחלט הבין למה התכוונה. למעשה, הוא הופתע שלא בחרה לדבר על כך עוד בתחילת הראיון. רגלו הימנית החלה לקפוץ כאינסטינקט, ברגע שזה הרגיש כי עצביו מתחילים לעלות, אך הוא העדיף לשמור על קור רוח, שכן ממילא הראיון אמור להסתיים בעוד כדקות ספורות.

-"האמת שאני לא ממש מבין" ניסה הוא לשחק אותה ראש קטן, מצמצם את עיניו ומביט בה בתמימות. "באמת, טום.. זה אולי הנושא הכי מדובר עכשיו בעולם ובקרב המעריצים שלכם בפרט" קראה היא בטון חושדני, אך כשזה המשיך להביט בה בריקנות, היא נאנחה והסבירה;

"אני בטוחה שלא פעם יצא לך לשמוע על השמועות שכבר לא מעט זמן חגות סביבך וסביב ליאן יוסט, שלפיהן אתם מנהלים ביניכם רומן, אף על פי שלזו יש בן זוג כבר קרוב לארבעה חודשים" אמרה במהירות והביטה בו, מחכה שימשיך מאותה נקודה.

"תראי" –נאנח הוא ארוכות, מנסה לחשוב בראשו על תשובה מספקת אך עם זאת גם אלגנטית- "שמועות ,בשל היותן שמועות, הן בסך הכול דברים שעוברים מפה לאוזן ובסוף מאבדים את הבסיס שלהן בדרך. זה נכון שאני וליאן התראינו מספר פעמים אבל הכול היה בגדר ידידות בלבד. אני בטוח שכולם יודעים שליאן היא אחייניתו של דייויד ועכשיו כשהיא מתאכסנת במלון שלנו הם מבלים יחד הרבה ויוצא שגם אני ,כמו שאר חברי הלהקה, נמצא בחברתה לא מעט. אז מכאן ועד לרומן יש הבדלי שמיים וארץ. מה גם שאם דייויד היה שומע על כך, הייתם יכולים כבר מזמן להגיד לי ביי וביי ולהתראות בעולם הבא" גיחך הוא. המראיינת צחקקה גם היא, אך טום יכל להישבע שהיא לא מאמינה לכל הבולשיט שהאכיל אותה עכשיו.

"ואתה לא מוצא את עצמך חושב לפעמים על מערכת יחסים יציבה ואמיתית? אתה יודע, סוג של 'אהבת אמת' כפי שאחיך התאום מכנה אותה.." שאלה.

"תראי, זה נכון שמידי פעם יוצא לי לחשוב על זה. אני אומר לעצמי – 'טום, אולי מספיק עם כל הסטוצים האלה? הרי ברור שאלפי הבנות האלו לא ימשיך לסגוד לך לנצח' אבל אני חייב להודות שבינתיים אני דיי נהנה מזה. מה גם שעכשיו ,במיוחד עם ההכנות לאלבום החדש, הלהקה היא הדבר החשוב לי ביותר ואני מעדיף לתת לה את מלוא תשומת הלב שלי. ככה שאני לא רואה איך חברה נכנסת לתמונה בזמן הקרוב".

"טוב קאוליץ" –מחאה היא כף בשנית, כנראה שלקטוע אנשים זה לא הדבר היחיד שהם אוהבים- "היה לי מאוד נחמד לדבר איתך. שיהיה לך בהצלחה במסע הופעות שמתחיל..... מחר?" טום הנהן.

"אז כן, שיהיה בהצלחה במסע הופעות, בהכנות לאלבום החדש ,שאני בטוחה שיהיה מדהים ומפתיע לא פחות מהאחרים, ומי ייתן ותמצא את אהבת חייך אה?!" גיחכה היא וטום חייך באילוץ. 'אני חושב שכבר מצאתי אותה' חשב בעודו נאנח בעצב.

