אני...פשוט אני!

משו מוזר הולך איתי עכשיו...

רגשות, רצונות, מחשבות מעורבות והכל בלאגן לגמרי...

אני באמת חושבת לרגע אחד שאני רוצה הכל ולרגע שני אני רוצה רק לשבת בבית ולנוח...

במיוחד שאני לוקחת את הגיטרה סוף סוף בין הימים המגעילים האלה או המדהימים האלה ומנגנת, מלחינה וכותבת

קצת סוף סוף אני מרגישה את זה שוב... כי אז אני באמת חוזרת להרגיש!

אני חושבת שבזמן האחרון אני יוצרת לעצמי סוג של מעטפת הגנה מעצמי בעיקר-מרגשות בעיקר.

אני נמנעת מלהגיש [?!]

אני?!

וזאת הבעיה-שאני לא מכירה את עצמי בזמן האחרון... אני לא יודעת איפה אני עומדת אני לא יודעת

מה אני באמת חושבת ומה אני באמת מרגישה לא בגלל ההדחקה שאני כל כך נחרצת נגדה אלא

בגלל כל הבלאגן שאני עוברת עכשיו ואולי בגלל שאי אפשר לעקוב אחרי הרגשות עצב ושמחה בתקופה

הכל כך מגעילה, לחוצה ומוזרה הזאת...

איך אתם מתמודדים עם כאלה תקופות?

הרי כולנו עברנו ועוברים אותם ונראה לי כיאלו רק אני הפסקתי להרגיש...