יום שבת יש בר מצווה לאח של חברה שלי. מכך נובע (עדיין מושפעת מהבגות במתמטיקה) שצריך לשמור במשך הימים הקרובים וביום שבת להתפנק. החלטתי שיום אחד בשבוע אני אוכל כל מה שבא לי, לא אכתוב נקודות, רק בשביל לתת לעצמי מוטיבציה נוספת ודחיפה להמשיך כי צריך את זה מידי פעם. לפני כשנה, כשהתחלתי את הדיאטה הראשונה בחיי, הייתי מארגנת לי כל יום שישי בערב צלחת מתוקים שהייתה יכולה להיות מורכבת מקרמבואים, עוגיות שקדים, עוגיות חמאה, קוראסונים, ופלים וכו'. הייתי נהנית מהצלחת הזאת בביסים קטנים~ מסיימת אותה ויושבת להמשיך בעיסוקיי. אני אחזור לזה אבל בצורה של "יום חופש", רק לזכור לא להגזים בו D:

אז אני אשקל ביום שבת בבוקר לפני חופש האכילה, ב-28/6 במקום ביום חמישי ה-26/6. ואת השקילה אחרי זה אני אעביר ל-1/7, וכך השתנה לו תאריך היעד. יכול להיות שגם אשנה את היעד עצמו, ירדתי עד עכשיו בקצב של קילו לשבוע: 4 שבועות עם שומרי משקל= ירידה של 4 קילו. אז אולי במקום 57.5 אני אלך על מספר טיפה גבוהה יותר כמו 58 או 58.5 ואפילו 59, העיקר שיהיה מתחת ל-60. נראה כבר בשקילה הבאה, לפני שקילת היעד.

הייתה לי טעות בפוסט הקודם, אמרתי שאני אמורה לקבל אתמול אבל זה אמור להיות היום. עדיין לא קיבלתי אבל נראה לי שזה ממש קרוב אחרי קערת הקינמונים, הסבירה אך מלאה, שהזנתי לגופי בבוקר. ואחרי המיני טוויסט, והארטיק קרח בטעם דובדבן.. אבל היום המשיך טוב עם קפה נחמד, כוס חלב, 2 פרוסות לחם וסלט חצילים (הכל יחד 12 נקודות, זה אומר שנשארו עוד 4 להיום), ואף ימשיך טוב עם סלט ענק, מעדן 0%, פופקורן ביתי, עוד כוס קפה נחמדה ועוד~

הפוסטים האופטימיים נמשכים (בלי עין הרע כמובן) כבר 20 יום~ כן ירבו D:

ועכשיו, לומדים לאזרחות. מקצוע נוראי.

צהריים טובים.

עדכון מצב נקודות יעשה בהמשך היום.

משהו לא בסדר עם הכלבה שלי. אני יודעת שבבלוג הרגיל שלי אני לא אקבל  אפילו שמץ מהתמיכה הנפלאה שאני מקבלת פה.

בבקשה, יש לי אותה 12 שנה, אל תקחו אותה ממני. אם היה פה את הסמיילי העצוב והכאוב ביותר בעולם הייתי שמה, אבל אני לא בטוחה שיש כזה.

אני לא מצליחה להתרכז בכלל.

עריכה (22:13):

 היינו אצל הוטרינרית. היא נתנה לנו מרשם לאנטיביוטיקה, לקחה בדיקת דם ואמרה שאם זאת בעיה נוירולוגית הסיכוי שכלבה בת 13 תצא מניתוח הוא קלוש. אבל אני מנסה להיות אופטימית, ואמא שלי פסימית בקשר לעניין. מקווה שהכלבה תעמוד בתרופות ושהן יעזרו כמה שרק אפשר, שהיא תוכל ללכת שוב ולאכול ולכשכש בזנב ולקום כשחוזרים הביתה. אני לא רוצה לאבד אותה אחרי 12 שנה שהיא אצלנו בבית. אחרי מה שהוטרינרית אמרה, אפשר רק לחכות לתוצאות של הבדיקות ולתת לתרופות זמן לפעול ולהשפיע. יהיה טוב.