"כן, בטח. גם לי היה נחמד מאוד" התרומם הוא ממושבו ולחץ את ידה בנימוס.

 

~ ~ ~

 

*באותו זמן..*

"ליאן" קראה ניקול, מביטה בחברתה הבוכייה העומדת בפתח; "יפשלי, מה קרה?" היא שלחה יד לעבר פניה של זו, מנגבת את הדמעות שזלגו על לחייה ללא הרף. "א-אני.. והוא פתח את הדל-ת.. ואז היא.. והבגדים שלה מאתמול.. והיא ניש.. נישקה אותו ו.." ליאן פרצה שוב בבכי וניקול מיהרה להכניסה פנימה, סוגרת את הדלת ומאמצת אותה לחיקה.

"ששש.. דיי יפשלי, אל תבכי" –"אבל הוא.. הוא והיא.. ואני.. אני ברחתי מ-משם ו.. הו גאד ניקול, אני כ"כ פאתטית!" ניסתה היא להסביר עצמה שוב, בעוד ניקול מושיבה אותה בעדינות על הספה ונכנסת את המטבח במהירות.

כעבור פחות מדקה היא נעמדה למולה, אוחזת בידה כוס מים; "הנה, תשתי את זה. זה יעזור לך להירגע" הסבירה היא והגישה לה אותם. זו אחזה בכוס בידיים רועדות וקירבה אותה אל פיה, לוגמת את כל תכולתה באיטיות.

"יופי, ילדה טובה" ניקול לקחה את כוס המים מידיה של ליאן, מניחה על השולחן ומלטפת את ראשה. –"עכשיו תעצמי עיניים, תנשמי עמוק ותספרי מה קרה" ליאן עשתה כדבריה, מידי פעם משחררת רעידות בכי קטנות.

"ירדתי ללובי, דייב היה שם והוא נ-נורא מיהר. הוא ביקש ממני למסור איזו הודעה ל.. לטום, אז עליתי לחדר שלו ודפקתי על הדלת. והוא פתח אותה, חצי עירום ואז קייל- מייל.. המופקרת הזאת נו! היא.. היא באה, אמרה שהיה מדהים ונישקה אותו" ניקול הביטה בה כמספר דקות וגלגלה את עיניה.

"ליאני, את יודעת שאני מתה עלייך נכון ?" נאנחה, אוחזת בידיה של ליאן ומביטה ישירות אל תוך עיניה. זו הנהנה באיטיות ומשכה באפה. "יופי, כי .. איך אני יגיד לך את זה, את.. את באמת פאתטית" ליאן פקחה את עיניה לרווחה ובשנייה שפצתה את פיה על מנת להגיב, ניקול קטעה אותה;

"הוא היה בידיים שלך במשך פאקינג שלושה חודשיים ואת .. את ניצלת את זה ובואי נודה, פלרטטת איתו לא מעט" –ליאן הטתה את ראשה מעט הצידה- "כמובן שלא וויתרת גם על זאק, ועכשיו כשטום מנסה להמשיך הלאה את פתאום נזכרת להתבכיין ?"

"אני לא מתבכיינת" קראה ליאן ושילבה ידיה בפרצוף חמוץ.

"כן? אז מה את עושה עכשיו ?" התחכמה ניקול ונשענה אחורה, מביטה בליאן. זו חקרה את הסוויטה, כמחפשת אחר תירוץ, אך למרבה הצער לא מצאה אחד ולכן הסתפקה בהשפלת מבטה.

"מה אני יעשה איתך ילדה ?" נאנחה ניקול ושפשפה את מצחה.

"מה את תעשי איתי? מה אני יעשה עם עצמי ועם החיים הפאקינג מחורבנים שלי ?!?!" זעקה ליאן, בעודה נשענת אחורה ומכסה את פניה בשתי ידיה. "אמרתי לך כבר, אבל כרגיל- את לא מקשיבה" השיבה ניקול והעיפה את ידיה באוויר.

"אמרת לי מה?" – "שאת פאקינג צריכה להחליט כבר את מי את רוצה! ליאני, מה היית חושבת אם טום היה רודף אחרייך אבל מצד שני הייתה לו חברה ?" טון דיבורה את ניקול הפך לרך והיא ליטפה את שיערה של חברתה.

"שהוא חתיכת מניאק בוגדני ושאני מרחמת על חברה שלו" סיננה ליאן בכעס מבלי להניד עפעף.

-"ומה אם אני אגיד לך שזה בדיוק מה שאת עושה לו? רודפת אחרי טום אבל מצד שני עם זאק? מי המניאק עכשיו ומי המסכן שצריך לרחם עליו כי החברה שלו עסוקה בלרדוף אחרי מישהו אחר?" ליאן השפילה מבטה, חסרת מילים.

"אוקי, אני מניאקית. אבל הייתי יכולה להגיע למסקנה הזאת לבד" –"עובדה שלא הגעת! אחרת איך את מסבירה את ההתנהגות שלך כלפי טום וזאק?" המשיכה ניקול להטיח בה את האמת הקשה. אלוהים, כמה שזה היה קשה לנסות להכניס לה משהו לראש..

"אאא.. אני משערת שאני ב... תקופה לא טובה?" מלמלה ליאן בהיסוס, שולפת חיוך קטן ותמים במטרה להחזיר את הרכות לטון דיבורה של זו.

"ועזבי את טום, הוא לפחות יודע שאת עם שניהם. אבל מה זאק עשה לך רע?!" –"אני.. אני לא יודעת, טוב?! בהתחלה זה היה מסעיר ומרגש ועכשיו זה פשוט יצא מכלל שליטה" ליאן הניפה את ידיה באוויר ונשענה אחורנית.

"לא יודעת ליאני.. אבל מה שבטוח- זאק חייב לדעת על זה. פשוט לא מגיע לו היחס הזה.. הוא אוהב אותך, באמת אוהב אותך. מבינה?" ניקול הניחה את ידה על זו של חברתה וליטפה אותה באיטיות, מחייכת אליה ברכות.

"את צודקת" –ליאן התרוממה באחת- "אני אלך עכשיו לספר לו. אני אסביר ואבקש סליחה על הכול" התקדמה היא אל הדלת ומשיצאה מן הסוויטה, שלחה חיוך ספק מהוסס ספק בטוח אל ניקול.

"אני רק מקווה שהוא יסכים לסלוח" נאנחה.

 

ליאן התקרבה אל דלת חדרו של זאק, ומשעמדה למולה, נשמה עמוק ושלחה לעברה יד מהוססת. הדלת ,אשר הייתה מעט פתוחה, נפתחה מעצמה מלווה בחריקה חלושה.

בחדר שרר חושך מוחלט, אשר גרם לליאן לתהות האם זאק נמצא. 'כנראה שהשיחה הזאת שוב תידחה' חשבה; היא לא ידעה אם להיות שמחה על שלא תצטרך להתמודד עם זה עכשיו או עצובה שכן עוד הזדמנות להוריד את האבן הכה גדולה הזו מליבה חלפה לה מול עיניה.

בעודה צועדת לעבר היציאה אל המסדרון, רעש מוזר פילח את השקט וגרם לה להידרך במקומה. עיניה נפקחו לרווחה והיא הביטה סביב, מחפשת אחר מקור הקול.

ליאן, אשר הבינה כי מקור הקול הוא בחדר השינה, התקרבה אל החדר באיטיות, ועם כל צעד שעשתה נשמע הקול חזק יותר וברור יותר. ללא ספק זהו קולו של זאק. אבל , זה מוזר, יש קול נוסף..

מצד אחד היא כלכך רצתה לסגת לאחור, מפחדת ממה שתגלה, אך משהו בתוכה עצר בה מלברוח, כאילו ומכריח אותה להתמודד את זה. פעם ראשונה בחיים שלה באמת להתמודד עם זה.

היא אחזה בידית ופתחה את הדלת באחת. עיניה נפקחו לרווחה וגודלן היה כמעט זהה לגודלו של כדור פינג-פונג,

לסתה נשמטה במהירות ועיניה החלו להירטב. מאיפה יש לה כלכך הרבה דמעות לעזאזל?!

ליאן הפרה את אחיזתה מן דלת בכזאת עוצמה אשר גרמה לה להידפק בקיר ולהשמיע קול התנגשות חזק. השניים הפסיקו את מלאכתם והביטו בבחורה בבהלה. "פאק, ליאן! אני.. אנ-" –מלמל הבחור בחוסר אונים בעודו מחפש את הבוקסר שלו מבעד לשמיכה- "אל!" קראה היא בקול והרימה את ידה כמסמנת לו לעצור.

ליאן הביטה בו ,לאחר מכן העבירה את מבטה אל בחורה ,אשר שכבה לצד זאק וכל אותם רגעים ניסתה לכסות את גופה כמה שיותר, וחזרה להביט בזאק.

צחוק ,ספק מזויף, התגלגל מפיה והיא מיהרה לכסות את פניה בשתי ידיה. "אני פאקינג לא מאמינה" –מלמלה היא בעודה מעבירה את ידיה בין שיערותיה- "וכל הזמן הזה אני הסתובבתי עם המצפון המזדיין הזה, מחפשת את הרגע המתאים לספר לך ולעשות את זה כמה שפחות כואב כדי שפאקינג תסלח לי!" הוסיפה, מניפה את ידיה לכל עבר.

"אני.. אני כלכך מצטער יפשלי! אני שתיתי קצת ו.. היא פ-פיתתה אותי. כן, היא פיתתה אותי ואת יודעת שהרבה זמן לא עשיתי את זה והייתי צריך את זה מאוד. מ-מך. אאבל.. את לא רצית והיא פיתתה אותי ו.." –"אוקי, אני חושבת שהבנתי את העובדה שהיא פיתתה אותך זאק!" כמעט וצרחה, גורם לו להשתתק ולהביט בה בפחד.

"פשוט.." התבוננה היא סביב, מנסה למצוא את המילים הנכונות –"לך תזדיין טוב?" הביטה היא בעיניו, בעוד הדמעות זולגות על לחיה ללא הרף. היא גיחכה לשמע האירוניה שבדבריה והחלה יוצאת מן החדר במהרה –"לך תזדיין".

 

צליל פעמון חלש פילח את השקט שבמסדרון וליאן נכנסה אל תוך המעלית, שולחת יד אל לוח הכפתורים ולוחצת על אחד מהם מבלי להסתכל. דלתות הברזל נסגרו באיטיות והיא נשענה על הקיר, מרימה את ראשה ועוצמת את עיניה בתקווה שהדמעות יפסקו מלרדת.

כעבור כמה רגעים דלתות המעלית החלו נפתחות שוב וליאן פקחה את עיניה, יוצאת מן המעלית וצועדת במסדרון במהירות. עיניה רפרפו על הספרות הזהובות שהודבקו אל הדלת ,לא מבינה מה היא עושה פה, אך ידה הושטה כאילו מעצמה אל הדלת ודפקה עליה. צעדים מעומעמים מן הצד השני, רשרושים מוזרים ודלת נפתחה.

-"ליאן?"

 

ניסיתי להאריך את הפרק כמה שיותר כפיצוי 3:

המשך שבת מקסימה

נכתב על ידי יותר מסתם ידידים | פיק על ט"ה , 23/5/2009 17:08  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





21,107
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליותר מסתם ידידים | פיק על ט"ה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יותר מסתם ידידים | פיק על ט"ה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)